גל השמועות והחרדות האופף, מפעם לפעם, את הציבור בישראל בכל הקשור לפגיעה עתידית ואפשרית בחסכונות הציבור - ובעיקר בתחומי החסכונות, הפנסיה וקופות הגמל - אם בדרך של הטלת מיסוי ואם בדרך של הגדלת גובה דמי הניהול, מן הראוי לו שייפסק, אחת ולתמיד. הדרך הראויה והבטוחה לכך, היא הבטחת כלל חסכונותיו של הציבור בחקיקה ראשית של הכנסת שתמנע, באופן מוחלט, כל פגיעה שהיא בחסכונותיו של הציבור בישראל.
ציבור אזרחי המדינה, היגעים לפרנסתם, כאשר מרביתם אין ידם משגת לרכוש דירה משלהם, אינו חייב למצוא עצמו, לאחר שנות עבודה, עמל ויגע רב, הכוללים שירות בצבא הסדיר, במילואים ותשלום שוטף של מסים, ארנונה ושאר היטלים מהיטלים שוק, המוטלים עליו, מכוח הוראות חוק, מושלך לעת זקנה, ככלי אין חפץ בו כשהוא מצוי על סף זקנה. אם אין המדינה מסוגלת להבטיח את חייהם בכבוד של אזרחיה בדרך של קביעת קצבת זקנה ראויה, שתבטיח היא לפחות את ערך חסכונותיו של הציבור בחוק, בכך שיישמר ערכם של החסכונות וגופים פיננסים המנהלים אותם עבורו, לא ינגסו בהם, בשיעורים גדולים על גבול החמדנות לשמה.
מן הראוי לתת את הדעת לכך, כי הטלת מס על חסכונותיו של הציבור, בין אם מדובר בתוכניות חסכון, בין אם מדובר בקופות גמל ובין אם מדובר בקופות פנסיה, מהווה כפל מס על חסכונותיו של הציבור, שכן מדובר בהטלת מס, פעם נוספת, על הכסף הפנוי לצריכה עצמית ולחסכון שכבא הוטל עליו מס לפי הוראות פקודת מס הכנסה.
אין כל סיבה לכך, כי המדינה לא תקבל על עצמה אחריות כלפי אזרחיה ותמנע פגיעה חסכונותיהם ובהשקעותיהם השוטפות, כאשר אין מדובר בהשקעות וחסכונות הבאים להבטיח אורח חיים בזבזני וראוותני, אלא מדובר בחסכונות ובהשקעות הבאים להבטיח קיום בכבוד ושמירת על רמת החיים ואורח החיים, כעבר, גם עתה בעת שציבור החוסכים לפנסיה, מתכוונים להעביר יתרת חייהם כפנסיונרים, ללא כל דאגות קיום מיותרות.
קופות הגמל וקופות הפנסיה אינם מסתפקות בגביית דמי ניהול מהרווחים, בקופת גמל ופנסיה אלה, מה-גם שהן אינן מתחייבות להבטיח רווחים כל שהם, כתוצאה מניהולן קופות אלה, אלא הן גובות דמי ניהול גם מ"הבשר החי", כלומר מקרן החיסכון עצמה בקופות אלה. במצב הדברים הקיים כיום יכולות קרנות הפנסיה וקרנות הגמולים לנהל את הקרנות, ניהול בלתי רווחי, בעליל, שיביא לירידת ערך קרן החיסכון בקופות הפנסיה ובקופות הגמולים ובנוסף יגבו הם דמי ניהול מקרן החיסכון המצומקת, דבר שיביא, פעם נוספת,לירידת ערך החסכונות והציבור ייצא ניזוק פעמיים, במצב דברים זה.
המדינה מתנערת מכל מעורבות בשוק החיסכון בכלל וממעורבות בשוק החיסכון הפנסיוני והגמולי, בפרט. טענת המדינה הינה, כי מדובר בהסכמים אישיים שבין החוסכים לבין הגורמים הפיננסים המנהלים קופות פנסיה וקופות גמולים אלה ואין בכוונתה להתערב ביחסים חוזיים אישיים אלה שבין אותם גופים פיננסיים לציבור לקוחותיהם.
יחד עם זאת אותו הגיון דברים אינו חל בכל הקשור להטלת מס או להתערבות צפויה על הממונה על שוק ההון והחיסכון, במשרד האוצר, המפריח - מפעם לפעם - שמועות אודות הקטנה צפויה של תגמולי הפנסיה בשל תוחלת החיים הצפויה של החוסכים שלא נצפתה, מראש, בידי האקטואריים, בין אלה הציבוריים ובין אלה מטעם הגופים המנהלים את קרנות הפנסיה הללו.
