פולחן האשיות של נשיא המדינה הביא לכך שאפילו רבים ממתנגדיו הפוליטיים רואים בו כנשיא מוצלח כיוון שהם רואים בו כאחד המביא לנו כביכול כבוד בכל העולם, מה שהם אינם מבינים הוא שאהדת העולם לנשיא נובעת בשל תדמיתו כישראלי אחר אשר אינו מייצג את הכלל ולכן תדמיתו החיובית מייצגת אותו, ולא את העם שכלפיו ממשיכים לחוש בבוז בכל העולם. כיוון שנשיא זה הוא נשיא פוליטי אשר אינו נוהג בממלכתיות הנדרשת ממנו ואף מנצל את תפקידו כדי לצפצף על חצי מהעם וכדי לספק לעצמו תענוגות יקרים ששיאם בחגיגת יום הולדתו, יש לפי דעתי צורך להחתים כמה שיותר ישראלים על עצומה שהמסר שלה הינו: "פרס אינו הנשיא שלי" ולהגישה לראש הממשלה או לנשיא בית המשפט העליון או לפחות לפרסמה ברבים.
פרס לא ראוי היה לכתחילה למוסד הנשיאות
זה לא היה נכון לכתחילה לתת לפרס לכהן כנשיא המייצג את העם,כיוון שרבים בישראל מקשרים בין פועלו לבין אסונם האישי (בין אם הם שייכים למשפחות שכולות ובין אם הם פונו בעבר מגוש קטיף, ובין אם הם ספגו טילים רבים באזור יישובם וילדיהם החלו לסבול מחרדות ונדודי שינה) אדם שנוי כל כך במחלוקת הקשור למהלכים שרבים רואים את עצמם פגועים מהם, אדם אשר רבים מקשרים בינו לבין האסון הפרטי שלהם, לא יכול להיות ממלכתי גם אם הוא רוצה. במקרה של פרס הוא אפילו לא רוצה.
להעניש את פרס
פרס קרוב לסיום כהונתו כנשיא, נשארה לו עוד כשנה (אלא אם כן הוא יפעל לחקיקת חוק שיבטיח לו את האפשרות להתמודד שוב - והוא מסוגל לכך). למרות שכהונתו קרובה יחסית לסיום, יש לפי דעתי להעניש אותו בשל כך שצפצף על העם ושימש כנשיא פוליטי למרות תפקידו הממלכתי.
לפי דעתי, מעבר להחתמת עצומה ע"י כמה שיותר אנשים, המבקשת להעביר את המסר ש: "פרס אינו הנשיא שלי", יש להמליך נשיא ימני אלטרנטיבי האהוד על רוב אזרחי המדינה (ימניים ושמאלניים). גם אם המלכת הנשיא החדש לא תהיה באופן רשמי ונשיא זה לא יוכר ע"י מוסדות המדינה ולא יהיה לו הכוח לחון אסירים ולהטיל על מועמד פוליטי להרכיב את הממשלה. לתפקיד זה יש למנות אישיות מספיק ידועה ומוכרת אשר תוכל לכנס מסיבות עיתונאים, ואשר תתקבל בברכה בעת ביקור פצועים ומשפחות שכולות ואזרחים אשר לא שפר מזלם ואשר לא קיבלו מספיק יחס חם מהמדינה. על הכבוד הבינלאומי, נשיא זה יוכל לוותר ולהשאיר את הטיסות ואת מסיבות הפאר לנשיא הרשמי, אך יחד עם זאת, סביר להניח שאם הנשיא האלטרנטיבי הזה יהיה אהוד באמת (לפחות על חצי מהעם), בכירים רבים בעולם ובארצות הברית בפרט ישמחו להיפגש גם איתו.
פרס "יזכה" להיות לא רק הראשון אשר הפסיד את הנהגת המדינה לימין (בבחירות 1977), אלא גם הראשון אשר הפסיד את הנשיאות לימין (למרות שמאוחר יותר הוא נבחר), והראשון אשר פיצל את מוסד הנשיאות. אנחנו נרוויח סוף סוף, נשיא המייצג גם את חלקו השני של העם ונעביר בכך מסר לנשיאים הבאים, כי נשיא אשר לא יהיה ממלכתי ולא ייצג את העם כולו, יזכה לנשיא מתחרה לצידו.
