קולות חדשים בימין

יש בימין האידיאולוגי קולות חדשים. לא קולות של טרנספר, אלא קולות של "מכובדות" כלפי עובדת קיומם של מיליוני ערבים בין הירדן לים. קולות של הכלה ושל קבלת כל אדם באשר תחת הסככה הריבונות של ישראל שבמרחב בין הירדן לים. חלוצם של הקולות החדשים בימין האידיאולוגי הוא אורי אליצור, מי שהיה שנים לא מעטות יד ימינו של בנימין נתניהו בלשכתו. אורי אליצור כבר יותר משש שנים משמיע קולות אחרים מעל כל במה במאבקו נגד חזון של שתי מדינות לשני עמים. הוא נושא עיניו למדינה אחת דו-לאומית, כשההגמוניה היא יהודית, אשר תיתן באופן מדורג זכויות לתושבים הערבים. אורי אליצור, מוותיקי המתנחלים, וכאמור מי שהיה עוזרו של בנימין נתניהו, אמר לפני שש שנים בראיון למוסף הארץ ב-16.7 את המילים הבאות: "אם ציונות זה לומר כמה שפחות ערבים, אני חייב לומר שאני לא מקבל את זה". באותו ראיון דוחה גם פרופ' ארנס, מי שהיה ח"כ מטעם הליכוד ושר בממשלותיו, את הטענה בדבר איום דמוגרפי על קיומנו. יתרה מזאת הוא אומר במפורש "שהוא מזדעזע מהדיבורים הללו" והזעזוע נובע מכך שהוא שומע מכל עבר זעקות שבר על דמוגרפיה - "כשאני שומע על איום דמוגרפי זה קודם כל מצב מחשבתי שערבים הם איום. ואני מזדעזע מהדיבורים הללו". הציטוטים אינם מתוך כאבם של אלו המוגדרים כשמאלנים הזויים. אלו ציטוטים של דוברי מחנה הימין שאינם מוכנים להגדרה ולנקודות מבט והתייחסות "שערבים הם איום". הייתי מברך את המובאה האחרונה מדברי אליצור וארנסט, אם הם לא היו ממשיכים לעבר נתיבים כואבים של הגשמת חלום בלהות בדבר מדינה אחת דו-לאומית ושלילת פתרון שתי מדינות לשני עמים ושלילת זכות ההגדרה העצמית של כל עם עד להפרדות. אני מתייחס ברצינות רבה לדבריו של פרופ' ארנסט. מצד אחד הוא מצליח לשבות את לבו של המחנה המתון באמירה ז'בוטינסקי כתב: "שהנשיא יהיה יהודי וסגן הנשיא ערבי, וגם להפך. ז'בוטינסקי לא היה פוסט ציוני". אבל מצד שני, גם המילים היפות מתועלות לעבר מדינה אחת ומתייצבות נגד הפתרון הצודק של שתי מדינות לשני העמים, שתי בירות בירושלים. ההצהרה של אורי אליצור במוסף הארץ אינה חדשה. היא כבר הושמעה על-ידו גם בסמינר של יוזמת ז'נבה "...הפתרון הנכון: מדינה דו-לאומית סיפוח מלא וזכויות אזרח לפלשתינים". אני מברך על כך שאורי אליצור, מנכ"ל יש"ע לשעבר, דורש זכויות אזרח מלאות לכל הפלשתינים. אבל הוא שותף למהלך מסוכן לפיו, ישראל תהיה זו שתקבע לעם הפלשתיני כיצד יתנהלו חייו הלאומיים תוך שלילת הזכות הטבעית של כל עם למדינה עצמאית. אני מברך את ציפי חוטבלי, המצהירה שיש להעניק זכויות לפלשתינים. אני דוחה בתוקף את הפטנט "מתן זכויות באופן מדורג". אני מברך על כל קול שפוי ורציונלי במחנה הימין, אבל חייב לבוא המשך. המשך אמיץ של הליכה בנתיב של מדינה שהיא חלק ממשפחת העמים, מדינה המכירה במשפט הבינלאומי ובהחלטות הקהילה הבינלאומית. אין מקום למדינה, המונעת רק מתוקף זכויות היסטוריות לאומיות של עם אחד, ואילו לעם אחר נעניק זכויות אזרח רק אם יקבל את התכתיב שלי - החזק, בעל הבית - תוך ויתור על מאווייו הלאומיים. יש לי הערכה למעמדים ההיסטוריים ולזכויות ההיסטוריות, אבל בל לנו שזכויות אלו יגברו על זכויות אדם, אזרח וקהילה. בל לנו לתת יד לשליטה בעם פלשתיני, ושנהיה אנו המחליטים הבלעדיים לגורלו, תוך כך שאנו נותנים יד לנישולו, לאפלייתו ולמניעת זכותו להגדרה עצמית עד להפרדות.