שתי מדינות תל אביב לשני עמים

על כן, נכבדי כבוד ראש העיר תל אביב, מר רון חולדאי, אכן, נוכח הדוקטרינה החדשה של כבוד שר אוצרנו, אולי אכן לא חייב הממשל, לא הארצי ולא העירוני בישראל, גם דבר וחצי דבר לאזרח הקטן שבתחומו. אבל גם אם "לא חייב", הנה הממשל גם בהחלט לא קיים כדי להפריע לאזרח, ואפילו הוא רק "האזרח הקטן", להתקיים! כי הנה קורת גג, "מדור", כדברי ז'בוטינסקי, היא זכותו של כל אזרח. וגם אם המדינה מנערת חוצנה מלספק, כדרוש, קורת גג מינימלית גם לאחרון אזרחיה, בוודאי שאסור לה, למדינה, או לעיר, להפריע לאזרח הנוטל יוזמה וטורח וקם ומקים קורת גג לעצמו! אכן. ודאי. בנייה אמיתית כמובן חייבת באישור. אישור שמשמעו הבטחה כי כל השכנים וגם כל שאר התושבים בעיר לא יינזקו. אבל גם זכותו של הפרט להקים לעצמו קורת גג מינימלית היא זכות, זכות יסוד, זכות יסוד אשר איננה נופלת בחשיבותה מכל זכות אחרת של כל תושב אחר בעיר! ועל כן יש לאכול את העוגה, ולהשאיר אותה שלמה. על כן חייבת המדינה, וחייבת כל עיר, להקצות מקום נידח אחד בתחומיה אשר בו יוכלו להתגורר, בכוחות עצמם, גם מי שאינם נמנים על השכבה אשר לכאורה נראה כי אך ורק לה השלטונות דואגים ואשר נראה כי רק ביקרה שלה הם חפצים, שכבת האצולה. להקצות מקום. מקום רחוק מהעין. רחוק מהעין "שלכם". ה"מחליטים". אנשי האצולה. אנשי השמנת. רחוק מהעין. שהרי אנחנו כבר יודעים, הפנמנו, יודעים בעצב גדול וביגון עמוק שאנחנו מאוד-מאוד-מאוד רחוקים לכם מהלב. רחוק מהעין. שטח רחוק מאוד וסמוי מאוד וחשאי ונבדל מאוד ומוסתר ומגודר. שטח אחד נידח, רחוק מהעין. אי שם הרחק מאוד במעמקים האפלים של פארק הירקון. שטח נידח ורחוק אשר עליו הציבור המאוס והשקוף, הרע ההכרחי בכל עיר, אלה המלצרים והנהגים והמתקנים והמתדלקים והקופאיות העובדים ימים ולילות בחריצות ומשתכרים אל צרור נקוב, אלה חסרי הממון אך עדיין בעלי היוזמה והתושייה והרצון לחיות כאחד האדם, יוכלו להתגורר, להתגורר תחת קורת גג, פשוטה אבל מגוננת, אשר הקימו לעצמם, במו ידיהם. בפטיש ומסמר. בלא להזדקק לחסדיו של איש. אדוני מר חולדאי, הרי אתה לכאורה נחשב לפחות בעיני חלק מן הציבור לבן-בריתם הגאה של העשירים שבעשירים. הא ותו לא. אולי כבוד הוא לך. אך על כן גם הזעם הנורא והמתפרץ של כל "המיעוט המבוטל" בן תשעים האחוז מתושבי עירך אשר אינם כאלה. החלטה אמיצה שלך כי שטח נידח ורחוק אחד בעיר יהווה מעתה "אקס טריטוריה". שטח אשר בו חלים כל חוקיה של המדינה אך לא חלים חוקיה של העירייה. שטח אשר בו גם מי שאיננו נמנה על האצולה, אצולת הממון, יוכל להקים לעצמו גג, בלי לדרוש ממך שום גזר אך גם בלי להיות מאוים על ידך במקל - החלטה רציונאלית ואמיצה שכזאת לא רק שהיא, בחשיבה קרה ומפוכחת, לא שהיא ההחלטה הנכונה והמתחייבת, היא גם תצביע חד-משמעית על קיומה אצלך של טיפה, טיפה אחת אבל קיימת, של אנושיות, וייתכן, מאוד ייתכן, שתגרום גם לכמה מגדולי מתנגדיך דהיום, לעצור ולהרהר שנית. באמת, אדוני. באמת. תודה!