נסו לדמיין לרגע את שגרת היום שלכם ב-22 באוקטובר: תקומו בבוקר לעוד יום עבודה, תעבדו כבכל יום על המשימות שלכם לאותו יום, תאכלו ארוחת צהריים, תחזרו הביתה לאחר עוד יום עבודה, תאכלו את ארוחת הערב, תדליקו את הטלוויזיה. השעה תהיה כבר תשע ו...רגע, לא שכחתם משהו? אה כן, יש בחירות מקומיות היום!
הבחירות לרשויות המקומיות נערכות פעם בחמש שנים. כמו הבחירות לכנסת, גם הבחירות לרשויות המקומיות, לא מצליחות לעורר יתר על המידה מעורבות בקרב התושבים.
בבחירות המקומיות האחרונות עמד אחוז ההצבעה על קצת יותר מ-40% ובשנת 2003 המצב היה מעט יותר טוב כאשר קרוב ל-50% הגיעו לקלפיות.
המתמודדים משקיעים כסף בפרסום בשלטי חוצות, שולחים לנו הודעות SMS, נפגשים עם תושבים ולוחצים ידיים ומעמידים מאחוריהם שורה ארוכה של פעילים.
נראה שהניסיונות הללו, לא מצליחים לעורר ולהוציא את התושבים מאדישותם. המעורבות היא בדרך כלל מינימלית. יכול להיות שתקראו פרוספקט כזה או אחר של מועמד כשבוע לפני הבחירות, תגלשו קצת באתרי המועמדים השונים על-מנת לראות מה כל אחד מציע ואם תחליטו ממש להתפרע, גם תמצאו את עצמכם בחוג בית של מועמד כזה או אחר.
יכול להיות שניתן לייחס את האדישות הזו גם לגל החקירות הפליליות ולכתבי האישום נגד ראשי ערים בשנים האחרונות.
חיזוק הקשר המתבקש
על-מנת לשנות את המצב, יש לחזק את הקשר האישי בין נבחרי העירייה לבין התושבים.
בערים רבות בארץ, ישנן מספר שכונות דו-ספרתי. השכונות נבדלות זו מזו ולכל שכונה צרכים ייחודיים לה שיש להתאימם לתושבים. אם בכל שכונה היה חבר מועצה אחד שאליו היה ניתן לפנות ספציפית בנוגע לבעיות באותה שכונה, סביר להניח שהתושבים היו מרגישים זאת ומעריכים את הדאגה והטיפול בהם.
כשהתקיפה בסוריה לא נראית באופק, נבחרת ישראל כבר איבדה סיכוי להגיע למונדיאל ואפילו תוכניות הריאליטי יצאו לחופשה קצרה - נדמה שהבחירות המקומיות תפסו להן דווקא טיימינג ממש לא רע בסדר היום הישראלי.