העובדה ששתי מנהרות כבר התגלו ופוצצו, אינה משמשת מקור עידוד גדול במיוחד לתושבי עין-השלושה ושאר יישובי עוטף עזה. בסתר לבם יודעים התושבים, כמוהם כמפקדי צה"ל, כי אי שם נחפרת והולכת מנהרה נוספת, אם לא עוד כמה וכמה מנהרות. היעד הוא שטח ישראל. המטרה - להפתיע אזרחים וחיילים, להרוג ולחטוף. עד כה כאמור כשלו הניסיונות הללו, אך העזתים אינם נחים. החזית התת-קרקעית שפתחו בה - מתווספת אל חזית האוויר (טילים ופצצות), חזית הים (ניסיונות להבריח ציוד, נשק ואנשים לרצועה) וחזית היבשה (ניסיונות חדירה מהרצועה). רק בחלל עוד טרם ניסו את ידם. צה"ל אומנם יכול להתגאות, ובצדק, כי מאז מבצע "עמוד ענן" פחת מספר האירועים הביטחוניים באזור, אך ההתגרות בנו נמשכת. מקורה בתחושה, שישראל מגלה הססנות וחוסר נחישות בטיפולה בבעיה היומיומית שמציב לפניה שלטון החמאס. מאז יציאת עזה, הייתה ציפייה, שלמרות המחיר הכבד ששילמנו בעקירת אלפי מתיישבים יהודיים, נקבל לפחות שקט בחזית זו, והרצועה לא תהווה עוד מקור להתגרות בישראל ולמעשי תוקפנות נגד יישוביה. לא כן הוא. מאז אוגוסט 2005 כבר נאלצה ישראל לצאת לשני מבצעים אגרסיביים בתוככי הרצועה, להתמודד באופן יומיומי מול ניסיונות חדירה וירי מאות טילים, לעצור ספינות המנסות להגיע לחוף העזתי ועליהן נשק, תחמושת ו"מתנדבים", ועכשיו גם לתת מענה לאתגר המנהרות.

עזה לא רוצה

מרבית אזרחי ישראל אינם מבינים את המצב המגוחך הזה, שבו הצד שמסתכן הרבה יותר, שנתון לאיומי חיל האוויר ושאר יחידות צה"ל, שמוקף בשלושת עבריו בכוחות ישראלים, הוא גם זה שיוזם מעשי תוקפנות והתגרות, בכל דרך העומדת לרשותו, הוא זה שמנסה לגרור אותנו שוב למלחמה טוטאלית. מנגד, המדינה המכתרת, עם הצבא הגדול והמשוכלל, מגיבה חלושות, אינה מצליחה לפתור אחת ולתמיד את הבעיה הניצבת לפתחה. בלתי מתקבל על הדעת, שהחמאס הוא זה שאינו מבקש שקט ושלווה, הוא זה שמתגרה יום-יום בצה"ל, הוא זה שמאיים יום-יום על ישראל ואינו מפסיק להשמיע דברי רהב ואיומי חיסול. הזבוב מתגרה בלי הפסק בפיל, וזה האחרון אינו מצליח לנפנפו מעל אוזנו. מהר מאוד התברר לנו, כי יציאת עזה שלנו לא הביאה את השקט המיוחל. עזה אינה רוצה שלום. עזה אינה רוצה דו-קיום. עזה אינה מבקשת שקט ושלווה לא לעצמה ולא לשכניה. עזה אינה רוצה לחדול ממשחקי הדמים המסוכנים, להאשים את ישראל, ולזכות בתמיכת שאר שונאינו.

עד מתי נמתין?

ולכן, הגיע הזמן לבצע את מה שאמרנו לעצמנו - גם שמאלנים שבתוכנו - בעת ביצוע ההינתקות: והיה אם לאחר היציאה ימשיכו העזתים בתוקפנותם, נשיב להם במלוא העוצמה. "תהיה לנו זכות מוסרית לכך". ובכן, עד מתי נמתין? עד מתי נאפשר להנייה וחבר-מרעיו לצבור מאגרי נשק וטילים, לחפור עוד מנהרות, להמיר את כל האספקה האזרחית שמגיעה אליהם מישראל באמצעי לחימה נגד אותה ספקית שנואת-נפשם? עזה אינה משתוקקת לחיות את חייה בשקט ובשלווה, אלא רק למרר את חייה של שכנתה הגדולה, ישראל. הגיעה אפוא השעה, שעזה תפסיק לזלזל בנו, ואנו נפסיק לחשוש מפני הביקורת העולמית, הצבועה, האנטישמית, כלפינו. עלינו להפסיק לבצע רק פעולות נקודתיות, תגמוליות, ולצאת משלוותנו הפילית. מגיע לתושבי עין-השלושה, שדרות ונחל-עוז, שיפסיקו סוף-סוף לחשוש מפני טיל מתעופף למעלה, או מנהרה נפערת למטה.