הנהלת בתי-המשפט מבקשת לפעול נגד אתרי אינטרנט שתוקפים שופטים - כך מדווחת הבוקר (יום ד', 28.8.13) כתבת
הארץ, רויטל חובל - בכתבה חשובה, מאין כמוה, שפורסמה בעמוד הראשון של
עיתון זה. מתברר ומסתבר כי הנהלת בתי-המשפט מוטרדת מהעובדה שאזרחים מותחים ביקורת חריפה באתרי אינטרנט על שופטים שדנו בענייניהם, כאשר לרוב השופטים המותקפים הם אלה הדנים בתיקי משפחה שהינם חסויים.
כעולה מהידיעה שפורסמה בעיתון, הורים רבים המאוכזבים מהתוצאה המשפטית של פסיקות השופטים או השופטות, בתיקי משמורת, מותחים ביקורת חריפה על החלטות השופטים בבתי-משפט למשפחה בבלוגים. בין השופטים המבוקרים, בולטים השמות של שני שופטים מבית משפט לענייני משפחה, ברמת-גן ושופטת של בית משפט לענייני משפחה, בחיפה. אחת מהשופטות שנמתחת עליה ביקורת מבית משפט לענייני משפחה, הינה סגנית הנשיאה של בית משפט זה, הפורשת - בטרם עת - מתפקידה זה, בתחילת חודש אוקטובר הקרוב. השופט השני שנמתחת עליו ביקורת, מאותו בית משפט לענייני משפחה, הינו השופט המועמד להחליפה, כסגן נשיא לענייני משפחה, ברמת-גן, החל מתחילת חודש אוקטובר הקרוב.
כבר בשלב זה יורשה לי גילוי נאות. בשעתו הוגש נגדי כתב-אישום המייחס לי, בין היתר, שכירת שירותיו של עבריין כדי לנסות ולפגוע בסגנית המכהנת כיום של בית משפט לענייני משפחה, ברמת-גן. האישום המייחס לי רצון לפגוע בשופטת מכהנת, פורסם - ברעש גדול - בעיתונות המודפסת והמשודרת. סופם של דברים, ההר הוליד עכבר. הפרקליטות נאלצה לחזור בה, בבושת פנים, מסעיף זה בכתב-אישום מתוקן, שהוגש נגדי במסגרת עסקת טיעון, לאחר שהתברר שעד המדינה שייחס לי רצון לפגוע בשופטת כבודה זו, התגלה, כבלתי אמין.
יחד עם זאת, פטור בלא כלום אי-אפשר. סגנית הנשיאה המכובדת - אותה שופטת הפורשת, בטרם עת, מתפקידה כסגנית נשיאה של בית משפט לענייני משפחה, ברמת-גן בתחילת חודש אוקטובר הקרוב - תושאלה במשטרה, בעת היותי נתון במעצר, האם איימתי עליה או עקבתי אחריה ולשאלות אלה, השיבה היא בשלילה. יחד עם זאת כשנשאלה שופטת נכבדה זו כיצד הרגישה היא בכל החודשים בעקבות התנהלותי שכללה הגשת מספר עתירות לבג"ץ נגדה, אמרה היא, במשטרה: "מוטרדת. מאוד לא נעים כי ציבור ענק קורא את זה". יצוין, כי באותו עניין ייצגתי עו"ד שהיא החליטה לבטל מינויו כמנהל עיזבון, בעיזבון שניהל, ששוויו עולה על 40 מיליון ש"ח. בסוף תשאולה זה נשאלה אותה שופטת נכבדה, האם יש לה מה להוסיף. ובתגובה אמרה היא, בהתייחסה אלי, בהיותי נתון במעצר ובחשד לשליחת עבריין לפגוע בה: "תחזיקו אותו סגור".
