יום תשעה באב הוא יום לחשבון נפש לאומי, ולא רק דתי. יום חורבן בית המקדש הוא גם יום אובדן העצמאות והריבונות לפני 1943 שנים, והוא גם יום תזכורת לאי-השבתן לידינו, גם כאשר קיימת מדינת ישראל - מדינת היהודים - עצמאית לכאורה. מח"ט הצנחנים, אל"מ מוטה גור, שידר לפני 46 שנים, ביום כ"ח באייר תשכ"ז (07.06.67) את קריאתו האלמותית: הר הבית בידינו! כעבור זמן קצר בלבד הסגיר שר הביטחון, משה דיין, את המקום הקדוש ביותר ליהודים, הר הבית, לידי גורמי הוואקף המוסלמי, העושים בהר כבשלהם, מונעים תפילה מיהודים, ומשמידים את הראיות ואת השרידים של בית המקדש היהודי שעמד על הר הבית, שנים רבות לפני שהאיסלאם בא לעולם. גורמים דתיים יהודיים כרתו למעשה ברית בלתי קדושה עם גורמים דתיים מוסלמיים: אלה מגבילים יהודים מלבקר בחלקים מהר הבית בגלל טעמים הלכתיים, ואלה מגבילים יהודים מלהתפלל בהר הבית, בגלל רצונם למנוע כל זיקה יהודית למקום הקדוש ביותר ליהודים (ורק השלישי בקדושתו למוסלמים). התוצאה זהה: הר הבית לא בידינו; יהודים מנועים מלבקר ומלהתפלל בחופשיות בהר הבית. גורמים ממלכתיים ומשפטיים ישראלים כרתו למעשה ברית בלתי קדושה עם גורמים דתיים מוסלמיים: אלה ואלה שוללים את חופש התפילה מיהודים, בשעה שהם מקפידים על הבטחת חופש התפילה למוסלמים, ומערכות המשפט ואכיפת החוק של ישראל ה"ריבונית" אוכפות את האפליה על-רקע דתי. התוצאה זהה: הר הבית לא בידינו; יהודים מנועים מלבקר ומלהתפלל בחופשיות בהר הבית. והכותל, השריד שנותר מקיר התמך של הר הבית, אף הוא לא בידינו: השתלטותם של גורמים חרדיים קיצוניים על רחבת הכותל הפקיעה אותו מידי כלל היהודים, שעבורם הוא אתר לאומי ודתי, דתי ולאומי, אתר לביקורים ולשמחות ולתפילות, וגורמת לניכור בקרב מרבית הבאים למקום, עד כדי הימנעות מביקורים. התוצאה זהה: גם הכותל המערבי הולך ונשמט מידינו. הממסדים הדתיים המוסלמי והחרדי דוחקים את היהודים הציוניים מהאתר הלאומי המקודש. ממשלת ישראל, המדברת גבוהה-גבוהה על חופש הפולחן והתפילה, בגיבוי מערכות המשפט ואכיפת החוק, נותנת ידה לאפליה המקוממת. כמו בחברון, כך גם בירושלים, ניתן וצריך להגיע לחלוקת זמני התפילה במקום הקדוש. בכל מקרה: אם יהודים אינם חופשיים להתפלל, כך גם מוסלמים.