בשעת כתיבת המאמר, "המערכה" של העולם "הנאור" מול שליט סוריה נראית תקועה, בלשון המעטה: נשיא ארה"ב ממתין להכרעת הקונגרס; ראש ממשלת בריטניה כבר נכשל בקבלת תמיכה מהפרלמנט. כרגע אין גיבוי בינלאומי או פנימי לפעילות אמריקנית שתרתיע את אסד ושתוכיח שארה"ב היא עדיין מנהיגת העולם החופשי.
הן אובמה, הן שר החוץ שלו והן
דייוויד קמרון דיברו גבוהה-גבוהה על מכה כואבת למשטר בדמשק רק כאשר נעשה שימוש קטלני בנשק כימי. התעוררותם המאוחרת משדרת השלמה עם טבח של רבבות אזרחים סוריים בנשק שאיננו כימי. כלומר: רק הטכנולוגיה של הקטל מטרידה אותם, ולא הקטל ההמוני עצמו.
בשלב זה נראה שהם יצרו ציפיות גבוהות מדי לפעילות צבאית, כאלה שאין ביכולתם/ברצונם לענות עליהן. נראה שהם טיפסו על עץ גבוה מדי, ואינם יודעים כיצד לרדת ממנו. אין פלא שבמוסקבה, בדמשק ובטהרן מחככים ידיים בהנאה.
ההנהגה האמריקנית אינה יכולה להרשות לעצמה מצב מתמשך של ישיבה על עץ גבוה ושל מבוי סתום, שכל מוצא ממנו הוא גרוע. גם פעולה צבאית מאוחרת ומצומצמת לא תשקם את ההרתעה שנשחקה.
בנסיבות אלה יש חשש שמנהיגי העולם "הנאור" ינסו לרדת מהעץ ולקושש הצלחה כלשהי שתשקם את יוקרתם הפגועה. הם עלולים לנסות להגיע ל"הישג" מהיר, כזה שימחק את החולשה וההססנות שאפיינו את טיפולם במתרחש בסוריה. מצב זה בא אחרי שרשרת שגיאות בקריאת המציאות בעולם הערבי והמוסלמי בכלל ובמצרים בפרט, ואחרי הטיפול התמים בגרעין האירני, המאפשר לשליטי טהרן לצעוד מעדנות לעבר יעדם.
בנסיבות אלה על ישראל להביא בחשבון שהתסכול האמריקני והאירופי בעקבות הטיפול הרופס באתגרים שהציב בפניהם העולם המוסלמי עלול לגרום לפריקתו בכיוון מסוכן לישראל. הערכת סיכונים מפוכחת עשויה להוביל למסקנה שהצורך הדחוף של אובמה וקרי ושל המדינות הקולוניאליסטיות באירופה ב"הישג" כלשהו, עלול להביא אותם לנסות להשיג "הצלחה" דווקא בארץ ישראל, כזו ששוב תעיד על קריאה לקויה של המציאות.
המשמעות: במקום שביטחון ישראל ישתפר כתוצאה ממכה קשה לסוריה ואיתות מרתיע לאירן, תוצאת המשבר הנוכחי עלולה להתבטא דווקא בלחץ גובר ובוטה על ישראל בכיוון של "פתרון" שתי המדינות, כזה שאין לו קשר כלשהו לשלום, אבל עלול להיראות בוושינגטון ובלונדון כסוג של סולם ישראלי לירידה מהעץ הסורי: השכחת הפיאסקו בדמשק, באמצעות קידום "שלום" נוסח צ'מברלין, דווקא בארצנו.
בעבר נהגו לומר: "הכה ביהודים והצל את רוסיה". ישראל אינה אמורה להיות תמיד במרכז, אבל בכל זאת עליה להביא בחשבון שיהיה מי שירצה לאמץ סיסמה זו ולהציל את...
לפיכך ישראל חייבת לנתח נכון את המציאות המורכבת, לחזות התפתחויות אפשריות, ולהיערך לקראתן מראש. עליה להבהיר בתקיפות שפתרון התסכולים האמריקניים והאירופיים לא ייעשה על חשבונה, ושאין בכוונתה לשמש כליא-ברק לתסכולי ברק חוסיין אובמה ושר החוץ שלו. כצעד ראשון יש להרחיק מהתהליך המדיני גורמים ישראלים הלהוטים אחרי לחץ חיצוני למען "פתרון" שאיננו פתרון. הדברים אמורים בראש ובראשונה בציפי לבני.
נתניהו נדרש להכרעות קשות: לנתק את הקשר השקרי בין שלום למדינה פלשתינית ממערב לירדן.