ציבור החוסכים בישראל, החוסכים מה שקרוי בשפת העם "שקל לבן ליום שחור", קרי, אותו ציבור קשה יום הרוצה ליהנות מיגיע כפיו לאחר שנים רבה של עבודה קשה, זכאי לכך כי המדינה הנוטלת ממנו כספים ודורשת ממנו דרישות מדרישות שונות, תבטיח את עתידו הכלכלי, עת שובת הוא מעמלו, לאחר שנות עבודנה מרובות וקשות. הבטחת מצב דברים זה הינה אפשרית, אך ורק באמצעות חקיקה ראשית בכנסת, שתבטיח לציבור החוסכים, כי לא יוטלו מס על החסכונות, קרנות הגמל, קרנות הפנסיה ושאר אפיקי החיסכון לתקופת הפרישה. כמו-כן יש להגביל בחוק אתת גובה דמי הניהול המוטל על רווחים המתקבלים בקופות הגמל ובקופות הפנסיה, תוך הטלת איסור גורף בחוק על גביית כל דמי ניהול מהקרן המצויה בקופות אלה, כדי לשמור על ערכו הבסיסי של החיסכון, תחת לגרוע ממנו בדרך של גביית דמי ניהול מקרן החיסכון עצמה.
רגולציה בחסות חקיקה מעודכנת
בשנת 1984 - כשבועיים ימים בלבד לפני שהתקיימו החירות לכנסת האחת-עשרה ולאחר שנפוצו שבועות, בדבר כוונת הממשלה החדשה להטיל מס על חסכונות הציבור לאחר הבחירות - חוקקה הממשלה את החוק להגנה על השקעות הציבור בישראל בנכסים פיננסים, תשמ"ד-1984. בהתאם להוראות חוק זה התחייבה הממשלה שלא להפקיע השקעות הציבור, שנוצרו לפני תחילתו של חוק הגנה זה, כמו-גם שלא לשנות לרעה את התנאים שנקבעו להשקעות אלה לפני תחילתו של חוק זה.
חוק ההגנה קובע עוד, כי הממשלה לא תפקיע השקעות הון שייווצרו לאחר תחילתו של חוק ההגנה ולא תשנה לרעה את התנאים שיהיו קבועים להן בעת שייווצרו, בין שיהיו זהים לתנאים הקבועים להשקעות ציבור מאותו סוג ערב תחילתו של חוק ההגנה ובין שיהיו שונים, כאשר המונח "תנאים" כולל בתוכו את סכום הפירעון או הפדיון, מועד הפירעון או הפדיון, שיעור הריבית ומועד תשלומה, בסיס ההצמדה ושיעורה ושיעור המס החל.
בחוק ההגנה נקבע, באופן מפורש וחד-משמעי, כי אין לשנות את חוק ההגנה ואין לגרוע מהתוספת לו, אלא ברוב של חברי הכנסת, כאשר בכך "שיריינה" הכנסת את שינויו של חוק ההגנה בכך שלא ניתן לשנותו אלא אם יחליטו 61 מחברי הכנסת לתמוך ולהצביע, בעד שינויו.
התוספת לחוק ההגנה קובעת, כי חוק ההגנה יחול על פקדון שחל עליו צו לפי סעיף 5(א)(2) לחוק עידוד החסכון, הנחות ממס הכנסה וערבות למילוות, תשט"ד-1956; איגרות חוב סחירות שאינן ניתנות להמרה במניו, שחל עליהן צו לפי סעיף 5(א)(3) לחוק עידוד החיסכון; איגרות חוב או תעודות מילווה של המדינה, שהוצאו על-פי חוק; ניירות ערך שחלה עליהם הודעה בדבר הסדרים לרכישת ניירות ערך בנקאיים; פקדון תושב או פקדון תושב (פיצויים) כמשמעותם בהיתר הפיקוח על המטבע, תשל"ח-1978; זכויות עמית בקופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (קופות גמל), התשס"ה-2005 ופוליסת ביטוח חיים שהוצאה בישראל.
בפועל ולמעשה, חלק מהשקעות הציבור המנויים בתוספת לחוק ההגנה, אינם רלוונטיים עוד, בחלוף השנים, כך שמלעט השקעות ציבוריות דווקניות הנכללות עדיין בתוספת לחוק ההגנה, מרבית השקעות הציבור, בהם משקיע הציבור, כיום, אינן מוגנים מפני הטלת מס עליהם, בעתיד.
מן הראוי כי ממשלת-ישראל תחוקק חוק עדכני דוגמת חוק ההגנה, המתייחס להשקעות הציבור הרלוונטיות כיום, תוך קביעת הוראות דווקניות בחוק מוצע זה לגופים פיננסיים המנהלים את מרבית השקעות הציבור בישראל, המגבילות אותם בקשר לגביית דמי ניהול באשר לרווחי השקעות הציבור שהם מנהלים והאוסרות עליהם - לחלוטין - לגבות דמי ניהול מקרן של השקעות ציבור אלה.