במקביל, הגישה סגנית נכבדה זו של בית משפט לענייני משפחה, תלונה נגדי ללשכת עורכי-הדין, על כך שבבקשה לפסילתה מלשבת בדיון משפטי, בעניינו של לקוחי, כתבתי - בין היתר - כי היא ועורך-הדין שמינתה היא להחליף את לקוחי, שיבשו -
בכל הכבוד הראוי - הליכי בית משפט. בית-הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי-הדין, זיכה אותי ברוב דעות, בנימוק ש
חופש הביטוי מתיר לי למתוח ביקורת מרוסנת ומאופקת על שופטים. בית-הדין המשמעתי הארצי, ביטל זיכוי זה, ברוב דעות והרשיע אותי בעבירות המשמעתיות שיוחסו לי ובכללן אי מתן עזרה לבית המשפט,
שכן העזתי לנהל תביעת דיבה אישית נגד אותה שופטת בבית משפט המחוזי, בירושלים וההליכים המשמעתיים ימשיכו וככל הנראה יגיעו עד לבית משפט העליון, בשאלה האם חופש הביטוי גובר, או זכותם של השופטים שלא ימתחו עליהם ביקורת, זו או אחרת, גוברת.
תלונה שהגשתי לנציב תלונות השופטים על התנהלותה זו של סגנית נכבדה של בית משפט לענייני משפחה, ברמת-גן, נגנזה מהנימוק שכל אזרח רשאי להביע את דעותיו וטענותיו בעת שזומן לחקירה או לתשאול במשטרה. מאחר שלא נטען על-ידי ולא יכולתי להוכיח שפרסום תשאולה של שופטת נכבדה זו, נעשה על-ידה, הרי גנז נציב התלונות על השופטים את תלונתי נגד סגנית נכבדה זו של בית משפט לענייני משפחה, ברמת-גן.
הרחבתי מעט בענייני הפרטי,
כיוון שמקרה זה שלי, של עורך-דין היכול לעמוד על זכויותיו ומוכן לשלם מחיר יקר בגין כך, אינו מקרה מייצג של מי המרגישים, כי בבתי-המשפט למשפחה, אין נעשה עימם צדק, בכלל ואין נעשה עימם, משפט ראוי - בכל הכבוד הראוי - בפרט.
מאז החליט המחוקק להקים את בתי-המשפט למשפחה, במסגרת חוק בתי משפט למשפחה, בשנת 1995 והוציא אותם מתחום סמכותם של בתי-המשפט המחוזיים, מתנהלים בתי-המשפט כיחידה עצמאית. לא רק שבתי-המשפט למשפחה מתנהלים כיחידה עצמאית, אלא המחוקק - בין בחקיקה ראשית ובין בחקיקה משנית - העניק להם סמכויות ועצמאות שאין ליתר בתי-המשפט בישראל.
כל הדיונים,
ללא יוצא מן הכלל, בבתי-משפט למשפחה, הינם חסויים.
כתוצאה מכך, אין יכולים בעלי-הדין המתדיינים בבתי-המשפט, לשחרר לתקשורת את החלטות ופסקי-הדין של בתי-משפט למשפחה והם מחפשים דרכים חלופיות כדי למתוח ביקורת על פסקי-דין והחלטות, שלדעתם פגעו בהם. בהיעדר עיתונות מודפסת ומשודרת, היכולה לפרסם החלטות ופסקי דין של בתי-משפט למשפחה ואף למתוח עליהם ביקורת,
הרי נותר אך ורק האינטרנט כמקום מפלט למבקשי מתיחת ביקורת על החלטות ופסקי-דין של בתי-משפט למשפחה.
בכל הכבוד הראוי, כל רופא מתחיל יודע שאם הגוף מגיב מתוכו מוגלה, הרי הפתרון אינו לנקז את הפצע מהמוגלה ולמרוח עליו יוד,
ככל שיהיה דימוי זה חריף כשיהיה, אלא הפתרון הינו לחפש את המקור למחלה ולא את תסמיניה. במקום שהנהלת בתי-המשפט תבטל את האיסור הגורף בדבר פרסום פסקי-דין והחלטות של בתי-משפט למשפחה ותסתפק באיסור פרסום של הדיונים עצמם ושמות בעלי-הדין, תוך מחיקת כל סימני זיהוי שלהם בפסקי-הדין ובהחלטות של בתי-משפט אלה, הרי מתבצרת היא תחת עיקרון איסור הפרסום הגורף ותמהה מדוע נמתחת ביקורת -
ולעיתים אף ביקורת ארסית וחריפה, שלא במקומה - על שופטי ושופטות בתי-משפט למשפחה, ברחבי הארץ.
