האזרח והמעוולת המקומית

במדינת ישראל, בית מגורים הוא בדרך כלל קניינו הגדול, העיקרי והחשוב ביותר של האדם. הבית הוא מבצרו הכלכלי, המנטלי והרגשי של האזרח, ובין קירותיו העוטפים מוצא האדם שקט, נחמה, פרטיות, זהות, שייכות וביטחון. ביתו של אדם אינו רק עמודים, קירות, קורות ותקרות דוממים; הוא חלק ממנו, הוא ביטוי לאישיותו, הוא בסיס ליציבותו, הוא שלד חזק והכרחי בתוכו בונה אדם משפחה וחיים. לכן, פגיעה בביתו של אדם יכולה לערער את חייו עד היסוד ולהותירו חשוף, פגיע וחסר כל. לכן, השמירה על הבית היא יעדו של כל אזרח ותושב במדינת ישראל, וככזה - הוא אינטרס של המדינה עצמה אשר קיבלה סמכויות וכלים מתאימים לשם כך. בין הגופים האמורים לעזור לאדם לשמור על ביתו - מצויה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, שהיא רשות מנהלית לכל דבר ועניין. מצופה ממנה כי תנהג כלפי האדם [אזרח המדינה] בצורה מקצועית, אובייקטיבית, ללא משוא פנים, ללא אפליה, תוך שמירה על זכויותיו שבדין ועל חוקי התכנון והבנייה. מדובר בגוף מקצועי הפועל מכוח החוק, כפוף לחוק, אמון על שמירת החוק, על הכרת החוק, על יישומו ועל אכיפתו. כאשר חורגת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מסמכותה, שוגה בהחלטותיה או באופן קבלתן, יכול האזרח לערער על פעולותיה, ולפנות אל הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה (וועדת ערר) - והחלטותיה יחייבו את הוועדה המקומית - המצויה תחתיה וכפופה לה. כך עשה האזרח הקשיש אברהם עוואד מיוקנעם עלית, אשר החלטות הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה יוקנעם עילית - היו לדעתו החלטות שנתקבלו בניגוד לדין ולחוקי התכנון והבניה, ופגעו בזכויותיו. לאחר שהנפיקה הוועדה המקומית היתר בנייה לשכן אזולאי, היתר אשר לדעת אברהם ניתן שלא כדין, הוא הגיש ערר כנגד החלטת הוועדה המקומית והשכן אזולאי אל וועדת ערר מחוז - מחוז הצפון ובפניה שטח את נימוקיו בצורה עניינית תוך שהוא נעזר בחוות דעת מקצועית של מהנדס קונסטרוקטור וייצוג משפטי של עו"ד אשר מן הסתם עלו לו ממון רב. למרבה הפלא, המשיבה בערר, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה יוקנעם עילית, עשתה מעשה חריג, קיצוני ובלתי סביר, והחליטה לייצג את השכן, מר אזולאי, כאילו היה הוא הלקוח שלה והיא - באת-כוחו... בהודעה דחופה וחריגה, פנתה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה יוקנעם עילית, אל הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז צפון, על-מנת שזו האחרונה תתחשב במשיב אזולאי בשל מצבו הנפשי, ותקדים את הדיון שנקבע לשמיעת הערר. להלן תובא ההודעה (המהווה בקשה למעשה), בשלמותה: "הוועדה המקומית מתכבדת להודיע לוועדת הערר כדלקמן:

1. הוועדה אינה עומדת להנפיק היתר כעת משהוגש ערר בניגוד לדין ואף לא עמדה לעשות כן. בעניין זה ניתן היתר בנייה כבר ביום 28.1.2013 [!]. [מסתמן שיהיה צורך בשינוי החישובים הסטטיים בלבד, שינוי שהינו לכאורה בסמכות המהנדס להבטחת יציבות המבנה]. הערר נשוא הדיון הינו על החלטה מיום 12.6.2013, אשר התקבלה אצל העוררים ביום 20.6.2013.

לפיכך המועד להגשת הערר על-פי דין על החלטה זו הינו 5.7.2013 [!] והמועד למתן החלטה בערר הינו לכאורה עד 10.8.2013. הערר בתיק זה הוגש רק ביום 16.7.2013, וכפי שעולה ממנו הדיון נקבע ליום 17.9.2013.

3. המשיב מר אזולאי פונה באופן יומיומי לוועדה המקומית, מתלונן ומזדעק על הנזק שנגרם לו, באחת הפעמים אף נראה היה שהוא עומד להתעלף מרוב לחץ. לטענתו התקשר עם קבלן אשר ממתין להתחיל בבנייה, וכל יום של עיכוב גורם לו נזק העולה לו גם בבריאותו.

