אין באמת שלום, האם יהיה אי פעם?

עד שהערבים שקוראים לעצמם "פלשתינים", ישנו לחלוטין את מערכת החינוך שלהם שתלמד אקומוניזם, שלום, כבוד לישראל ואחוות עמים, לא יהיה שלום וכל הסכם שייחתם יהיה ככתוב על הקרח שתוצאתו אחת בלבד - מלחמ.ה! העולם שדוחף את ישראל לדבר על שלום רואה את ישראל כצד היחיד שחייב לעשות וויתורים ולהתגמש, וככל שישראל תוותר היא תהייה הצד המפסיד היחידי. תהליך השלום שכבר מתרחש כ-25 שנה הינו בזוי וחסר מחשבה ועלה לישראל בדם, דמעות, הקרבה פוליטית וביטחון. שמה של ישראל בעולם הפך בעיני רבים לבזוי בעוד שהערבים מנצחים במלחמה. אם לא במחלמה, תרתי משמע, אז במלחמתם הפוליטית, מדינית, כלכלית, יחסי ציבור ודעת הקהל. לדעתי טעויות ענקיות נעשו כאשר ישראל הייתה מסוחררת מתהילת הנצחון של שנת 1967. בתחילת 1968, כמה חודשים אחרי שהמלחמה הסתיימה, ישראל הייתה צריכה לספח לריבונותה את כל שטחי יהודה ושומרון והייתה צריך להבטיח שאותם ערבים בהם היא "זכתה" עם השטחים ב-1967 יעזבו בדרך זו או אחרת. בדיוק כמו שבעלות הברית עשו בשנת 1945, מיקום מחדש - רילוקיישן ויישוב מחדש של אוכלוסיה. כל הסדר שלום שייעשה היום יתפוצץ לישראל בפנים ותוצאתו נהרות של דם. העם הערבי קיבל 22 מדינות שהיום מתפרקות, אך זה לא מספיק לו. ישראל רוצה להקים עוד מדינה ערבית שבעתיד הקרוב או הרחוק, תתפורר, אך הפעם בחדר הסלון של ישראל. האם כבר שכחו בישראל שהפלשתינים, עוד לפני שהפכו למדינה כדת וכדין כבר התפצלו - לרמאללה ועזה?! אמנם ליהודים ולערבים יש אבא משותף - אברהם אבינו - אך ליצחק, בנה של בעלת הבית שרה, אברהם הוריש את ארץ ישראל בעוד שלישמעאל, בנה של, הגר, הוא נתן מתנות ושלח אותם לדרכם לסעודיה. לכן סעודיה היא מקומם של בני הגר וארץ ישראל היא מקומם של בני שרה. ארץ ישראל כולה היא ארצם של היהודים ואל לנו לוותר על גרגר עפר אחד ממנה. מה שעשה השמאל הפוליטי מאז הסכמי אוסלו השפיל וגרש את מי שהוא חשב שהארץ היא לא שלו, את אחיהם היהודים. אסור לישראל לפנות או לגרש את הערבים בכוח, רק להציע פיצוי. אך השמאל לא מוכן לזאת בגלל שהשמאל לא מאמין שהארץ היא שלהם, של העם היהודי. אם הם היו מאמינים ומתעקשים שהארץ, כולה, היא שלנו, של העם היהודי, כבר מזמן היה שלום. הפתרון הוא עידוד הגירה של הערבים שרבים מהם רוצים לעזוב. בכסף שהשמאל שפך ושופך על פתרון שתי מדינות מזה 20 שנה אפשר היה לעודד, להשתמש ולפצות את כל הערבים שרוצים לעזוב ולהגר לאדמות מרעה אחרות.