בשעתו בתחום המדע היו שתי גישות לגבי מקור ההמצאות המדעיות. האם הוא נבע מן הצורך או הסקרנות. לשניהם היו חסידים ומבקרים והם חלו גם על אלה וגם על אלה. לעתים הסקרנות של המדענים הביאה לתוצאות שגאוני המדע לא שיערו. לדוגמה - האטום. אולם לגבי הטכנולוגיה כמעט ולא היו חילוקי דעות. לאמור שהיא לרוב תוצאה של הצרכים שלנו. אבל זה לא היה מדויק פעם, ועכשיו - לא עוד. אם קיים הצורך, הרי הוא מתמקד בצורך לעשות רווחים, הון. בהנחה שהציבור יאהב את פרי הגותם ואת הפעלולים של מוצריהם. אנו נביא לכם מוצר ואתם תעשו like ותקנו. וככה קרה שחבורת סטודנטים גאונים מאוניברסיטת הרווארד, בראשותו של מארק צוקרברג, טלטלה את היקום בצורה שאין לה תקדים. המציאו מוליך ו"מולך" תקשורתי המוני שבהמוני שלא היה כדוגמתו עד כה. הם בסך הכול "גילו" את אופי האדם. הוא אוהב... את עצמו. כול יום שעובר מלמד שלא היה כאן הימור, אלא השקעה בטוחה. ולפני יומיים נמסר כי בתוך שלושה ימים מניית "פייסבוק" זינקה ב-40 אחוזים. יודע צוקרברג נפש האדם ועוד יותר את פניו. לסבר את האוזן, בכול הקשור ב"צורך", חברת "ריגלי" ששמה יצא לפניה ביצור גומי לעיסה - מסטיק (והדור שלא יודע את השם מסטיק, מדובר בנכד - orbit) והמבנה שלה מתנשא לשחקים בשיקגו, לא המציאה את המסטיק מכיוון שהיה צורך בו. אפשר ואחד מה- wiz kids (הצעירים החכמים) שם לב שפָרָה מעלה גירה ולועסת תמיד. ואז הוא בא ואמר: אם הפרות לועסות אולי גם בני אדם, הרי כבר הקדמונים לעסו עשבים שונים. ככה קמה חברת "ריגלי" אשר במהלך מלחמת העולם השנייה סיפקה את המוצר לצבא ארה"ב, ובכול מנת קרב היה מסטיק. ואכן כמו בכול המצאה כולל ה"גרעין" יש גם לה שני פנים. באטום, החלק ההרסני ב"כוח" (בפוטנציה כיום, ובפועל בהירושימה ובנגסאקי) הוא גדול לאין ערוך מאשר החלק החיובי בפועל - ברפואה למשל. זה אמור רק במידה פחותה לגבי פייסבוק. הפנים, הם רבים אבל לא הכול יש עוד כמה. לפעמים הם משטים בך, לעתים הם נותנים לך השתקפות מעוותת של דמותך שלך ודמות זולתך. כאשר הקשר של מנהיגי העולם ושועי תבל אל הציבור הרחב הוא ה"פייסבוק" או ה"טוויטר", במקום קשר יותר קרוב, לאלה שבחרו בהם, הקנאה בוערת בי כאשר מפנים תשומת לבי ל"לייקים" בפייסבוק. יש ועוצמתם כיורה, מידתי, ויש שהם ממש מבול, ובצדם תיבות נוח לזוגות ולכול השאר לשוט בגלי האינטרספרה. לכול אחד יש רייטינג משלו, כמה "לייקים" הוא קיבל. ואיפה אני ואיפה הם. הנאהבים והנעימים שבחיים לא נפרדו מן הפייסבוק ב"יום האהבה" שחל עלינו לטובה בט"ו באב - יומן הצהריים של רשת ב' הקדיש כתבה גדולה לאהבה בפייסבוק של הרשות, אף שאהבה אין יש שם - ברשות. "לייק" אחד מכניס אותך לפנתיאון של הפייסבוק. כולל לא רק סימן "לייק" אלא גם ביטויים שמימיים, תמונות, בכול הפוזות, בכול הזמנים. הכול - בדרך כלל לעלמא כולא. יש ווריאציות. אבל המשותף להם הוא שהן נבובות. אף אם מדובר באנשים רציניים, אינטליגנטיים, נבונים. זה כולל את שר אוצרנו, יאיר לפיד, שמדי פעם משמיע את הקריאה שלו ממרומיי הצריח של הפייסבוק כמו מואזין שהמאמינים ישמעו. בדרך כלל, העולם רואה אותך ואתה, אולי, את העולם... כפי שפסייבוק רוצה שתראה.

