ביקור חולים נוטל מן החולה שישית מחוליו

שבת שלום קהל קדוש פרשת השבוע וירא הַהַבְטָחָה קֻיְמָה אַשְׁרֵי אִישׁ בּוֹטֵחַ וּבְחֶלְקוֹ שָׂמֵח מַבְטִיחַ וּמְקַיֵּם מַתְחִיל וּמְסַיֵּם נוֹעֵל וּפוֹתֵחַ וְרַק בֶּאֱמוּנָתוֹ נוֹצֵחַ בְרִית מְקַיֵּם וְשֵׁם אֱלֹהַ מְרוֹמֵם זֶה הָאָדָם הוּא אַבְרָהָם בֶּאֱמוּנָתוֹ שָׁרַד נִלְחַם וְלֹא חָרַד יָדַע כִּי אֵל-עַד לֹא יַשְׁאִרֵהוּ בָּדָד אֲזַי מְבַשֵּׂר נִצַּב וּלְשָׂרָה זְמַן קָצַב כִּי אֵל רַם וְנִשְׂגָּב אַבְרָהָם אָהַב לֹא נִשְׁאַר חַיָּב קָבַע רְאָיָה בִּכְתָּב יְהִי זַרְעוֹ עַם-רַב וְכֹל יָחִיד כּוֹכָב הַהַבְטָחָה קֻיְמָה אָכֵן קָמָה אֻמָּה גּוֹי קְדוּמָה גְּלוּיָה וַעֲלוּמָה שֶׁמִבִּירָא עֲמִיקְתָּא לָהּ תְּקוּמָה וּלְאִגְָּרָא רָמָא רוֹם תָּרוּמָה

הבשורה לשרה והמלאכים

נשלח המבשר לבשר לשרה עֲקָרָה, כי יפוג צַעֲרָה וְתֵלֵד בֵּן ובכך תתקים הבטחת השם שניתנה לאברהם על-ידי הקב"ה שאמר: אבל שרה אשתך יֹלֶדֶת לך בֵּן וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו. (לך לך יז/יט) בהבטחה הזאת לאברהם הוא צחק שנאמר: ויצחק ויאמר בלבו הַלְּבֶן מאב שנה יִוָּלֵד ואם שרה הֲבַת תשעים שנה תֵּלֵד? (לך לך יז/יח). ובבשורה שבשר אחד המלאכים שבאו אל אברהם בשבתו בפתח האהל, ששרה תלד בן, שרה צחקה, שנאמר: ושרה שמעת פתח האהל... ותצחק שרה בקרבה.(יח/',יב) כמובן שהצחוק בא לרמוז מדוע נקרא שם הבן יצחק . והבשורה הייתה בהיות אברהם קודח מחום עקב המילה, ובשעה שהיה חום היום בשיאו. אלא שקביעת השם יצחק לבן שיולד לשרה אומנם נאמר כאשר דבר הקב"ה עם אברהם שאמר לו בין היתר : ..וקראת את שמו יצחק , אלא שצין השם יצחק בא לרמוז על צרוף אותיות השם י.צ.ח.ק . כאן בקש הכתוב לצרך ארבעה עניינים רבי חשיבות בהולדת הבן שימשיך את זרעו של אברהם ובשמו יצחק. האות י' שהיא בגימטריה עשר רומזת על עשרת הנסיונות שיתנסה בהם אברהם והאות השניה צ' בגימטריה תשעים רומזת את גילה שנה של שרה בלדתה את יצחק הייתה בת תשעים. והאות השלישית בשם יצחק ח' בגימטריה שמונה רומזת על כי יצחק יהיה הראשון בנמולים מכאן ואילך שיהא נימול ביום השמיני לְהִוַּלְדוֹ . והאות הרביעית האחרונה בשם יצחק ק' בגימטריה מאה רומזת על גילו של אברהם שהיה בן מאה בהולד לו יצחק. מכאן כי חא הצחוק של אברהם ושרה שקבעו את שם יצחק כי הרי כשקרא הקב"ה בשם יצחר היה זה בדברו עם אברהם עוד בטרם צחקה שרה כי טרם קבלב את השורה. כפי שלא פעם אמרנו אין מקריות בתורה , הכל צפוי וידוע לקב"ה בהכתיבו את התורה למשה בסיני . לעומת זאת אין אנו יודעים איך ומתי ובאיזה נסיבות נולד אברהם אבינו. ללמדך כי דרכי השם נעלמים ונסתרים , מכאן שאין גם לחלוק על הנסיבות בהם נברא העולם . ועוד שאלה בפרשה זו שרש"י עונה על שאלה רטורית: מדוע צריכים שלושה מלאכים לבוא אל אברהם בהיותו קודח מחום כדי לבשר לו את הבשורות, על הולדת יצחק ועל הפיכת סדום ועל ריפוי אברהם מֵחָלְיוֹ : ורש"י עונה אלא שכל מלאך יכול לעשות שליחות אחת, שאין מלאך עושה שתי שליחויות . למסקנה זו מגיע רש"י מן הכתוב עצמו, כשמדברים על המלאכים בלשון רבים ועוברים אל לשון יחיד: בבשורה לשרה אמר לאברהם בלשון יחיד, שוב אשוב אליך (יח/י) ובהפיכת סדום הוא אומר (בלשון יחיד) :כי לא אוכל לעשות דבר ... לבלתי הופכה (יט/כא,כב) ומלאך רפאל שבא לרפא את אברהם בהמשך נאמר בלשון יחיד: ויאמר (ללוט) המלט על נפשך . המסקנה היא שכאשר נשלח נציג מטעם העם למלא משימה, בל יוטל עליו למלא עוד משימות כי ערך מעשיו יקטן והצלחתו תהיה מוגבלת. צריך לנהוג כפי שנוהג המלאך בבואו למלא שליחות, כדי שיוכל השליח לרכז כל כשרונו להצלחת משימתו.

