ביום שני נפל דבר בישראל, חוק צהר אושר בכנסת. פתיחת אזורי הרישום לנישואין הינה בשורה של ממש עבור זוגות רבים המעוניינים להינשא ומאסו באופן בו הרבנות מטילה את שררתה על הדרך בה ייראו טקסי חתונה כדת משה וישראל.
זאת לאחר שלפני שנתיים, שר הדתות דאז
יעקב מרגי החליט למנוע מארגון צהר לקיים טקסי נשואים, בטענה כי רשימת הזוגות הייתה לא מבוקרת וכך הביאה לרישום לא מסודר של הנישואין. צהר שברו את המונופול ובעצם "גנבו" לרבנות הראשית הרבה לקוחות פוטנציאליים. בשבוע האחרון, כאמור, החוק אושר בקריאה שנייה ושלישית.
בצירוף מקרים מעניין, בשבוע שעבר הובא להצעה חוק נוסף מטעם מפלגת "יש עתיד", חוק ברית הזוגיות האזרחית. חוק זה מעניק אלטרנטיבה לנישואין לבני זוג אשר לא יכולים להינשא כדת וכדין מסיבות שונות.
שני החוקים הנזכרים לעיל, ירצו או לא ירצו, קוראים תיגר על מוסד הרבנות בכל הקשור לחיים הזוגיים, ולא בכדי. הרבנות הראשית לא נותנת פתרון לחריגים ולא אוכפת את הדיקטטורה המתנהלת בכמה וכמה מועצות דתיות ברחבי הארץ. סיפורים רבים יש על יחס הרבנות לזוגות הבאים להירשם לנישואין: כפיית רב מסדר חופה מטעם המועצה הדתית למורת רוחם של בני הזוג, מדריכות כלה מאושרות המקורבות לצלחת, קושי באיתור עדים ליהדותם של עולים חדשים ועוד כהנה וכהנה. התנהלות הרבנות בעניין הנישואין היא מאוד ברורה: אנחנו האוטוריטה, הסמכות היא שלנו בלבד, ואם זה לא מתאים לכם - תתחילו לחסוך כסף לטיסה לקפריסין.
צהר בעצם הציגו אלטרנטיבה: ניתן להתחתן, כדת, כדין ובנועם. עם מגוון רחב של רבנים ומדריכי חתנים וכלות, זוגות רבים יכולים לפנות אליהם ולמצוא את הנישה המתאימה להם תוך שמירה על ערכי בית אבא.
סכנת התבוללות
חוק ברית הזוגיות, בשונה מחוק צהר, פונה בעיקר לזוגות המעוניינים להינשא אך אינם יכולים, או שאינם מעוניינים לעשות זאת באמצעות הממסד הרבני: חסרי דת ולהט"בים. הסוגיה האם לאפשר נישואין אזרחיים אינה עניין של מה בכך. הבעייתיות בקיומם של חיי זוגיות שאינם מוסדרים דתית מסכנת במקום מסוים את המשכיותו של העם היהודי. נישואין כאלה יכולים להשפיע על עתיד הצאצאים, אשר עשויים לבחור בדרך חיים שונה משל הוריהם ובכך נכפים עליהם חיים תחת איסור גדול, בשל חשד לממזרות.
מבט חטוף על יהדות ארה"ב עשוי להציג לנו במידת מה את הצפוי לנו אם וכאשר חוק ברית הזוגיות יעבור: התבוללות. הקהילה היהודית הגדולה בעולם הולכת ומצטמצמת, ואין לנו שום דרך לעצור זאת. אנחנו יכולים לבכות את אובדנם של יהודים רבים, נצקצק בלשוננו על הקמפיין הברלינאי, אך לא נעשה דבר כשזה יתרחש ממש מתחת לאף שלנו, פה בארץ חמדת אבות. סבתות יבכו על כך שהנכדים שלהן גדלים בארצות הניכר ובקושי ממלמלים "שמע ישראל", אבל כל עוד הם ידעו לנגב את הפיתה, בדוך או בסיבוב, הם יהיו ישראלים שורשיים וזה מה שחשוב באמת.
בשבתות האחרונות אנו קוראים בפרשות השבוע על שידוכים. אברהם אבינו חיפש אישה ליצחק, רבקה שלחה את יעקב למצוא כלה אצל אחיה. בשני המקרים הללו אנו יכולים לראות כיצד התעקשו אבותינו לשמור על "ייחוס", לדאוג כי צאצאיהם ימשיכו את שרשרת האומה הנצחית. לא עלה על דעתם לחתן את ילדיהם עם בנות שאינן "משלנו", שלא ידוע בוודאות מי הן ומאין באו.
מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי. אנו חיים במדינה שבה לא רק שאנו מרגישים בבית, אלא גם יודעים טוב מאוד מי גר איתנו. אחטא באמירה גזענית מעט, אך כן, אנו עם סגולה ואל לנו להתערבב עם אומות העולם. התורה החזיקה וחיזקה אותנו במשך מאות ואלפי שנים, ואם אנו רוצים להישאר כאן – כדאי שנקיים אותה. זה הצליח לא רע, אחרי הכל.