פייסבוק עוזר לך להיות בקשר עם האנשים בחייך ולשתף אותם

זאת הסיסמה והאיור שמתפרסמים בימים אלה בפייסבוק. גם החלק הראשון וגם החלק השני הם רחוקים מלהיות מדויקים. זאת בלשון המעטה. להפך הם עלולים להטעות... השאלה הראשונה שאני שואל את עצמי באיזה קשר מדובר. האם הכוונה שאנשים יכולים לתקשר עם אנשים אחרים, ובמקרה זה עם רבים בעת ובעונה אחת דבר שאינך יכול לעשות פיסית, גם אם מדובר בעצרת המונים. ה"לייק" במקרה הטוב אומר שראיתי את מה שכתבת או צילמת או שאני אוהב את זה, ליתר דיוק "מחבב" את זה. ויש שכותבים זאת בנוסף ל-לייק, זה מזכיר לי בדיחה על זר שבא לאדינבורו שבסקוטלנד וחיפש מלון מסוים. הוא נתקל בעובר אורח ושאל אותו: "האם אתה יודע היכן מלון דורצ'סאר?" "כן" - ענה לו הסקוטי והמשיך הלאה. גם זאת קומוניקציה. השאלה השנייה נוגעת בשיתוף אנשים. בשבוע שעבר היינו עדים לצונאמי אדיר בפייסבוק ובכול הרשתות לרגל הולדתו של הנסיך הקטן באנגליה. האיים הבריטיים על תושביהם נשטפו לגמרי, ואיתם העולם כולו. זה כולל את נשיאנו שגם הוא עלה על הסיפון העליון של "המלכה אליזבת" ושלח בגדים לנסיך הקטן וברכה מצולמת, כמובן. הפייסבוק מזכיר לי את אגם בָלָטון בהונגריה שגודלו כ-600 קמ"ר אבל בחלקים גדולים הוא רדוד, ואין חשש לטביעה. בצד היותר רציני, אכן יש מקרים של מחאה שאתה מצליח לשתף המונים. יש מקרים שאם אתה משתף אנשים במצוקה או מחלה שזועקת לשמיים, ודרושות תרומות - זה עשוי לעזור. באחרונה דווח שקבוצה התארגנה באמצעות הרשת כדי להקים במשותף בניין מגורים. יש מקרים במקומות שבהם אין חופש עיתונות כמו בסין שהכאת רוכל בשוק עד מוות על-ידי משטרה מקומית בשל פעילותו בלא רישיון, תעורר מחאה רבתי בסין הקומוניסטית והשלטונות לא יתעלמו. זה תמיד עזר בכול מוליך תקשורתי - כולל העיתונות הכתובה, אף שבהיקפים קטנים הרבה יותר. דוגמה טרייה. שחרור מוכר הבייגל'ה ממזרח ירושלים, שנדון לעשר שנים בכלא על אי תשלום קנסות שהצטברו, הם ללא ספק תוצאה של סיקור העוול הזה בהרחבה - לא בפייסבוק אלא בעיתון הארץ וב"רדיו ללא הפסקה". ספק, אם הרשת עסקה בזה בכלל. ככלות הכול אין כאן אהבה עצמית. הפייסבוק מלא באהבה עצמית כמו סופגנייה טובה בשמן זית. עם זאת, אני בשום פנים ואופן לא מפחית מחשיבות הרשת הזאת בכול הקשור לתשומת לב. כולנו צמאים לתשומת לב, ובישראל, שלא מצטיינת בערך זה, גם מסגרת הפייסבוק חשובה. גילוי נאות. גם אני מפנה תשומת לב. בפסייבוק לבלוגים שלי. לעתים גם מביע דעה או הערכה כלפי יקירים ומודעים. ככה שהדברים לעצמם חיוביים, אבל הם לא מראָה. לא ליחיד ולא לציבור. העניין הוא בכך שגם אם המסר מגיע לרבים, מה הם עושים עם קבלת המסר. דוגמה קטנה ומקרית. אני מכיר מקרוב מקרה שבעקבות מאמר אשר פורסם באחד האתרים על אישיות רבת פעלים, ניצול שואה, והתגובות היו בלתי רגילות, גם במישרין לאותה אישיות וגם בפייסבוק. לימים האיש הלך לעולמו וידידו (אישיות בולטת בפני עצמה ובעלת זיקה חברתית חזקה) ביקש לייסד קרן כדי להנציח את שמו של המנוח במסגרת סרט תעודה - עלילה שנוגעת לשרידי השואה ומעשיהם בארץ. אבל הפנייה לאותם ידידים במייל ובפייסבוק, נענתה רק חלקית מאוד, ולרוב לא היו בכלל - nada - כולל ממשפחתו ומקורביו של המנוח. ומדובר באישיות שהייתה מוכרת ואהובה על-ידי הבריות כולל, כאמור, משפחתו. אגב, זה קשור לכול נושא ניצולי השואה למדינה. "הקרן לרווחת ניצולי השואה" אשר מטפלת בניצולים קשישים במצוקה פיסית, בריאותית חומרית