ביקור חולים

פרשה זו לומדים אנו פרק בהלכות ביקור חולים, שלא לעשות זאת כדי לצאת ידי חובה, אלא מתוך כונה לקים דברי חכמים שאמרו כי ביקור חולים נוטל מן החולה שישית מחוליו. ועוד דבר מהותי לומדים כאן שאין לתת חשיבות יתרה לאיש הבא לבקר חולה, אף אם הוא רם מעלה, נהפוך הוא אותו רם מעלה צריך להתנהג כאיש מן השורה, וענינו הוא החולה ולא להעצים את חשיבותו . כי מה יודע האדם מה טומן לו עתידו, שמא גם הוא יהיה זקוק לביקור חולים. לכן כל הבא לבקר חולה חשוב אשר יהיה צריך לרכז התעניינות בחולה ולהקל עליו את סבלו. כפי שכבר נאמר כאן כי מלאך רפאל כשמו כן הוא, "רופא בשליחות האל" . יותר מזה מגלה לנו הפרשנות בעניין זה, שלא רק מלאך בא לביקור חולים , אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו שנאמר : וַיֵרָא אליו ה' וממשיך רש"י ואומר: לבקר את החולה. האמור מתייחס לקב"ה עצמו, ורש"י איש הפשט נסמך על דבר זה על דברי רבי חָמָא בַּר חֲנִינָא שאמר: יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל לשלומו. לא כל אדם זוכה לביקורו של הקב"ה , אך לכל אדם יש מלאך המגן עליו והמסייע לו להרפא מחוליו בין היתר במצות ביקור חולים, כל שעל החולה לעשות, זה להכיר בכך ולהישמע למלאכי השרת פעם בדמות רופא ופעם בדמות אחות ופעם בדמות בעל ניסיון שנרפא ממחלה .

הגנה על נאשם לעשית צדק

לעתים ברור לנו כי נאשם פלוני עשה את המעשה וראוי הוא לעונש שֶׂיִּגָזֵר עליו, זאת מבלי שחקרנו ושאלנו ולמדנו את העובדות לאשורן. לכן המחוקק הטיל חובה על בית המשפט להעמיד להגנת נאשם ברצח עורך דין שיגן עליו, למרות שהרוצח נתפש בשעת מעשה. כל זאת כדי שלא לחטוא בלגזור דין על חף מפשע , זאת גם כשכל הנסיבות מצביעות על אשמתו. בפרשה זו אברהם לימד אותנו איך למנוע ענישת חַפִּים מִפֶּשַׁע, זאת למרות שקראנו כי עלתה אליו (אל השם): זעקת סדום ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד.(יח/כ): ובכך אין ספק ספקא ואף על-פי כן אמר הקב"ה: ארדה-נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה (יח/כא) וכי הקב"ה איננו יודע מה עושים אנשי סדום ועמורה, אך מזה מגיע רש"י למסקנה כי : לִמֵּד לַַּדַּיָּנִים שלא יפסקו דיני נפשות (כלומר שלא יוציאו גזר דין מות) אֶלָּא בראיה (כלומר אחרי חקירה מדקדקת בדבר). כפי שהקב"ה עשה אז בפרשת הפלגה (שאמר אעמיק לחקור את אשר הם עושים). הקב"ה כבר גמר אֹמֶר, כי הוא יהפוך את סדום ועמורה וימית כל תושביה. זאת עושה הקב"ה למרות הבטחתו שנתנה מיד לאחר המבול (בנֹחַ),ששוב לא ישחית צדיק עם רשע ואיש בחטאו ימות. זה מסביר מדוע אברהם נחלץ לתת סיוע הגנתי לאנשי סדום ועמורה באומרו לקב"ה בזהירות: האף תספה צדיק עם רשע ? (יח/כג) למרות שאמרת אחרי המבול "איש בחטאו ימות" זה נזכר כדי לומר: שיש להעניש את החוטא עצמו (דברים כד/טז) וגם נאמר: לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת, אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ ". מכאן רצה אברהם לומר אל תעניש את הרבים על חֶטְאֵי הָחַטָּאִים. הקב"ה איננו דוחה את אברהם בדברו אליו כי צדק אברהם. אבל הקב"ה אמר לאברהם אם תמצא צדיקים בין כל הרשעים שבסדום לא אהפוך אותה. אלא שאברהם לא היה יכול להצביע על המצאות צדיקים בין תושבי סדום ועמורה ואז: ואברהם שב למקומו (יח/לג) לא לפני שסיים הגנתו גם על הָחַטָּאִים, בְּתִתּוֹ להם הגנה בזכות הצדיקים שלא הצליח למצוא אותם ולו צדיק אחד בסדום.

