פרשת 30 הקולות הנעלמים של חיילי נצרת תחתית נוצלה יותר לניגוח פוליטי ולפרודיות פוליטיות על ראש עיריית נצרת - מר ריימזי, מאשר לבדיקה עצמית מדאיגה של המנגנון הדמוקרטי במסגרת הצבא הישראלי. אחרי שכולם צחקו וקטרגו על מר גורלו של ראש עיריית נצרת - שבאופן אירוני הוא תלוי בחיילים שלהם הוא מתנגד, הרי שהגילוי עצמו איננו כלל בעל היבט פוליטי רעיוני אלא בעל היבט מצד סכנת אי נאמנותו של הצבא לדמוקרטיה הפרלמנטארית. קבוצה של חיילים הצביעה בבחירות המוניציפאליות האחרונות לעיריית נצרת וקולותיהם לא הגיעו לבסוף לאן שהיו צריכים להגיע. מלבד בדיחות סרקסטיות על מר ריימזי הרי שאיש אינו דש בשאלות החשובות:
1) כיצד קרה הדבר והאם יש צורך בוועדת חקירה מחוץ לצבא?
2) האם זו באמת הפעם הראשונה שהדבר קורה בצבא, ואם לאו מהי ההשפעה של המעשים הללו על הדמוקרטיה הישראלית?
3) האם אפשר לתת אמון דמוקרטי במערכת צבאית-דיקטטורית?
אין ספק שגם אם יכריע בית המשפט לכאן או לכאן - בסוגיית הבחירות בנצרת, הרי שהפעם הבעיה איננה נעוצה במערכת המוניציפאלית האזרחית, כפי שזה קורה בדרך כלל כשתוצאות בחירות מגיעות לבית המשפט, אלא שכאן הכל תלויים בסיפור הצבאי שעד היום כולם האמינו ב"כשרותו" בתוך מאבקים הפוליטיים הקשים ומלאי המהמורות שהתרחשו בישראל, מזה 65 שנה. הסיפור של נצרת מגלה לנו כי יש להסתייג מהאמון המלא באנשי הצבא - שהם מלאי השקפות פוליטיות כרימון, בזמן שסמכות ספירת הקולות נתונה בלעדית בידם מתוך מערכת דיקטטורית וללא משקיפים אזרחיים, כנגד מה שנהוג בכל ישוב ומקום בישראל. גם ליווי הקלפיות ממקום ההצבעה ועד למקום הספירה המרכזי - בידי נציגי מפלגות, נשלל משום ה"אי פוליטיזציה" של הצבא, אבל מסתבר ש"אי פוליטיזציה" זו איננה אלא לרועץ מעצם היותה לעג לרש. בחסות ה"אי פוליטיזציה" הזו יכול קומץ פוליטי אקראי - לבוש מדי קרב, להכריע ב"פוטש" חשאי בחירות בין ימין לשמאל או "משאל עם" הרה משמעות לאומית. הלקח שצריך להילמד מפרשת נצרת הוא שצריך "לאזרח" את המערכת הצבאית בזמן בחירות ולעשות זאת עם נציגי המפלגות שתרצינה בכך. על האינטרס הזה חייבים לשמור אנשי ימין ושמאל, חילוניים ודתיים ובמיוחד ערבים וחרדים כי הרי איש איננו יכול להיות בטוח שמאחורי מדי הקרב יש באמת "איזון פוליטי" וייצוג אמיתי לזרם זה או אחר.
מהיכרותי את המערכת הפוליטית ברומניה הרי שדברי אינם מבוססים על דמיון פורה. מדי מערכת בחירות שם - בין לפרלמנט ובין לנשיאות, שוב ושוב האופוזיציה שם מאשימה את השלטון הקיים באותה עת ב"אי-סדרים", בהטעיות , בהטיות ובזיופים. לא לחינם באות הטענות הללו משום שעל-פי החוק הרומני הרי שנציגי המפלגות אינם מלוים את הקלפיות שנספרו ממקום הצבתן למרכז הספירה המרכזי אלא מי שעושה זאת הם אנשי הצבא והמשטרה, שלמנגנון הפוליטי השליט יש עליו חזקה ובעלות ישירה חזקה יותר משל האופוזיציה. הגיע הזמן לבדוק אם ה"שיטה הרומנית" איננה זהה לבחירות בצבא הישראלי, ולשם כך חייבים להסיר את הפקודות והדרגות כשסופרים קולות, כי בחסותם יכול להתנהל מסע הטיה והטעייה פוליטי במסווה "א-פוליטי".
