מתוך "ויקיפדיה" האנציקלופדיה החופשית ברשת: "כור היתוך הוא ביטוי מטאפורי לדרך בה מתפתחות חברות הטרוגניות, בה אנשים מרקעים תרבותיים ודתיים שונים משתלבים יחד ומצמצמים את מאפייניהם התרבותיים המקוריים לכדי יצירת חברה אחידה תרבותית. ניתן לכנות תהליך זה גם כ"התבוללות תרבותית" או "היטמעות". בחברה הישראלית הופעלה מדיניות "כור היתוך" בשנותיה הראשונות של המדינה; הייחוד בכך הוא כי בשונה מהצורה הרווחת של כור היתוך לא היה מדובר בתיאור תהליך, כי אם במדיניות ממשלה רשמית". כאמור, זהו "ביטוי מטאפורי" כלומר כינוי מושאל מתחום אחר. בתורה אנחנו מכירים את "כור הברזל" שזה מה שהייתה עבורנו ארץ מצרים, שהסבל שהיה מנת חלקנו שם, זיכך אותנו, השיל מעלינו את כל הפסולת וכך זוככנו עד כדי מוכנות לקבל את התורה במעמד הר סיני.
כור מפריד וכור מחבר
דומני שההבדל בין שני הכורים הוא במידת המגע עם האש; לא בדקתי ביסודיות, אבל נראה לי שבכור הברזל המגע עם האש הוא ישיר וכך מתחוללת הפרדת הפסולת מן העיקר (ברזל, זהב); גם בכור היתוך חם מאוד, אבל אין מגע ישיר עם האש, היא מחממת מעבר לדופן כלי כלשהו וכך מתאחדים החלקים שהיו שונים. כאשר מדברים (בהשאלה) על כור היתוך אנושי, מן הסתם מתכוונים לתהליך טבעי של צמצום, עד כדי ביטול, זהויות והרגלים ישנים ואימוץ זהות חדשה. זה קרה וקורה לרוב בכל מקום וזמן שבו מתגוררים בשכנות אנשים (בעיקר מהגרים) ממוצא שונה. רק שבשונה מכור היתוך לחומרים, אנשים אינם זקוקים למקור אנרגיה חיצוני, כפוי, כדי לעבור תהליך כזה, הוא מתחולל אצלם באופן טבעי. ואדרבה, הטבע האנושי הוא להתנגד אוטומטית לניסיונות כפייה.
לא לנתב את ההיסטוריה
הדוגמאות ההיסטוריות לכך הן רבות ולא נתיימר לערוך סקירה מקיפה. אבל בכל המקרים - במוקדם או במאוחר, מי שניסה להכתיב, לנתב את כור ההיתוך האנושי - נחל כישלון חרוץ. ורוסיה הסובייטית היא דוגמה מצוינת לכישלון כזה. כי אכן, בתהליך טבעי שמתחולל ב"כור היתוך" אנושי, לא ניתן לצפות מראש את התוצאות וכך צריך להיות; ידועים מקרים בהיסטוריה שהתרבות של המיעוט השתלטה וגם הרוב אימץ אותה. אבל תמיד יש אנשים שבטוחים כי הם חכמים יותר משר ההיסטוריה והם יודעים יותר טוב מה ואיך צריכים לעשות. ומי חכמים יותר מהיהודים!? אולי לכן הייתה אצלנו "מדיניות ממשלתית רשמית" של כור היתוך; במסגרת מדיניות זו הוכתבו ליהודים שהגיעו לארץ מגלויות שונות כללים אחידים בחינוך, בתרבות וכו'. הפירוש היחיד האפשרי למדיניות זו הוא התערבות של המדינה בחיי אזרחיה, בתחומים שאינם מעניינה כלל.