אם אין הנהלת בתי-המשפט מודעת לכך, הרי מצויים אנחנו כבר בתוך תוכה של המאה ה-21,
מאה שבה אין נהוג להרוג את השליח המביא את הבשורה הרעה. הנוהג הנהוג במאה זו, הינו לבדוק מה הביא לקיומה של הבשורה הרעה וכיצד ניתן לפתור מצב דברים עתידי, שלא יביא לקיומן של בשורות רעות נוספות, בעתיד.
הריגת השליח - ובענייננו אנו - ניסיון לסתום פיות של מי שמבקרים, באמצעות מערכת האינטרנט, עוולות אמיתיות או מדומות, שנתעוולו הם, בידי שופטי ושופטות בתי-משפט לענייני משפחה, באמצעות חקיקה, לא יועילו.
דווקא בית משפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק,
הוא הוא זה שיפתח את שערי הביקורת לרווחה וידחה כל ניסיון לסתימת פיות בנימוק של "הגנה על כבודם של שופטי ושופטות בתי-המשפט לענייני משפחה", בכל הכבוד הראוי. בתחילתה של רשימה זו, הבאתי מובאה מדבריו של השופט, כתוארו אז, פרופ'
אהרן ברק, בעתירתו של ח"כ מאיר כהנא, שנשיאות הכנסת החליטה שלא להניח על שולחן הכנסת מספר הצעות חוק שהציע הוא. ח"כ מאיר כהנא, הציע - בין היתר - לחוקק חוק בשם: "חוק האזרחות הישראלית וחילופי אוכלוסין יהודים וערבים".
עיקרה של הצעת חוק זו התמצה בכך, כי רק בן העם היהודי יוכל להיות אזרח מדינת ישראל. לא-יהודי יהא במעמד של "גר תושב". ויוטלו עליו החובות של
"מסים ועבדות". לכל גר תושב יובטחו זכויות אישיות. גר תושב לא יגור בתוך תחומי שטח השיפוט של העיר ירושלים ועוד עניינים נוספים. השופט, פרופ' אהרן ברק, כותב בפסק-הדין, בין היתר, את הדברים הבאים: "כוחנו בשמירה קפדנית על שלטון החוק ועל חוקיות השלטון, גם כאשר משמעות הדבר מתן ביטוי לדעות שאנו סולדים מהן". עתירתו של ח"כ מאיר כהנא התקבלה בידי שלושת השופטים שישבו לדיון, השופטים, א' ברק, ש' לוין ומ' בן-דרור.
בכל הכבוד הראוי, אם קיימות מחלות כרוניות במערכת כל שהיא - לרבות במערכת המשפט -
לא ניתן להתעלם ממחלות כרוניות אלה, בדרך של חיסול מי המתריעים בשער על קיומן של מחלות אלה. חיסולם של המתריעים בשער על קיומן של מחלות במערכת זו או אחרת,
לא תפתור ותסלק את המחלות הקיימות באותה מערכת. טבע הדברים, כי תוך זמן קצר תפרוצנה מחלות אלה - וביתר שאת - באותה מערכת עד שאותה מערכת או שתקרוס לה או שראשיה יאלצו להבין, כי יש לערוך בדק בית מקיף, במערכת זו, מאבן הראשה ועד בסיסה של מערכת זו.
