"ללא כוחות מזוינים" נוצרה כתוצאה מההיכרות רב שנתית של שתי קבוצות התיאטרון הללו. חרף כל אי ההסכמה ביניהן בעבר, התאחדו הפעם הודות לרעיון. זאת - מכיוון שהמשותף לשתיהן הוא הרעיון העומד מאחורי כל יצירה שלהן ומכיוון שהפעם - המסר הוא אנטי מלחמתי, מה גם, כי בדיוק בעת ביקורם בעבר של הצמד הצ'כי בתל אביב נחתו טילים על סביבותיה - והרעיון הפך לגשמי. המופע מתחיל עם זוג הנעול במקלט בטוח בעת מלחמה, הנערכת אי שם. לזוג קשר עמוק בזכות החוויות המשותפות מהעבר, ומעל לכולן - אבדן בנם היחיד שנהרג במלחמה. קולות הבכי והדיבור של התינוק ברקע הם האיזכורים לבן שאיננו עוד, וקורעים את לב האם. לפתע, פורץ לתוך החלל המוגן שלהם כחזיון הזוי, לוחם שערק מהקרב, ומזכיר להם את בנם המת. בכך, הוא שובר את כל חומות ההגנה שלהם, והם נכנסים למערבולת של התפרקות יצרית עזת הבעה. כל זאת, תוך שימוש בחפצים שונים יומיומיים, ההופכים תוך-כדי הנעתם לגיבורים בהתרחשויות. דמיטרי טולפנוב, בעל השליטה היוצאת מן הכלל בתנועותיו, עשיר בהבעות, במיוחד במבטו הנוקב. עידית הרמן, שביימה את המופע, צלחה במיוחד בתיאום המדויק של קרבות ההתשה המתחוללים בין הנפשות הפועלות. וזה ייחודו הגדול של תיאטרון קליפה. אין זו להקת מחול כמו כל אחת אחרת במחוזותינו. המחול הוא רק אחד המרכיבים שבה. היא תיאטרון חזותי, דהינו - טוטאלי. כל האמנויות משתרגות בו לאחת. בכך מסתברות העיניים, האוזניים, מהמראה, מהמשחק, מהתיאום הסופר מדויק בין כל התנועות, כשהנעת החפצים השונים שעל הבמה, קשירתם למערכת אחת, התפרקותם והתחדשותם, הם בעצם ההשלכה של המציאות על דימוייה. שיאה של ההצגה הוא בסצינה המסיימת, עם הנגינה על כבלי הגומי הדקיקים, כמו היו מיתרי כינור, והמחברים את כל החפצים על הבמה למיכלול אחד. המוזיקה, ככלל, היא פרי עיצובו של טולפנוב, וכל יתר המשתתפים הם כלי התזמורת והנגנים כאחד בתוצאה. במיוחד אהבתי את השיר האיטלקי משנות הששים "במבולה", שהושמע בואריאציות ובמהירויות שונות עד איטיות, והמוזיקה שלו ממש סחפה. שיר הילדים הרוסי שהושמע עוד קודם היה גם הוא נוגע ללב. צמד המופיעים מהתיאטרון הצ'כי מביאים עמם הרבה משחק, פיסיות, והבעה עם יכולת אקרובטית שלהם, שהיא תולדת מסורת תרבותית אופיינית לצ'כיה. כל המטייל על גשר קרל החמישי בפראג, לא יכול שלא להתפעל מחנות הבובות האמנותיות הנמצאת לפתחו של הגשר. כך גם הפרפורמרים הללו מניעים את גופם בגמישות מירבית ובקלילות, כמו היו מריונטות, כמו אלו העשויות שם ומוצאות למכירה בסכומים נאים, כיאה למיומנות יצירתם. בקטע המסכם, בו נערכת כעין הפגנת מחאה של כל המופיעים כנגד מלחמה באשר היא, נשמעת מפי האמנית הצ'כית קריאת "צדק חברתי", ולאחריה בשטף סוער עוד קריאות בשפות זרות, ולאחר הקתרזיס - נופלים כולם על האדמה, וזהו. סוף. המופע היחודי הזה יעלה באולם תיאטרון קליפה עד ה-13.8. ב-14 לאוגוסט יעלה בפרדס חנה, וב-15.8 יעלה בתיאטרון הפרינג' בבאר שבע. מומלץ בחום.