ונפשית הגיעה לסף התמוטטות ולא יכלה להגיש סיוע מינימאלי לנזקקים חולים. ואז ראשיה החליטו להעביר את המשימה, לא לפייסבוק אלא ליחצ"ן, כלומר למשווק מוצלח, של שמחות או מצוקות. בין היתר, המומחה העמיד קבוצת קשישות וקשישים ליד משרדי הממשלה בירושלים בלילה חורפי גשום וקר. ביניהם, לבושים ב"פיז'מות" הידועות של מחנות הריכוז (אחד גם הוסיף תרומה משלו בצורת טלאי צהוב). למופעים כאלה באה התקשורת. וכאשר זאת מנפצת חלונות, הממסד שומע. הקרן זכתה ברבע מיליארד שקל וניצלה ואיתה באה קצת רווחה לשרידים. אילו אנו ניסינו להעביר את הפרויקט של תרומת ניצולי השואה למדינה -ליחצ"ן, הוא מן הסתם היה אוסף קומץ שרידים לוחמי תש"ח, לבושי שאנלים מרופטים, חבושי כובעי גרב, ומצוידים ברובים צ'כיים, היה מציב אותם בפינת "דיזנגוף סנטר" ליד איש החצוצרה שתוקע זוועה. חג לתקשורת. דימוי של ניצול שואה גיבור שהושלך לפח האשפה של ההיסטוריה במדינת ישראל. זאת אמת. אבל גם לאמת, כמסתבר, יש מחיר, בין בבית המשפט ובין בציבור הרחב. שכן ה-face - הפָנים יפים למראה. אשר ללב, הוא במקומו מונח. אין "אבנים עם לב אדם" (כפי שמתארת נעמי שמר בשירה), יש ויש אנשים עם לב של אבן, והפייסבוק לא ממיס אותו. עם זאת, יש מקרים קיצוניים כמו במקרים של פדופיליה - התשובה היא חיובית. פה מדובר באותו מוליך שבו משתמשים לרעה במסרים ובתמונות, ולכן ניתן גם להיעזר בהם כדי לבלום את התופעה.

האם לרשתות השפעה ממשית על אירועים

בריאיון מאלף עם פרופסור אשר ססר, חוקר המזרח התיכון ומדינות ערב (דה-מרקר, 5.7.13) לנוכח האירועים האחרונים במצרים, אנו מקבלים בונוס חשוב בכל הנוגע להשפעת האינטרנט והפייסבוק על ההמונים. וככה הוא אומר בין השאר: "הטענה הזאת (שהמהפכה הסתמכה במידה רבה על טכנולוגיה,רשתות חברתיות וסמרטפונים) היא מוטעית. להפך, החשיפה למהפכה בפייסבוק וטוויטר יצרה תמונה מעוותת. לא רק במצרים אלא גם בסוריה. במערב חשבו כי המורדים בסוריה מנצחים כי חלק גדול מהניתוח המודיעיני התבסס גם על סרטונים שהמורדים העלו ליוטיוב, שבהם הציגו את הניצחונות המזהירים על השלטון. אבל כנראה שזה לא היה נכון. התקשורת הבינלאומית הלכה שבי אחרי הצגה לא מהימנה של האירועים. נכון שהפייסבוק והטוויטר משחקים תפקיד במצרים, אבל רוב הציבור לא מחובר לאינטרנט (מספר האנאלפביתים גדול יותר - צ.ג) ומספר האנשים שמחוברים לאינטרנט אינו גדול". מה שפרופסור ססר מנסה לומר הוא כי הכוחות והגורמים שהניעו את ההמונים היו הרבה יותר ספונטניים, הרבה יותר עמוקים מאשר תעמולה ברשתות. ואכן בינתיים לגבי סוריה, נראה שמצבו של אסד אינו כה חמור מכפי שתארו זאת בהסתמך על אותו מידע רב, ביניהם דיסאינפורמציה, ששטף את הרשתות. בשעתו האיקון הגדול של התקשורת, הסוציולוג ומומחה המדיה הקנדי מרשל מֶקלוהן, ברא את הסיסמה כי "המדיה היא המסר", והוא עצמו עבר תהפוכות בקשר למנטרה זאת. אבל המציאות הוכיחה כי המדיה הוא מוליך חשוב, אבל הוא לא המסר. המסר תלוי בנסיבות. כמי שהתמחותו האקדמית היא בין היתר "שכנוע המוני", אני מודע לכך שתעמולה פועלת, בזמנים ובנסיבות מסוימות - אם יש נטייה לקבל אותה. גבלס, גדול תועמלני השקר הנאציים, לא היה מצליח במלאכתו באנגליה. בגרמניה המוכה והשבורה, כלכלית, חברתית ותרבותית לאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה כמיהה למשיחיות שקר של איש כמו דוקטור גבלס, או לסרט ענקים של לני רייפנשטאהל ("כוח הרצון"). העם בלע זאת ושילם על כך ביוקר רב.

