כשראיתי את ח"כי "יהדות התורה" מבצעים קריעה בדש בגדיהם לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. האם לצחוק מהצביעות שלהם או לבכות על חילול ה' שלהם , בהמשך הצגות השקר מטעמם. כמי שמתנגד לגיוס החרדים בכלל אך גם כמי ששרת בצבא - בסדיר ובמילואים, אני מצפה מנבחרי ציבור להיות כנים ואמיתיים בעקרונות שלהם, ועוד בשאלה שיש עימה עניין של חיים ומוות. במיוחד הדבר נדרש מח"כים חרדים המתיימרים לייצג את התורה שהיא אמת מוחלטת ובוודאי שאיננה כוללת "תרגילים" פוליטיים.
ראשית, קריעה במושגים תורתיים יש לבצע באבלות, במצב של אסון תורתי וכאשר שומעים ביזוי של ה', ביזוייה של התורה ואף ביזויים של תלמידי חכמים. לפני עשרות שנים - כשקמה המדינה, ניגשו רבני אגו"י אל ראש ישיבת פונובי'ז - הרב כהנמן, וביקשו אותו להיות מועמד לח"כ, מעצם ניסיונו הקודם כחבר הפרלמנט הליטאי. הרב כהנמן טען כנגדם שהוא איננו מספיק אמיד לשם כך. כשמבקשיו לא הבינו את הקשר בין שאלתם לתשובתו הוא הסביר להם שמאחר שההלכה מורה לערוך קריעה על כל ביזוי ה', תורתו וחכמיו הרי שלא יהיה באפשרותו לממן את החליפות שיצטרך לקרוע מדברי הכפירה שישמעו בפרלמנט הישראלי, שקם על-מנת להילחם בדת ישראל. הרב כהנמן התכוון לכל מילה שאמר וההלכה הייתה נר לרגליו. אבל אחרי הרב כהנמן לא היה אפילו ח"כ חרדי אחד שהתיימר לעמוד מאחורי ההלכה הזו והסיבה ברורה. ולכן מוזר בעיני מדוע פתאום עכשיו נזכרו הח"כים החרדים לבצע את הקריעה שלהם.
עשרות שנים מבזים הח"כים - בעיקר מהשמאל, את היהדות, את חכמי ישראל, את נביאי ה' ומלכי ישראל ועד כפירתם בקב"ה, אך איש מהח"כים החרדים לא ביצע קריעה. בשנות ה-90 עלה מי שהיום מכהן כ"נשיא המדינה, מר
שמעון פרס, וביזה את היקר שבמלכי ישראל, את דוד המלך. לא רק שהח"כים החרדים לא קרעו קריעה עקב כך אלא שלימים הם הכתירוהו - במצוות "גדוליהם" לנשיא! והנה עכשיו - כשהגיוס מתקרב לביתם, הוא חשוב יותר לקריעה מכבודו של ה'. לא לחינם ה' כועס על ישראל כאשר על כבודה של פילגש בגבעה הם מחו עד שכמעט השמידו שבט מישראל, אך על כבוד ה', במעשה פסל מיכה, הם לא מחו. ההשוואה בשני המקרים די דומה.
אם באמת היה נדון חוק להפסקת לימוד התורה או לשינוי לימוד התורה (חוקים שאני לא חושב שהם אינם צפויים לעולם ...), אזי, הקריעה הייתה נכונה כאשר היה עובר חוק כזה. אבל עם כל הביקורת וההתנגדות שלי לגיוס חרדים לצבא הרי שהחוק שעבר לא היה נגד לימוד התורה, ואם בכל זאת אתם - הח"כים של "יהדות התורה", חושבים אחרת הרי שהחוק הנורא הזה עבר אך ורק בגללכם. יש לי שתי שאלות בסיום מה שאכתוב לכם בשורות הבאות והייתי רוצה לקבל מכם תשובה כנה וישירה.
