בליגת-העל של מסעדות-ישראל שמור ל"רפאל" מקום בצמרת. עובדה שכבר שנים מרובות היא ניצבת בה ללא עוררין ועם הזמן גם עולה ופורחת.
"רפאל" התל אביבית (רחוב הירקון 87) היא מסעדת-ביסטרו מהודרת ושוקקת-חיים במרוצת השבוע. מלבד אולם-הסעדה מרווח, יש בה גם חמארה אינטימית, בנוסח סיפורי אלף לילה ולילה. היא ממוקמת בחלל נפרד, בירכתי המסעדה, ומשמשת בעיקרה כבר-משקאות. סמוך לבר ניצבות כורסאות-לאונג' נמוכות , המיועדות, בעיקר, לקהל מפונק, שנפשו עורגת לאוכל-גורמה. המדובר במקום מלא אווירה, עם מוסיקת-רקע סוחפת, שהוא גם אתר ייחודי לעישון.
אבל מעל לכל, החמארה היא מקום מאין כמוהו לנירוונה מוחלטת. על הכורסאות הנינוחות יכול הסועד למצוא בהחלט שלווה ומרגוע, וגם ליהנות, בה בעת, משירות אישי-מפנק של מלצריות קשובות, שיקדישו תשומת-לב מירבית לכל שיגיונותיו הקולינריים. זו בדיוק הסיבה שאנו מעדיפים את החמארה על פני אולם ההסעדה הסמוך.
שפתיים יישק
אל שולחננו העגלגל הגיע, כספתח, מגש ענקי של סלטים טריים. היו בו ירקות צבעוניים, שרופים על האש; עגבניות וצנוניות עם עלי זעתר ושמן-זית; חציל בלאדי, זוקיני ותרד, שעועית לבנה מבושלת, חומוס בולגרי עם טחינה, לבבות-חסה, עלים ארומטיים, אנדיב בויניגרט; תפוחי-אדמה, עם ביצים חצי-קשות; עלי-גפן, ממולאים באורז בסמטי; כרוב בלאדי ממולא; בשר-טלה, עם צימוקים אוזבקיים; וסיגרים מרוקאיים, עם חלקי-פנים של עגל-חלב וטחינה אל-ארז. לכל הכבודה הנכבדה הזאת התווסף גם לחם הבית - שחור ולבן, עם פוקצ'ה חמה.
בקושי נותר עוד מקום למנה עיקרית, אלא שלא ויתרנו עליה. היה זה כבד עגל-חלב, עם פטריות-יער וירקות צלויים - מעדן ייחודי ובלתי-נשכח. לקינוח הוגשה לנו צלחת גדושת-פטיפורים, תוצרת הבית. היו אלה וריאציות של רקיקי-שוקולד - שפתיים יישק. אספרסו כפול וסודה צוננת השלימו מלאכת-מחשבת קולינרית.
שילמנו 340 שקל לשניים, והוספנו תשר של 15% לשירות אדיב וקשוב ביותר. את החמארה של "רפאל" זיכינו ב-9 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי.