המוני ומנוכר

מכאן אני מבקש להסיק כי הרשתות החברתיות, לרבות ה"פייסבוק" הם דבר חיובי לעצמו ויש לו השלכות, אבל לא דרמטיות כפי שניתן להתרשם מעוצמת הכמות. יש כוחות חזקים יותר, כולל בתקשורת, ובוודאי בתחומי החברה והפוליטיקה, אשר יודעים לשוט גם בסערה שלאחר ההצפה ברשתות. משום כך, במידה מסוימת יש כאן מעין "פאטא מורגנה" - תמונה הזויה שעלולה לשמש תחליף לפעילות מחוץ לרשתות. הדוגמה הטובה ביותר הוא הציבור בישראל ובוחריו. לא זו בלבד שאין קשר ישיר בין נבחר לבין ציבור, זאת בין היתר מכיוון ששיטת הבחירות אצלנו היא לא אזורית, והנבחרים לא מייצגים ציבור מסוים, כמו באנגליה או בארה"ב בבית הנבחרים. כאן כולם בוחרים בכולם, ואין איש שייתן את הדין בפני ציבור בוחריו אלא בבחירות. כחלופה לקשר האישי, שבעבורו מקבל כול חבר כנסת רבבות שקלים הקשר הוא באינטרנט או בפייסבוק, בזיל הזול. ובכול מקרה חד סטרי. כבר הערתי שתנסו לכתוב במייל מכתב לח"כ ונראה אתכם מקבלים תשובה. אולי במקרים חריגים. מכאן שהרשתות הן חלופה המונית מזויפת לאותה תקשורת קלאסית, או תקשורת בין אישית. הפייסבוק מתחפש לפרסונלי, אבל הוא א-פרסונאלי. הוא מנוכר. אין דוגמה טובה יותר מאשר המערכה למען "צדק חברתי" אחרי שזאת טיפסה מעלה-מעלה ברשתות, היא גלשה מטה כמו ילד במגרש משחקים. זאת מפני שלא היה המשך בשטח, בין אם בתחום הפוליטי ובין אם במוקדי המצוקה. ומה עם מחיר הקוטג' - מה? באמריקה מפגינים לידי הסוּפֶר, כאן מלהגים בפה, נכון יותר מקלידים לפייסבוק. נסו לגייס תמיכה באמצעות ה"פייסבוק" בהחרמת אותו מוסד ארכאי מסואב ששמו הרבנות הראשית, אשר היא ושלוחותיה יורדות לחיינו. נסו, ונראה כמה יוותרו על רב אורתודוקסי שישיא אותם. נסו להשפיע על העולם (כולל ישראל שבה יהודים ערֵבים זה לזה) שידאג לילדים הרעבים שהם חלק משלושה מיליארד ילדים רעבים בעולם. נסו לעשות משהו לתיקון המציאות באפריקה, שם גוועים מאיידס, מתים מחולי ורעב ומשפיכות דמים. נסו בפייסבוק, בטוויטר ובכול השאר ותיווכחו לדעת שזה לא ה-face. זה ה-fake - הזיוף. אדרבא נסו לראות מבעד לחושך כפי שמוצג לנו באותו צילום מדהים של "נאסא" בלילה, צילום שמראה כי שלושת רבעי העולם, ואפשר יותר, לא מואר. ואנו לא רואים!!! מדי פעם אני מביא את האפיזודה שלה הייתי עד בעת העלטה הגדולה בחוף המזרחי בארה"ב בשנת 1965. את הכתבה סיימתי כך: "ניו-יורק הייתה זקוקה לחושך כדי שאנשים יראו אחד את השני". לגבי החושך הגלובאלי הוא קיים ולא מודעים לו. זאת משום שהעולם הוא חשוף ואילו אנו אלה שסומים, אטומים.