עד היום היה לנו קל מאוד להבין למה אף מדינה מערבית לא מתערבת בנעשה בסוריה, הרבה שאלו זאת והרבה ידעו להשיב כי סוריה היא לא חשובה כמו לוב בשביל המערב, ייתכן בגלל שאין בה נפט, ייתכן בגלל שהיא דלת-משאבים ואולי מכיוון שאיננה דרך אסטרטגית לשום מקום ולכן המערב איבד בה עניין ולכאורה עוצם את עיניו בזמן שאנשיה מכלים את עצמם.
הרבה איחלו לשני הצדדים בהצלחה וכדומה, אך נקודת המפנה הייתה לאחר ההתקפה של ה-21 באוגוסט 2013, לאחר שמועות מבוססות היטב לגבי תקיפת פרברים בקרבת דמשק באזור המכונה "ע'וטה" באמצעים כימיים, ככל הנראה באמצעות גז הנקרא "סארין". בתמונות מאזור התקיפה נראה מספר לא מבוטל של גופות שלכאורה נהרגו כתוצאה מההתקפה ומדווח על מספר רב של פצועים.
לאחר מלחמת העולם השנייה העולם בנה לעצמו מעין גבול מוסרי, בעיקר העולם המערבי, שמראות של חיילים "מעוטרים" במסכות גז לפניהם, אינם ברי–צפייה יותר, העולם המערבי הסכים פה-אחד שאין יותר לגיטימציה לשימוש בנשק להשמדה המונית, ללא הבחנה ובטח שלא לסיפורי אימה ופחד על התקפות באמצעי לחימה לא קונבנציונליים.
צידי המטבעות של רוסיה, אירן וסין
אך לכל מטבע יש שני צדדים וכך גם ללירה הסורית. מי הם התומכים במשטר הסורי אם כן? רוסיה, אירן וסין, לא קשה לענות על כך, אבל מדוע הן תומכות בו ומה הן ההשלכות של התמיכה שלהן על פעולה מצד העולם המערבי לריסון המהומות בסוריה?
מבחינת סין, ישנה היסטוריה ארוכת שנים של מסחר ופיתוח כלכלי שהחלה עם דרך המשי היוצאת מסין, וממשיכה לימינו כאשר סוריה נתפסת על-ידי הסינים כקשורה אליהם בקשר טבורי בכל הנוגע למסחר. בנוסף ישנו הסבר יותר חזק, שמבחינת הסינים אין לאף מדינה לגיטימציה להתערב בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת. במיוחד לאור מאורעות העבר הלא רחוק של הסינים, האולימפיאדה האחרונה, הכפר האולימפי שקם על אפם וחמתם של הטיבטים, ולא רק על אפם וחמתם אלא גם על דמם וגופותיהם. לכן ברור מדוע סין איננה מעוניינת בעידוד התערבויות חיצוניות בעניינים פנימיים שנוגעים לזכויות אדם וכדומה שסין איננה התלמידה המצטיינת בתחומים אלו.
מבחינת רוסיה הקשר עם סוריה קשור בכמה אופנים. האחד הוא אידיאולוגי, זאת אומרת, אומנם נגמרה המלחמה הקרה לפני שני עשורים אך עדיין רוסיה תעשה ותשתדל לצמצם את ההשפעה האמריקנית באזור. מעבר לעובדה שהרוסים מאמינים שמה שהאמריקנים מציגים כשמירה על זכויות אדם והצדק האוניברסלי הם מעין תחפושת לביסוס שליטה ותפיסתם של משאבים חיוניים, או אינטרסים בעלי חשיבות עליונה, ולכן מבחינת הרוסים, אסור לתת לאמריקנים את האפשרות להכות בסוריה, ועל-ידי כך להשתלט עליה דרך ממשלת בובות כזאת או אחרת שהאמריקנים ימנו לאחר שיעזבו את סוריה.
