החלטת אירופה להטיל חרם על כל תוצרת חקלאית מארץ ישראל המיובאת אליה, היא המשך דחיקתם של היהודים לקרן זווית. כאז - כן היום. שוב נאסר עלינו לעבוד את הקרקע שאלוהים הועיד לנו, תוך שימוש בחרמות. את המוחות המזהירים מקירבנו, שיוצרים את התגליות הגדולות במדע וברפואה - הם מזמן יונקים מתוכינו בזכות מענקים מפתים, ומשאירים את העם היהודי הקטן בארצו מרוקן, כך הם מקווים.
אלא שאתמול, בתערוכת בוגרי בצלאל בירושלים, זכינו להיחשף להמצאות של מוחות גאוניים, שימשיכו לשנות את פני העתיד, ועליהם נדווח בנפרד.
ההחלטה כיצד להגיב על האיסורים שהנוצרים שוב מטילים על היהודים, היא החלטה כבדה מאוד. האם לייבש את מטה לחמם של כובשי הארץ המובטחת, ולהשאירם למות במדבר הכלכלי רק על-מנת לספק את דרישת הזאב הזומם על הכבשה? או שמא ימצא ראש הממשלה שעליו מוטלת ההכרעה בנושא, את העוז בנפשו להתנגד לנוגש האירופאי שחלקת אלוהים הקטנה שלנו כה מפריעה לו כמו עצם בגרון?
ראש הממשלה ניצב שם לבדו לגמרי בפיסגה, כשהוא נדרש לכל כוחות הנפש להחליט מה יהיה גורל העם בהמשך. עם עבדים המשועבד לסיר הבשר, או עם עצמאי שמוכן לשלם את המחיר?
כשבן-גוריון עמד לבדו בפני החלטה גורלית לעמנו - החליט בבדידות מזהירה, בניגוד לעצת כל הסובבים אותו בשלטון, להכריז על הקמת מדינת ישראל העצמאית, מדינה יהודית כמובן. הוא ידע לעמוד בעוז ובמצח נחושה מול כל הגויים ("או"ם-שמום"), ולולא החלטתו ההיא, היינו מזמן מתכלים כאן מול הפוגרומים הערביים שנוהלו בעקביות ובעין חיובית של השליט האנגלי בממשלת המנדט של פלשתינה א"י אז.
לכן, אין לקנא בראש הממשלה שלנו בימים אלה, שנוכח עקיצות יומיומיות של יהודים נפחדים וחסרי עמוד שדרה שבתוכינו, המנסים בכל כוחם לגמד את דמותו - הוא ניצב בודד, כסלע איתן מול כל העולם, במיוחד מול אירופה המאוחדת שרבע ממנה כבר מוסלמית, והשאר - עבדי הנפט הסעודי. והוא צריך להיות היחיד שימצא את הכוח הנפשי להתעלות מעל כל היבחושים שעוקצים מסביבו, ולהחליט החלטה שרק גבר כמותו יוכל.
תוך בדידות מזהרת, כמו משה רבנו על ההר, שהחליט על הארכת הזמן במדבר ל-40 שנה, עד שהעם ייטהר מהנגע הרע של דור העבדים, ויצמח דור של אנשים חופשיים, ורק אז יעלו לארץ שאלוהים ייעד אותה להם.
האם יוכל העם היהודי בארצו להשכיל ולמצוא את הכוח הנפשי להתאחד עם החלטת ראש המממשלה, ובכך להעניק לו את הכוח הנפשי לעמוד בפני כל הגזירות האמיתיות שהונחתו עלינו?
כי גזירות כלכליות כפי שמכונים כאן חוקי מס למיניהם - אלו אינן גזירות. לעומת זאת - תאוות הבצע של כמה עתירי הון בתוכינו, שממשיכים לרמות ולגזול את פת הלחם מדלת העם עם המחירים המופקעים שהם מטילים עלינו בכל הסופרמרקטים והחנויות - אלו הם הגזלנים שבתוכינו, ואלה הם מטילי הגזירות.
איתם אנו עצמנו צריכים לבוא חשבון. לא לקנות יותר אצל הגזלנים, להחרים מוצרים שמחיריהם כפולים מאשר בעולם כולו, ונראה כיצד המחירים יורדים, ללא התערבות הממשלה - כי כאן ארץ חופשית, לא קומוניסטית, והמחירים נקבעים על-פי הצע וביקוש, ולא במשרדי ממשלה.
אירופה הייתה מאז ומתמיד אויבתם של היהודים, מלבד תקופת הפריחה של היהודים בספרד, תחת שלטון הערבים בה. רמיסת הגזע היהודי והגדרתו כצולבי ישו, לא תיעלמנה מדרשות הכמרים בכנסיות מדי יום ראשון בכל רחבי אירופה. לגבי הקתולים - הם היהודים האמיתיים, ואנו - צריכים להיכחד. ובל נשכח את הזדקקותם של האירופאים לנפט הערבי - מה שגורם להם להיות אוהבי הערבים, ולא משנה מה הם מעוללים להם בפיגועים ובתוכניות כיבוש מודרני, כיבוש זוחל אבל בטוח.
ההגדרה של יהודה ושומרון כ"שטח כבוש" היא צביעות מהמעלה הראשונה. על איזה שטח יושבים כיום כל עמי העולם? על אדמות שכבשו מיושביהן המקוריים. נדידות העמים שינו את המירקם האתני בכל אירופה ואמריקה. אין צורך לפרט. כולם יודעים זאת. אז מה הצביעות הזו ומדוע זה כל-כך מפריע לכל העולם, שיהודים כבשו, כן - כבשו בחזרה את מה ששלהם, ומפריחים מדבר לארץ פורחת? הרי לנו אין שאיפות לכבוש את העולם כמו לכל הערבים והמוסלמים.
בואו נבטח בעצמנו, נזקוף ראש, נתאחד ברצון להמשיך ולהתקיים בכבוד על אדמתנו, שאחרים מנסים בכוח לנכס לעצמם. זוהי ארצנו - ולעולם תהיה. אמן.