כור קטן וכור גדול
לא נאריך כאן בחקירה היסטורית של כור ההיתוך הישראלי; אין זה מענייננו וגם נכתבו על זה ספרים ומחקרים, כך שלא בטוח שיש לנו מה להוסיף. נציין רק את העובדה כי בזעיר אנפין, אפשר להתייחס לכל יחידה משפחתית גרעינית כאל כור היתוך קטן; הרי רק טבעי שההורים ירצו שילדיהם יתפתחו בכיוון שנראה להורים כנכון, ולעתים קרובות הם גם מחנכים ומכוונים אותם בהתאם. ומהתוצאות בכור ההיתוך המשפחתי אפשר להשליך אל כורי היתוך גדולים יותר, אל זה הישראלי למשל. ובמשפחה, כידוע, לא תמיד כולם בוחרים באותה דרך; וזאת בלשון המעטה כמובן. שלא לדבר על מצבים בהם בין ההורים עצמם אין אחדות דעים. והעדר האחידות, או אף ההתפלגות אצל הילדים, מתחיל כבר במשפחה הראשונה בהיסטוריה שהייתה מזוהה באופן מוחלט עם דרכו של אברהם אבינו, משפחה שעל אודותיה אנחנו קוראים השבוע בפרשת תולדות.
הבית היהודי הראשון
בשבוע שעבר קראנו וגם קצת דיברנו על אודות השידוך של יצחק עם רבקה; אמרנו שהם "הזוג היהודי הראשון והם מהווים בעם ישראל מופת לזוגיות נכונה, מאז ועד בכלל". הזוגיות הייתה מושלמת, אבל כור ההיתוך הפרטי שלהם - לא כל כך השפיע על הבנים שנולדו להם; [בראשית כ"ה]: [יט] וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. [כ] וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה. [כא] ...וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. [כב] וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ... וזה הטריד אותה מאוד. היא עדיין לא ידעה ששני תינוקות היא נושאת בבטנה ולא הבינה מדוע היא חווה תנועות נמרצות, תנועות של התרגשות, בתוך בטנה; ...וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-ה'. [כג] וַיֹּאמֶר ה' לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ... אומנם הם מתהווים באותה בטן, אבל התכונות שלהם הפכיות וזה מתבטא אצלם עוד בטרם נולדו.
זלזול בערך כבוד האדם
לכל אדם יש תכונות מוּלדוֹת ותכונות נרכשות; דיברנו על כך לפני כמה שנים והבאנו את פירושו של ה"כלי יקר" בעניין הזה. הוא מסביר כי עקרונית, קיימת אפשרות של שינוי בתכונות המולדות, שכן אדם הוא בעל בחירה והוא יכול לשנות את טבע מידותיו כרצונו, אבל זו עבודה קשה ולא רבים מוכנים לעשות אותה. בלשונו של ה"כלי יקר" טבע כזה לא ישתנה: אם לא מצד רוב חריצות והשתדלות והרגל, יכול לבא לידי טבע שני. לעומת זאת, התכונות הנרכשות עשויות או עלולות להשתנות די בקלות כתוצאה מהשפעות חיצוניות כאלה ואחרות. וכשם שנרכשו כתוצאה מהשפעות חיצוניות, כך הן עלולות להשתנות אם רק תיקרה לאדם ההשפעה החיצונית שתנתב אותו לכיוון שונה. שלא לדבר על לחץ המופעל עליו לזנוח את אותן תכונות, שבזה יהיה לו הרבה יותר קשה לעמוד. וזה הרי פירושו של כור היתוך מתוכנן, הפעלת לחץ לזניחת התכונות שנרכשו בעבר.
להיפטר מהפטרונות
כמובן, הציעו תכונות חלופיות, אבל ההרס של העבר, של התכונות שנרכשו במסורת מבית אבא וסבא הוא בטוח, הבניה של העתיד, רכישת תכונות חלופיות מועילות - לא כל כך בטוח שתצליח. אילו רק התבוננו מעט בתוכן של פרשת השבוע שלנו, יכול להיות שהיו יורדים מהרעיון הטיפשי לעצב מחדש את תכונותיהם של היהודים שעלו לארץ ישראל אחרי גלות של עשרות דורות. יכול להיות, אבל בכלל לא בטוח; כי עצם הניסיון מלמד שמדובר באנשים שהפטרונות מושרשת בהם ותכונה זו היא המניעה אותם. עברנו לדבר בזמן הווה כי לעניות דעתי אנחנו עדיין עדים לאותה פטרונות; היא עוד לא עברה מן העולם, אפשר להבחין בה די בקלות אם רק מאזינים לחכמים בעיניהם, לאלה שיודעים טוב ממני וממך מה טוב בשבילנו. כך למשל, חשוב מאוד לגייס את כווולם, 'שוויון בנטל' הם קוראים לזה, ובו בזמן דורשים לצמצם את עלויות השכר של מי שכבר משרתים בצבא.