האופן השני הוא הצד הכלכלי. הרוסים עושים עסקות נשק עם סוריה כשעל-פי פרסומים מגיעים סך החוזים בין רוסיה לסוריה ל-4 מיליארד דולר. בנוסף חתמה רוסיה על עסקה בסך של יותר מחצי מיליארד דולר עם סוריה על אימוני אוויר של מטוסי קרב. מעבר לכך ישנו את הנמל בטרטוס שהוא הנקודה היחידה של רוסיה לים התיכון. מבחינה אסטרטגית צבאית, המקום חשוב מאוד בעיני הגנרלים הרוסים.
מבחינת אירן, כן, כולנו כבר יודעים, האירנים הם שיעים והם דואגים לאחיהם השיעים, והאמת היא שפשוט עד כמה שזה נשמע זה די נכון. לאירנים יש תחום משותף עם הסורים, והוא הדת, וישנו ההיבט הפרקטי, מבחינת העמדה האירנית ביחס לישראל.
אירן היא המדינה השיעית הגדולה בעולם ומהווה מרכז רוחני עבור השיעים. השלטון בסוריה אומנם לא שיעי מובהק, אבל העלאווים, השלטון הסורי, מסופחים על ידם (סיפור ארוך...), בעוד שהמורדים מזוהים כסונים. האם זה המשכו של קרב כרבלא המפורסם בין השיעה והסונה? שנאה טהורה שנמשכת לאורך השנים? אולי. בכל מקרה, הקשר בין סוריה לאירן יוסד עוד מתקופת מלחמת אירן-עירק. לאורך שמונה שנות הלחימה תמכה סוריה באירן. מה גם שאירן איננה מעוניינת בהשתלטות סונית על סוריה, במיוחד לאור העובדה שהתומכות של המורדים הסונים בסוריה הן לא אחרות מאשר ערב הסעודית וקטר. שתי האחרונות אינן רשומות במעגל החברים של אירן בלשון המעטה. המתיחות בין אם הסונים (ערב הסעודית) ואם השיעים (אירן) נובעת מעוד סיבות שאין זה המקום לפרטן.
מעבר להיבט הדתי, קיים ההיבט הפרקטי. מבחינת אירן, סוריה היא הצינור למימוש פעולות נגד השטן הקטן, קרי, ישראל. סוריה משמשת כאם הדרך בין אירן לחיזבאללה שנמצא בלבנון, זאת בתנאי שהיושב בשלטון בסוריה משדר על אותו גל של האירנים, ולכן חשוב לאירנים לעשות כל שביכולתם על-מנת לחזק את שלטונו של אסד בסוריה.
פחד אמריקני וחשש מנשק אטומי
אם כן, מה ההשלכות של כל הכתוב לעיל? רוסיה וסין, מכיוון שהן חברות במועצת האו"ם, הן יכולות למשוך ידיהן ואף להטיל וטו על תקיפה בסוריה, דבר שמוריד את תמיכת האו"ם מתקיפת סוריה על-ידי ארצות הברית. מהלך זה מפחיד את הפוליטיקאים של אמריקה, מה שעלול לקרר את רגליו של אובמה. מעבר לכך, האירנים מן הצד שבים ומדגישים את הסכנה בהדלקת גפרור בחנות של חומרי נפץ ו... ה-ו... הזה הוא חשוב, ונשק אטומי, והם מתריאים ומתריעים על הסכנה בגרירת כל האזור לכאוס אחד גדול.
לסיכום, יש לסורים חברים בקבוצה של הגדולים, ויש להם על מי להישען, אך מנגד, היום אנחנו יכולים לכתוב על מה שקרה עד היום. מה לגבי מחר? זאת אין איש יודע, וכוונתי היא שישנם עוד מהלכים בלתי צפויים שיכולים להיות על-ידי המשטר הסורי, ו/או על-ידי האמריקנים, ולכן המתיחות מאוד חזקה וכל משק כנפיים של פרפר בדיר אל-זור או בוושינגטון יכול להפך תילי אדמה ובניינים על ראשם בדמשק.
