לשיטה הזו יש כיוון ברור. תמיד הסוחר הערבי ידרוש מחיר גבוה מאוד עבור המוצר שלו. הקונה הפוטנציאלי שירצה להוריד את המחיר בסוף ישלם מחיר גבוה שעולה על הערך האמיתי של המוצר. אם הסוחר יראה שהקונה עומד ללכת מבלי לקנות הוא יוריד את המחיר ויטען שזה מחיר העלות שלו כדי לשכנע את הקונה. אם הקונה עדיין לא שוכנע הסוחר יוריד את המחיר ויטען שהוא מוכר לו מתחת למחיר עלות כי הוא זקוק לכסף. הקונה מתרצה ומשלם במחיר "הנמוך" שהסוחר הסכים למכור לו. כאשר ייצא מהחנות יתברר לו ששילם כפול ממחיר המוצר בחנות הסמוכה.
פרס לרוצחים
הפלשתינים יותר ממולחים מהסוחר הערבי, הם דורשים תשלום עבור הסכמתם להיכנס למו"מ: שחרור רוצחים. מדוע לשלם סכום כלשהו עבור המו"מ כאשר איש אינו יודע מה תוצאותיו? מדוע לשלם לבעל החנות כאשר איש אינו מבטיח שתהיה עסקה בכלל. בנוסף, הפלשתינים מפיצים שנאה ברשת החינוך שלהם ומהללים את הרוצחים של יהודים. מדוע לתת פרס או לעשות ויתור כלשהו לפלשתינים שהולכים בדרך זו. אדרבה, ישראל הייתה צריכה לעמוד על כך לא רק שלא ישוחררו רוצחים אלא שלא תיכנס למו"ם איתם עד שלא תיפסק ההסתה.
עוד ביטוי מוזר ומשונה הוא לנקוט בצעדים "בוני אמון". האם לשחרר רוצחים עוזר לבנות אמון? - אמון נוצר כאשר שני הצדדים באים לשולחן המו"מ עם כוונות טובות ורצון להתגבר על המכשולים בדרך. אם יושג הסכם והוא יהיה מלווה בערובות והסדרי ביטחון זה צעד שיוצר אמון וביטחון שההסכם יכובד.
עם ערבים צריך לדבר בערבית
ישראל אינה נוהגת באזורנו לפי הגיון מזרח תיכוני. מי שמוותר ויתור כלשהו ועוד בתחילת המו"מ נחשב לצד החלש, ולכן אין מותרים לו. יתרה מזו הויתור של ישראל יקצין עוד יותר את העמדה הפלשתינית שגם ככה היא קיצונית מאוד, ואף ממשלה בישראל לא תוכל לקבלה.
הגישה הישראלית אינה תורמת להצלחת המו"מ. הגיע הזמן להטיל את המו"מ על איש המזרח שיודע את המנטליות ודרכי החשיבה של שכנינו. איך אמר בזמנו רה"מ: "יתנו יקבלו, לא ייתנו לא יקבלו". הצרה היא שאין כיסוי לדברים האלה.
הגיע הזמן שאנו נבין שאנו במזה"ת ושכנינו הם הערבים ולא האירופים או הסקדינבים. הגיע הזמן שראש הממשלה יבין שישראל צריכה לדבר ערבית עם הערבים.
