אמנון לוי אכן "הצליח" במשימתו. הוא גרם להעלאת הנושא שוב על סדר היום הציבורי. אבל הטיפול השטחי בבעיה שהוא מעלה רק מבליט את ה"אין" בכתבה יותר מאשר את ה"יש".
הניתוח של תופעת "השד העדתי", מה ומי/היה/היו בתוך הבקבוק, יוביל אותנו רק למסקנה אחת: כו-לם היו שם, אבל כו-לם גם יצאו משם. לימודים זה סוד ההצלחה של רוב היוצאים, ואין בלתו.
אני דור רביעי בארץ. ולכל מי שמתלונן על קיפוח הייתי מציע לבוא עמי לחדר האחד בו גרה סבתי המנוחה במאה שערים (שירותים בחוץ). שם חזרנו והצטופפנו, שלוש משפחות גדולות, בעת ההפגזות על ירושלים (אוגוסט 48), מנסים לחלק את ההקצבה ללחם בין כל הנוכחים, הם וילדיהם... או למגורים ליד חורבת ר' יהודה החסיד בעיר העתיקה, של הסבא והסבתא האחרים. למשפחה חוטר מזרחי שהשיג לא פחות. עם זאת אני מסכים לחלוטין עם הטענה כי היחס למזרחים, אחרי קום המדינה, היה גרוע. (היום הוא גרוע כלפי הרוסים). רוב תושבי המדינה אז היו אשכנזים. והאחריות לכך בוודאי שהיא מוטלת, היסטורית לפחות, בראש ובראשונה על הנהגתם ועליהם.
ככל שהדבר נוגע לשפה או למוזיקה, הנהגת המדינה חטאה לכל העדות. בן-גוריון אסר על האידיש, פשוטו כמשמעו, אילץ אנשים לשנות את שם משפחתם, לא פחות, ואת המוזיקה החסידית לא השמיעו בשנים ההן. נזכור שבעבור העולים מאירופה, חלקם הגדול ניצולי שואה, האידיש הייתה השפה בה נשמו, בה חשבו ובה זכרו את משפחותיהם שנשארו בגיא ההריגה.
לא אוהבים עולים
אישית אני סבור כי העלייה המזרחית הגדולה (שנבעה מציונות אמיתית וגם מנכבה רווית דמים, שעשו הערבים ביהודים במדינות ערב), הצילה את המדינה. פשוטו כמשמעו. לכן לעליה הזו זכויות גדולות, לא פחות ואולי יותר, מלחלוצים שבאו לכאן לפניהם.
הציבור בישראל לדורותיו אוהב את העלייה אבל לא אוהב את העולים.
כשבוחנים את מרקם היחסים בין העדות השונות, חייבים לציין את העובדה שהציבור בישראל לדורותיו פשוט אוהב את העלייה אבל לא אוהב את העולים. היחס לעולים מהמזרח בשנות ה-40-50 היה גרוע, מחפיר. הוא ראוי לגינוי, אבל האם היחס לעולים מרוסיה לא נגוע באותו הנגע? הדבר הגיע למצבים קיצוניים. העולים מרוסיה באו לכאן לא כבורחים מפוגרומים, אלא על-פי בחירתם ומרצונם החופשי. והנה גם הממסד הצטרף ל"חגיגת סלידה" זאת. מדוע? אולי השד העדתי של אמנון לוי יכול להסביר. עכשיו לומדים כולנו מהעיתונות ש... חסרים רופאים במדינה... ומה הפלא? הרי שלחו, חלק מהם לפחות, למשימה לאומית אחרת, לטאטא רחובות או לחלופין להיות אנשי ביטחון בקניונים...
ואיך נגדיר את היחס לחלק מהעולים מאתיופיה? כאשר יש תופעות המצביעות על כך שהם נדחים מבתי הספר החרדיים, איזה שם יינתן לו, אם לא אפרטהייד. אפליה על-רקע צבע עורם.
עם כל הנאמר, ועם כל הביקורת שהובעה כאן, אני לא בטוח שבעוד דור או שניים אפשר יהיה להגדיר באופן ברור מי אשכנזי ומי ספרדי. מי רוסי ומי מרוקאי, ואולי צריכים כולנו לראות את הטוב שבתהליך הזה, המתפתח לנגד עינינו.
