מַה לָךְ כִּי תְּשׁוֹרְרִי אֶת הַטֶּבַע
אֶת הַשָׂדוֹת בִּתְנוּבַת הַחִטָּה,
הַגְּבָעוֹת בְּעַלְוָתָם
שִׂיחִים וּפְרָחִים, וְגַּאֲוַת הָאַיָּלִים,
נְקִישַׁת הַצִּרְצָרִים בַּחוֹלוֹת
מְעוֹפָם שֶׁל הַדְּרוֹרִים,
וּשְׁפַנֵּי הַסֶלַע הַמְּצִיצִים מִן הַגֻּמְחוֹת בְּרִקְמַת הַאֶבֶן הַלְבַנָה,
קְרִיאַת הַדּוּכִיפַת, וְשֶׁנֶץ נוֹצָתָהּ.
וְהַשָּׁמַיִם הַקְּרוּעִים בִּתְּכֵלֶת חֲלָבִית
עֲנָנִים וְכוֹכָבִים,
וַחֲלוֹמוֹת הָאוֹהֲבִים.
כָּל זֹאת, וְכָל הַמִּלִּים שֶׁתַּשְׁחִיתִי לַשָּׁוְא,
הֲרֵי הוּא הַטֶּבַע
הָיָה שָׁם כְּשֶׁבָּאת,
יִהְיֶה כְּשֶׁתִּהְיִי,
יִוָּתֵר כְּשֶׁתֵּלְכִי
וְהַכֹּל שְׁטוּת,
הָנִיחִי
מוּטָב לָךְ
הָנִיחִי.
וְאַתָּה אֱמֹר נָא מַה נוֹתַר,
וּמַה נִשְׁאַר כְּשֶׁבַּלֵּב לֶהָבָה תִּבְעַר
הַאִם יֵדַע?
הַאָבְדָה הָאַהֲבָה, אִם הָעֶרְגָּה בְּבִטְנִי תְּקַנֵּן,
אוֹ חֲלוֹמוֹתַי הָרְטֻבִּים שִׂמְלוֹתַי יָנִיפוּ
וְצִפּוֹר לֵילִי מְסוֹכֶכֶת, בְּעוֹדִי מִתְגַּעֶשֶׁת בַּנָּהָר,
וְכָל שֶׁנּוֹתַר הוּא לְשׁוֹרֵר אֶת הַטֶּבַע עַד יָבוֹא.
הַנָּח, כִּי לֹא אֵדַע