מהמרים על חיינו
מצד אחד הם דורשים לפטר מהצבא את המיותרים לדעתם כדי לצמצם את ההוצאות, ומצד שני הם דורשים לגייס אלפים או עשרות אלפים חיילים מיותרים שיעלו למערכת הביטחון הרבה יותר. לאותה פטרונות יש לייחס גם את נטייתם להמר על ביטחוננו בנקיטת מהלכים "מדיניים" כאלה ואחרים; שחרור סיטוני של רוצחים למשל. משיקולים מדיניים כמובן. ומה עם השיקולים הביטחוניים? נו טוב, הם לא רוצים שמישהו ייפגע חלילה, ואם בכל זאת זה יקרה, אם הרוצחים המועדים ישובו להרגלם הישן, כפי שקרה בעבר לא אחת - מאוד חבל, אבל זה המחיר שצריכים (???) לשלם עבור תהליך מדיני. חוץ מזה, הם כנראה מאמינים באמת ששום דבר רע לא יצא מהתהליך המדיני, מאמינים שהם עושים טוב, עבורנו; זה רק אנחנו, המיושנים, שלא מבינים את זה.
לכבד את הזולת
בקלות אפשר לראות שזהו המשך ישיר לאותו תהליך מתוכנן של כור היתוך אנושי. כי מי שמרשה לעצמו לכפות על זולתו את תרבותו שלו, תרבות שהיא זרה לחלוטין לאותו זולת, אין בעולם שום נימוק הגיוני שישכנע אותו להימנע מהימור על חייו של אותו זולת. שכן השורש הרעיוני של שתי התופעות הוא אותו שורש - פטרונות. ומעניין, הנגיעות בפטרונות הזאת פשתה בכל המערכת. יש אומנם יוצאים מן הכלל, אבל הם במיעוט המעיד על הכלל. והנה פרשת השבוע מלמדת אותנו כי אפילו הורים סמכותיים כיצחק ורבקה, נמנעו מפטרונות כלפי התאומים שנולדו להם: [כז] וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים. בשום מקום לא ראיתי כתוב שההורים ניסו להכתיב לבניהם התאומים את אורחות חייהם. מן הסתם הם השקיעו לא מעט בחינוכם, אבל מרגע שבחרו איש בדרכו - ההורים קיבלו אותם כפי שהם.
עידוד החיובי
יצחק ורבקה ידעו בדיוק באיזו דרך בחר כל אחד מבניהם, אבל לא הייתה ביניהם הסכמה במי להשקיע יותר. לשניהם היה ברור כי יעקב ממשיך בדרכם של אברהם ויצחק וכי עשו חרג לגמרי מהדרך הזאת; יצחק חשב שצריך להשקיע בעשו כדי שישוב לדרך אביו וסבו בעוד רבקה הייתה בטוחה שלא תופק שום תועלת ממאמץ בכיוון הזה; היא בחרה להשקיע ביעקב, לחזק אותו בדרך בה בחר. כדי להצליח בכך היא יזמה את "גניבת" הברכות שהתכוון יצחק להעניק לעשו, עבור יעקב. היא הצליחה בכך; יעקב זכה בברכות ולאחר מעשה גם יצחק הודה שזה היה המהלך הנכון ואף הוסיף ליעקב ברכות. ובעיקר הוא קבע באותה הזדמנות כי יעקב הוא ממשיך דרכו של אברהם לדורות, לכן ברכו במילים [פרק כ"ח]: [ד] וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹקִים לְאַבְרָהָם.
