אתמול בערב נודע לי שהרב היקר והאהוב, האישיות הנדירה ששינתה את פני העולם, הרב ברג, בחר לעזוב את העולם הזה. אבל חזונו האדיר לעולם לא ימוש מלבי, ומלבות מיליוני תלמידיו ברחבי העולם.
בחירוף נפש, בהתמדה, מול התקפות, הכפשות והשמצות בלתי פוסקות, חירפו הוא ואשתו, קרן, את נפשם כדי שנוכל כולנו, כל אדם בעולם, ללמוד קבלה, לקרוא מספר הזוהר, להשתמש בכלים האדירים והנפלאים שהכינו לנו כל המקובלים במשך כל הדורות.
לפעמים אני שואלת את עצמי, במה זכיתי שיש בידי הידע הנפלא והעצום הזה, הכלים הנהדרים האלה, המורים הנפלאים האלה, וכל זה נגיש כל כך, הזוהר על המדף, רק לגשת לקחת ולפתוח, ההרצאות באינטרנט, רק ללחוץ על העכבר, והכל נפתח בפניי, כמניפת טווס מרהיבה, בשלל צבעים, שלל אורות, שלל ריחות, כל הידע שנצבר אלפי שנים עומד מולי, מתדפק על דלתי, רק קחי אותי, רק השתמשי בי, רק שפרי בעזרתי את חייך בעולם הזה.
והאם אני, אנו, יודעים להעריך את הידע הזה? לא מספיק.
היום זה יום של חשבון נפש עבורי - האם באמת הקדשתי מספיק זמן לקרוא בזוהר כל יום? האם התפללתי כיאות כל יום? האם הייתי בנתינה אמיתית כל יום? האם באמת עשיתי מכל הלב מה שהמורה היקר שלי אמר לי ולכולנו? לצערי, ממש לא, ועל כך אני מכה על חטא.
התאמצתי, התאמצתי כל כך, אבל היו גם הרבה נפילות בדרך. והדבר הנפלא ביותר הוא, שבמרכז לקבלה למדתי שממש לא נורא ליפול. לפני שהתחלתי ללמוד במרכז, כל נפילה, כל כישלון בחיי האישיים והלא אישיים היו בעיניי דבר נורא, כאילו השמיים נפלו, כאילו סוף העולם הגיע. ובמאמץ רב, בזמן רב, הייתי שולפת את עצמי ממעמקי הבור ומתחילה לטפס למעלה, אל האור בקצה המנהרה. אבל בקבלה למדתי שאנו נועדנו ליפול. שזה חלק טבעי מהתהליך. העבודה שלנו היא לדעת שנועדנו ליפול ולמרות הנפילה לקחת אוויר, להתאמץ ולעלות למעלה, בעזרת הכלים הקבליים, שגורמים לעלייה להיות קלה הרבה יותר, נגישה הרבה יותר, אפשרית הרבה יותר.
על-פי הקבלה, הכל אפשרי. ממש הכל. וכמה נפלא לקום בבוקר ולדעת שהיום את יכולה לתת את כולך ולקבל הכל. כשמתנגן שיר כזה בלב, יותר קל לקום בבוקר, יותר קל לנהל את היום, יותר קל להיות בשמחה, יותר קל לאהוב. כי הרב שלי לימד אותי דבר נפלא. כמו המקובלים הקדמונים, הוא צמצם את מהות הקבלה, בצמצום כל כך גדול וכל כך נפלא. הוא אמר לנו פשוט: "לא לשנוא ולקרוא בזוהר". זהו. פשוט. מהרגע ששמעתי את המילים האלה, ידעתי שאצליח במלחמה. כי לקבלה יש כלים נפלאים לעזור לנו להפסיק לשנוא, לקנא, לכעוס, לפחוד, וכשאני משתמשת בכלים האלה, אני ממש על גג העולם. אני יודעת שאני יכולה לנצח כל מוות, כל מחלה, כל כאוס.
מהרגע הראשון שראיתי את הרב ידעתי שהוא הרב שלי. לפני כן חיפשתי כל כך הרבה - בכל מיני סדנאות רוחניות, בדרכים רוחניות שונות, ובכל פעם הייתה לי הרגשה שזה לא זה. עדיין לא הגעתי הביתה. אבל כשראיתי את הרב, ואפילו ראיתי אותו על המסך, ידעתי שהגעתי הביתה. שזהו זה, מסע החיפושים שלי אחרי הדרך והמורה, נגמר, ועכשיו מתחיל המסע החדש - ללכת בדרך הזו.