ישראל היא אומנם במצב של לוחמה תמידית בשכנותיה מחוץ וכנגד העם הפלשתיני מבפנים ולכן "הצעות צחוק" כמו של ח"כ
ישראל אייכלר - על הקמת "צבא מקצועי", הן רק לעג לרש לאינטיליגנציה של שאר הח"כים ביחס להסתרת ההשתמטות של אייכלר ודומיו.
ח"כי "יהדות התורה" צריכים להודות כי אומנם המדינה הזו חיה באיום צבאי מתמיד ולכן הם צריכים לומר האם מאבק ההישרדות הזה הוא חלק מהם או לאוו. לפי התיאוריה הם לא רק חלק ממאבק זה אלא גם שהם מטיפים להסלמתו ועומדים בראשו. העיתון "יתד נאמן" למשל-שנחשב "מתון" בענייני "ביטחון", יודע לתת שוב ושוב "הצעות ייעול" כיצד לתקוף את עזה , כיצד להילחם בלבנון וכיצד להשליט סדר בשטחים הכבושים.
עיתון "המבשר"- של הח"כ הסופר לאומני,
מאיר פרוש (שכבל את עצמו למיקרופון הפרלמנט נגד גיוס החרדים), הוא המוביל בהצעות ה"אפרטהייד" נגד ערביי ישראל ומוליך במקביל קו תוקפני נגד שאר העולם המוסלמי כשעיתוני "המודיע", "משפחה" ובמיוחד "בשעה טובה" לא מפגרים אחריו. מאיר פרוש עצמו ידוע כמלהיט לצאת להתקפות נגד אירן וטורקיה ולבסס את הכיבוש ביו"ש. ח"כ אליעזר מוזס מוביל קו לאומני לא פחות אקטיבי נגד הערבים ולא פעם הוא מתלונן על ה"יד הרכה" של הצבא הישראלי ואילו ח"כ ישראל אייכלר הפך מיונה צחורה (בעבר קרא להידבר עם החמאס ולא עם אש"ף!) לנץ טורף שמעודד את הטרור של נוער הגבעות ותומך במדיניות "אף שעל".
אבל כשניגשים לגישה המעשית של "יהדות התורה" - ביחס להזדהות עם מדינה ועם מאבקיה, הרי של"יהדות התורה" קיימת מדיניות של "המלחמה היא חיינו אך לא בשבילינו". שם הם פתאום מדברים על "צבא מקצועי" (שכמובן לא כולל אותם ואת צאצאיהם עד עולם...), פתאום כשדורשים מנות של דם בגלל התוקפנות הכתובה של הלבלרים החרדים ושל התוקפנות המילולית של ח"כיהם הרי שה"שלוחא דרבנן" לא רק שבורחים מהקרב ומההקרבה אלא הופכים ל"קוזק הנגזל". פתאום מישהו אחר יצטרך להפגיז את אירן ולכוש בחזרה את עזה ופתאום הם עצמם רק קורעים את בגדיהם וכובלים את עצמם למיקרופונים. מסתמא שאת מחיר הדם לתוקפנותם הם מותירים בידי ה"דתיים לאומיים", בידי החילוניים, בידי הסלאבים, בידי הדרוזים , בידי הצ'רקסים ובידי המתנדבים הבדווים.
ואני שואל באמת ובתמים את השביעייה הצבועה הזו שתי שאלות:
- אם הצבא הזה כל כך נורא וטמא, אזי, מדוע אתם מסיתים ומסתמכים עליו נגד הערבים, שהרי יודעים אתם שלפי התורה אם מסתמכים על צבא הוא חייב להיות קדוש ובכל שעת לחץ חייבים לשרת בו ורק במסגרת הזמן הפנוי שבו ניתן ללמוד תורה.
- אם בכל זאת השביעייה הזו חושבת להמשיך להתלהם נגד הערבים, אזי, מי לדעתם צריך לשלם את מחיר הדם של קורבנות התלהמותם?
