דני אהב את הסיפור של רינה. הוא סימן לידו 'לייק'. לכן, הוא אף פעם לא היסס לפני שהוא שלח את עורכת-הדין שמעון-ברק, את רינה, במקומו, לסוג מסוים של משפטים - וגם לסוג מסוים של שופטים. יש רוויי-הורמונים יותר - ויש פחות. השופט יורם חסון היה מן הסוג הראשון. פעם הוא אפילו הסתבך עם מתמחה שלו.
זה עבר בשלום, מבחינתו של השופט יורם חסון, בגלל שהמתמחה לא רצתה לפוצץ את כל עתידה המשפטי.
תלונה למשטרה, אף פעם אי-אפשר לדעת איך היא תיגמר. בעיקר כשמדובר בשופט שללא ספק יכחיש את הדברים ויטען שמדובר בעלילה. דני ידע על הסיפור מפי אחת הקלדניות. גם בקטע הזה הוא ידע לשמור על קשרים טובים. קלדניות יודעות הרבה דברים שיכולים להביא תועלת. תמיד טוב לדעת אלו שופטים אוהבים שמפנקים אותם בלשכה בשעה שעשרות מתגודדים באולמם ומצפים לכניסתם.
השופט יורם חסון, מועמד כמעט-ודאי לעלייה בדרגה, היה אחד מאלה ששומר על מרחק בטוח - אבל עוקץ בכל הזדמנות שמבטיחה לו שהוא לא יסתבך. באותו מקרה שעליו ידע דני מפי הקלדנית השופט חסון לא היה לגמרי אשם. המתמחה עשתה את הצעדים הראשונים לעברו - אבל ברגע האחרון היא התחרטה.
השופט חסון חשב שהיא סתם 'משחקת' איתו - ולכן הוא המשיך בכל הכוח לעבר המטרה הנכספת. בשלב הזה המתמחה הרימה קול צעקה - והשופט חסון מיד הרפה. הוא התנצל בפני המתמחה - ואפילו הזמין אותה ואת בעלה לארוחת-ערב במסעדה מפוארת.
הבעל של אותה מתמחה לא חשד במאומה.
דני פגש במתמחה מעת לעת, לאחר שהיא עברה בהצלחה את הבחינות של לשכת עורכי-הדין וקיבלה את רישיונה, אבל הוא מעולם לא סיפר לה שהוא יודע על מה שקרה לה בלשכתו של השופט חסון. "דברים כאלה", דני אמר לעצמו, "צריך לשמור בארסנל האישי לעיתות חירום".
בה בעת, דני גם יכול היה לנחש מה הייתה הסיבה לכך שהשופט חסון לא התקדם לשלב הבא בקריירה שלו כפי שהכל חזו לו. המתמחה-לשעבר של השופט חסון ידעה, אולי, את התשובה באורח יותר מוסמך.
כמו שקרה כבר בעבר, בהקשרים אחרים, בין השאר, למועמדים לכנסת, למשל, נשים שנפגעו מידיו של גבר, נטרו בשתיקה את הפגיעה בהן במשך שנים עד שתגיע שעת-כושר. תלונה למשטרה - לא כל אחת רצתה בה; אבל הדלפה של עצם המעשה הלא-ראוי הגובל בפלילים למי שיכול לחרוץ את גורלו של הפוגע, לזה היו הנפגעות מוכנות. חלק מהן עשו זאת - ובכך הן טרפדו קריירות שעמדו לפני נסיקה.
שנים של כאב והשפלה, של מי שנפגעה, באו על סיפוקן.
דני לא ידע אם זה מה שקרה גם הפעם.
מה שכן, גם דני, כמו השופט יורם חסון, היה מוכן לחזור ולצלול לתוך עיניה הכחולות של רינה, אבל הוא בחר שלא להסתבך במהלך כזה. הערגה הייתה קיימת, אולם דני בחר לשמר אותה בליבו פנימה. רינה כבר הייתה נשואה - אולם לא זה מה שמנע ממנו לנסות ולשחזר את מה שקרה בחדרו על השטיח.
מבלי לדעת מה רינה עצמה חושבת על זה, הוא פשוט בחר להימנע מכל מהלך שעלול להביא לכך שהוא יאבד אותה ככוח עבודה מעולה ורב-תועלת, כפי שהתברר לו שוב באותו היום.
והייתה גם סיבה נוספת. החשיפה בעת האחרונה לסוג קצת אחר של יחסי-מין, שונים מאלה שהיו לו כל חייו, גרמה לשינוי מסוים בהתייחסותו ליחסי-מין מן הסוג שהיה לו עם רינה.
כמו רבות אחרות שהיו לו לפניה, ולאחריה, רינה הייתה שייכת לאורח חייו הקודם אם כי גם עתה הוא לא חשב על רינה בלשון עבר. היא הייתה, עדיין, מקוטלגת אצלו במגירה מיוחדת. מאותה מגירה הוא גם היה מוציא מעת לעת את הדיסק שתיעד את מה שקרה ביניהם על השטיח.
באורח לגמרי לא מפתיע, דני חשב על נשים בדיוק את מה שרינה חשבה על גברים. בעיניו הן לא היו יותר מאשר אמצעי להפגת מתחים. הוא לא כלל, כמובן, בקטגוריה זאת את אשתו; ולא משום שהוא חשב שהיא שונה, דרמטית, מכל האחרות שהוא פגש במשך השנים. בשלב הזה של חייו הוא פשוט התייחס אליה רק כאל אימן של בנותיו.
למעשה, הוא התנתק ממנה לחלוטין.