האמת, לא ידעתי עד כמה היא יכולה להיות לפעמים דורשנית, קשה, וגם מתישה. אבל גם לא ידעתי עד כמה שכרה בצידה. על כל מאמץ מקבלים פי מיליון אור מהיקום. ותמיד היו ונמצאים שם הרב וקרן וילדיהם יהודה ומיכאל והמורים במרכז והתלמידים כקהילת תמיכה אדירה, שאפשר להיעזר בה כשנופלים, ולכן אף פעם בעצם לא נופלים חזק ורחוק מדי, כי תמיד יהיה מישהו או משהו שיבוא מיד להרים אותך. או במייל, או בטלפון, או פיזית, האור יודע לשלוח אלינו תמיד את המלאכים המושיעים כשאנו זקוקים להם, עלינו רק להיות פתוחים לחוש לראות ולהרגיש.
את ההרצאה של הרב ראיתי בראש חודש תמוז תשס"א, כשהגעתי לראשונה למרכז. נושא ההרצאה היה כוח המים, והראו שם תרשים שהוכיח את יכולת המים לספוג אנרגיה, גם חיובית וגם שלילית, וכיצד המולקולות של המים משתנות בהתאם לכך. אגב, זה המקור למי הקבלה המפורסמים שלנו. המים הם מים רגילים שמשנים את המבנה המולקולרי שלהם כתוצאה ממדיטציות שנעשות עליהם או שהייה במקום ובזמן של תפילות מיוחדות של שבתות וחגים מיוחדים. והמים, מניסיון אישי, אכן מרפאים.
הרב דיבר בעוצמה רבה, בנחישות רבה, באמונה רבה, לא הכל הבנתי, כי העברית הייתה עברית של אדם שגדל בברוקלין והיא אינה שפת אמו, ולמען האמת היא נשמעה לי קצת עילגת, אבל זה רק הוסיף לקסמו של האיש, שנראה לי ממש כמו משה רבינו על הר סיני, שאמר שהוא כבד שפתיים.
זה היה ראש חודש תמוז, חודש סרטן. שנים לאחר מכן הבנתי שלא בכדי הגעתי בראש חודש הזה. זו הייתה התראה עבורי. אם לא אשנה את דרכי, אם לא אפסיק לכעוס ולהיות בתחושת קרבן, אחלה בסרטן. כיום אני יודעת בוודאות מוחלטת שהקבלה הצילה את חיי. והיא עדיין מצילה אותם. מי יודע מה היה עולה בגורלי אם לא היו ברשותי כרגע הכלים הנפלאים האלה, המצילים אותי מכל רע יום-יום, שעה-שעה.
וכל זה בזכות הזוג הנפלא הזה, הרב זצ"ל וזוגתו קרן, שחירפו את נפשם כדי שאנשים כמוני יוכלו לגעת בזיו השכינה ולממש את ייעוד האנושות עלי אדמות: לסלק כל כאוס מהעולם. אין באוצר המילים שלי מספיק מילים שיתארו את עוצמת התודה שאני חשה לכם, הרב וקרן, על כל המאמצים שעשיתם בשבילי, בשבילנו, כדי שנוכל כולנו ללמוד את הידע הזה וליישם אותו בחיינו. לצערי לא תמיד ידעתי להעריך את זה מספיק, וגם על זה אני מכה על חטא עכשיו.
שלום לך, הרב אהוב לבי, אני יודעת שאתה מתבונן בי עכשיו מלמעלה ועוזר לי בדרכך המיוחדת, הסמויה, העדינה, שלעולם לא תניח לי ליפול, שתמיד תראה לי שהכל לטובה, ושעלי רק להיות בוודאות ובשמחה, ואז הכל יסתדר. שלום ולהתראות, כל רגע, כל שנייה, כי עבורי אתה חי לנצח, כמו משה רבינו, ולעולם לעולם לא תעזוב אותי, אותנו, כולנו, כי אנו יקרים לך מכדי שתעזוב אותנו לנפשנו.