מערכת בתי-המשפט למשפחה, מתנהלת לה כאוטונומיה, בפני עצמה, כאילו חוקי המדינה, בכל הכבוד, אינם חלים עליה -
ולמרבה האבסורד מתנהלת היא כך, בחסדי ובחסות חקיקה הראשית והמשנית המעניקה לה כוח רב - כוח רב שאין היא זקוקה לו וגורם, בכל הכבוד הראוי, להשחתתה, ממסד עד טפחות.
אין כל סיבה שפסקי-הדין והחלטותיהם של שופטי ושופטות בתי-המשפט למשפחה, יהיו חסויים. אם המטרה להגן על צנעת חייהם ופרטיותם של המתדיינים בבתי-המשפט למשפחה,
הרי ניתן לפרסם החלטות ופסקי-דין של בתי-משפט למשפחה, תוך אזכור האותיות הראשונות של שמם הפרטי ושם משפחתם של המתדיינים, כפי שהדבר נהוג כיום ולמחוק כל סימן זיהוי לזהותם, בתוככי החלטות ופסקי-דין אלה.
איסור הפרסום המוחלט, המוטל כיום על הדיונים ופסקי-הדין, כמו-גם ההחלטות של בתי-המשפט לענייני משפחה,
פועל דווקא - לטובתם של שופטי ושופטות בתי-משפט למשפחה אלה, בכך שהוא מונע כל ביקורת שהיא על שופטים ושופטות אלה ומעניק להם עוצמה, שאין אפילו לשופטי בית משפט העליון, שפסקי-הדין שלהם גלויים וחושפים אותם לביקורת ציבורית של העיתונות המודפסת, המשודרת ואף באינטרנט.
מתברר ומסתבר, כי איסור הפרסום המוחלט,
הוא הוא זה שמביא לכך, שנמתחת ביקורת - ולעתים אף ארסית ובלתי מידתית, בעליל - על שופטי ושופטות בתי-משפט למשפחה, ברחבי הארץ. דרך אגב ובחוסר אגביות לחלוטין. האם נתנה מערכת בתי-המשפט, בכלל והנהלת בתי-המשפט, בפרט, בכל הכבוד הראוי, דעתה לכך, מדוע דווקא שמותיהם של שני שופטים מכהנים בבתי-משפט לענייני משפחה, ברמת-גן ושופטת אחת, בבית משפט לענייני משפחה, בחיפה,
"מככבים" בראש אלה שעליהם נמתחת מרבית הביקורת, באינטרנט.
אולי קיימת אמת בביקורת זו וכדאי היה לקרוא שופטים אלה לבירור, כדי לוודא ולהבהיר, מדוע עליהם - ודווקא עליהם! - נמתחת ביקורת כה חריפה ולעיתים אף ארסית במיוחד, באתרי אינטרנט שונים, בגין התנהלותם השוטפת, כשופטי ושופטות בתי-משפט לענייני משפחה?
חוק בית משפט לענייני משפחה, קובע עוד כי בכל עניין של דיני ראיות וסדרי דין שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית משפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית צדק. יחד עם זאת, נקבע בחוק זה, כי אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות. סעיף זה לחוק בית משפט לענייני משפחה,
מעניק כוח עצום לשופטי ושופטות בתי-משפט למשפחה - כוח עצום המונע מערכאות הערעור להתערב בהחלטות - ולו גם החלטות מקוממות ביותר, בכל הכבוד הראוי של שופטי ושופטות בתי-משפט לענייני משפחה.
ביטול מעמדו המיוחד של בית משפט לענייני משפחה ו
"זכויות היתר" הניתנות לשופטי ושופטות בתי-משפט למשפחה, במתן החלטותיהם ופסקי-דינם,
כמו-גם - במיוחד - יכולתם למנוע ולפרסם את פסקי-הדין והחלטותיהם, ברבים, יאפשר שחרור הלחץ של מתדיינים המרגישים מקופחים וינקז את הביקורת לכיוונה של ביקורת ראויה, הגונה ומידתית - ביקורת העומדת בכללים של מתיחת ביקורת על בתי-משפט מבלי להביא לזילות בית המשפט.
