הספר "לא ראיתי חיילים שמחים" הופיע לפני כארבעים שנה בספריית תרמיל (הצבאית) תחת השם: "חיילים שמחים". שינוי השם נבע כנראה מ"הידיעה" כי לא יתכנו חיילים שאינם שמחים בצבא. זכה המחבר שספרו יצא שוב לאחר ארבעים שנה והפעם תוך ציון העובדה היבשה שיש גם חיילים "שאינם שמחים".
בספר המביא את סיפורו של חייל צעיר במתקן מודיעין אי שם במערב סיני (רכס אום חשיבה שבו ישבה תחנת ההאזנה של אמ"ן באותם ימים) זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים, במהלכה ומעט אחריה. בניגוד למה שאפשר להבין מהדברים שנכתבו על הספר בהוצאתו החדשה אין הוא עוסק (כמעט) כלל במלחמת יום הכיפורים אלא בחוויותיו של חייל צעיר, איש מודיעין וחבריו לבסיס המנותק המייצרים חיי חברה מעט פרועים.
בן דוד עוסק בעיקר בבני אדם, ביחסים של החייל (במידה רבה הוא עצמו) עם סביבתו וגם עם עצמו. מישקה הצעיר עוסק בפילוסופיה כמו גם בן דמותו המבוגר, עסוק ביחסים עם המין השני ומנסה לחפש את עצמו לאחר הצבא.
הוצאתו מחדש לרגל "ארבעים" שנה למלחמה מעט לא ברורה היות שכאמור כמעט ואינו עוסק בה כלל. אם הייתה הצדקה להנגשת הספר לציבור שלא קרא אותו בעבר לדעתי פרק הסיום לבדו שהוא "מחשבות על הספר ועל 40 שנות כתיבה" מספקים את ההצדקה להוצאה מחדש. מי שקרא בעבר את ספריו האחרים של בן דוד ישמח מאוד על גילוי הלב של המבחר בהתייחס לכתיבה ארוכת השנים שלו ומי שלא קרא אותם אולי יגלה מה הפסיד. כקורא וותיק של בן דוד אני מאתגר את הקורא לקרוא משהו מספרי המתח של המחבר שהם שונים בתכלית השינוי מספרו הנוכחי כמו מספרים אחרים שכתב.
סופר רב גוני ללא צל של ספק.
מומלץ.
- לא ראיתי חיילים שמחים, מישקה בן דוד, כתר, 2013, 161 עמודים