עקדת יצחק בנסותו את אברהם

מה בקש הקב"ה לדעת בצוותו על אברהם להעלות את יצחק עולה לפניו? האם בקש לבחון את מדת אמונתו ודבקותו באלהים? הלא אלהים יודע, שאברהם קם מבלי שהקב"ה אמר לו לעשות דבר. אברבם על דעתו החל להפיץ האמונה באלהים, למרות שזה לא שִׁנָּה את אמונת אביו. מדוע לנסותו בנסין קשה כל כך, האם אלהים לא ידע מדת דבקות אברהם באמונתו? הרי אברהם כרת ברית בבשרו וקבל עליו את האמונה בבורא עולם, בניגוד לאמונה שחי בה בבית אביו ובקרב בני עמו הרחק באור כשדים. הלא אברהם עזב את ארצו ומולדתו ובית אביו והלך אל המקום אשר הראה לו האלהים ללכת שמה. הלא אלהים חוֹפֵשׂ כֹּל חַדְרֵי לֶב וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֶב . מה משמעות הנסיונות שניסה את אברהם בהם? והפעם בניסיון הקשה מכולם, להעלות את בנו יצחק לעולה .(כ"ב/ב תשובה לכך נמצא בפרשת: ויהי אחר הדברים האלה (כב/א) אמר רש"י כי יש מרבותינו אומרים: אחר דבריו של שטן שהיה מקטרג ואומר: מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד אמר לו (הקב"ה לשטן): כלום עשה אלא בשביל בנו אילו הייתי אומר לו: זְבַח אותו לְפָנַי לא היה מעכב. לכן הקב"ה נסה את אברהם בזה. על כך נאמר משעמד אברהם בניסיון הזה נאמר: יען אשר עשית את הדבר הזה (כלומר ציתת ציות מלא ללא ערעור) ולא חשכת את בנך את יחידך, כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ....וירש זרעך את שער אויביו.(כ"ב/טז,יז). אֵין מַתְנִים בַּעֲשִׂיַּת הַטּוֹב לַעֲשׂוֹת בְּצֶל מַעֲשֵׂיו אָדָם יוּכַל שָׁם לַחֲסוֹת כִּי הָרַע כְּעֶרְוָה שֶׁלֹּא אָצִים לְכַסּוֹת וּבְקָרְבָן שַׁוְא הָאֱלֹהִים אֵין לְרַצּוֹת נַטֶּה אֹזֶן לְקוֹל זוֹעק הֵמְשַׁוֵּעַ לְעֶזְרָה נשלב יָד בְּיָד וְשֶׁלֹּא יְהֵא זֶה לְזָרָה וְלֹא לָשִׂים ִבְנֵי עַמֶנו כְּאַנְשֵׁי סְדוֹם גַּם אִם צַדִּיק אֶחַד יֵשׁ אַל נָא תִּדּוֹם הָרֵם קוֹלְךָ וּמְחֵה עַל מַעֲשֵׂי עַוְלָה בִמְקוֹם לָתֵת כּוֹחֲךָ לְזָרִים לְבַטָּלָה קוּם וְהַשְׁמַע קוֹלְךָ בְּשָׂפָה בְּרוּרָה גַּם אִם הָעַוֶל נַעֲשָׂה לְאַנְשֵׁי עֲמוֹרָה