4. בנסיבות הכוללות לעיל, אליהם נקלעו הצדדים כאמור, מבוקש מאוד, בכל לשון של בקשה שוועדת הערר תקדים את הדיון ככל הניתן ועל-מנת שניתן יהיה ככל האפשר לסיים תיק זה בהתחשב במועדים המפורטים בסעיף 2 כאמור." להבהיר, כעולה מהמצוטט לעיל, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה יוקנעם עילית פעלה לא אחרת מאשר כבאת כוחו של האזרח אזולאי, ייצגה את האינטרסים שלו, והגישה בשמו ובמקומו בקשה להקדמת הדיון (במסווה של הודעה), כאילו זה תפקידה, לייצגו! מדובר במעשה הנוגד את כל המצופה מרשות מנהלית, מעשה בלתי מקצועי המעודד עבריינות בנייה, חושף העדפת אזרח אחד על משנהו, מלמד על כניעה לסחטנות רגשית מול אזרח, כאילו הוא היחיד השרוי במתח בשל כוונות בניה, וכאילו יש לתת לו פרס על כך. להבהיר, לא ברור ממתי מצבו הנפשי של אדם - הפך להיות שיקול תכנוני המצוי בסמכותה של הוועדה המקומית?! שמא עלה בדעתה של הוועדה המקומית להתחשב במתח הנפשי בו שרוי אברהם עוואד, הסבור כי ביתו יקרוס כתוצאה מבניית השכן אשר תפגע ביסודותיו? (טענה שנכללה בכתב הערר). היעלה על הדעת שאדם המבקש לבנות בניגוד לדין יקבל את אהדת הוועדה וייצוגה, שהיא להזכיר, גוף מנהלי, תוך נימוק שיש להתחשב במתח בו הוא שרוי? היעלה על הדעת כי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שהיא גוף האמור להיות מקצועי, אובייקטיבי והפועל ללא משוא פנים, תעדיף אינטרס של אזרח אחד על משנהו בגלל שהוא "אינו עומד בלחץ" שהוא עצמו יצר?! להזכיר, הוועדה המקומית היא גוף האמור לתת שירות לאזרח, ושירות זה הוא ייחודי. כפועל יוצא מכך, האזרח תלוי בוועדה המקומית ותלות ממסדית זו מחייבת את הוועדה לנקוט כלפיו בצורה אובייקטיבית וחפה משיקולים זרים. אלא שבפנינו דוגמה הממחישה כיצד לעיתים נרמס האזרח על-ידי הרשות המקומית המסוגלת לפעול בחוסר מקצועיות, בחוסר אובייקטיביות, תוך אפליה ברורה ומופגנת, וצפצוף על החוק. כך גם סברה וועדת ערר מחוז צפון אשר דחתה את בקשת הוועדה המקומית, בהחלטה מנומקת ותמציתית, המובאת כאן בשלמותה, כדלקמן: החלטה

1. בפני בקשה להקדמת הדיון, אשר הוגשה על-ידי הוועדה המקומית.

2. דין הבקשה להידחות. הדיון יישמע במועד שנקבע על-ידי המזכירות, בהתאם לתור.

3. המועדים שצוינו בבקשה שגויים. לא ברור י כיצד ייתכן שהוועדה המקומית מציינת מועדים שגויים בבקשתה. סעיף 152 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 קובע מפורשות כי מי שהתנגדותו נדחתה, יכול להגיש ערר על ההחלטה תוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה לידיו. לכן, אם העורר קיבל לידיו את ההחלטה ביום 20.6.2013, הוא יכול היה להגיש את הערר עד ליום 19.7.2013. על כן, הערר הוגש במועד, ואין כל חריגה מהמועד הקבוע בדין. הדיון נקבע ליום 17.9.2013, וסביר להניח כי תוך ימים ספורים ממועד זה, תתקבל החלטה סופית בערר.

4. עם כל הכבוד ללחץ בו שרוי המשיב מס' 2, המופעל על הוועדה המקומית, כל מי שמבקש היתר ומוגש כנגדו ערר, נאלץ להמתין עד אשר תתקבל החלטה בעניינו. על-פי רוב, מרבית הזמן בו מבקש ממתין להיתר אינו נובע מהעיכוב בוועדת הערר, אלא בוועדה המקומית. אין שום סיבה לתת קדימות למי שמפעיל לחץ על הוועדה המקומית, על פני מבקשים אחרים, אשר גם הם מעוכבים מלקבל היתר בנייה, בשל עררים המוגשים כנגדם.

5. על כן, הבקשה נדחית.

עינינו הרואות, בהחלטה זו ביקרה וועדת ערר מחוזית את הוועדה המקומית ביקורת משולשת: על אי ידיעת החוק, על התנהלותה האיטית המעכבת את האזרח ועל העדפת אזרח המצוי בלחץ על פני אזרח אחר. למזלו של האזרח אברהם, וועדת ערר מחוזית לתכנון ולבנייה נצרת עלית, במקרה זה, שמרה על החוק ומנעה פגיעה מיותרת, קשה, ולא מוצדקת באזרח המבקש בסך הכול לשמור ולהגן על ביתו מפני בנייה בלתי חוקית.