על במה צנועה בכיכר רבין שנשאה עליה את בחירי השלום שהקיפו בקנאות משפחתית את רבין ערב הירצחו, החייל שלו אביב גפן וזמרת שירי העם מירי אלוני, נמנו עד כה כחצי מיליון מקורבים לפחות, ואולי עוד עשרת מונים (עדיין מונים).
בדיוק כפי שהספינה מייפלאואר הכילה בתוכה כחצי מיליון משפחות בעודה עושה דרכה בדרכה להיסטוריה של אמריקה. בדיוק כפי שהזחל"ם של אריק שרון מכיל שלושה דורות של כלל עיתונאי ושרי מדינת ישראל שחבשו במו ידיהם את מצחו. ליורשים יש כמובן תמונות ותעודות להוכיח.
מריו-נטות
מר ליברמן בדרכו אל בית המשפט ובצאתו, חזר והדגיש כי במשך 17 שנים היו התיקים תלויים ועומדים מעל ראשו. כמו חרב דמוקלס? חרב כזו מזמן הייתה מחלידה ונושרת, אבל התיקים מעל הראש שרצו עכברושים שהפרקליטות ניצלה באופן פרקטי. בכל פעם שמר ליברמן הזיז מהלך פוליטי, ימני במהותו, החלו להופיע בעיתונות כותרות הנוגעות לתזזית בתיקיו.
מי שניסה לשאול את הפרקליטות ואת בתי המשפט המעורבים בתקרית המתמשכת מה קורה פה, זכה לתשובה שהחשוד הוא הנאשם בעיכובים שחלו. סליחה, זו תשובה של מי שפותח תיק פלילי ומנסה להפליל? אתם רציניים? כמובן שרק פרקליטות בתמיכת משטרה מסוגלת לעשות זאת. האם אני ואתה נוכל לפתוח תיק פלילי כלשהו? מה פירוש החשוד מעכב בעדכם? ואם הוא מעכב, למה לא פתחתם נגדו עוד תיק בגין עיכובים כאלה?
במקביל החלו גורמים בתקשורת להפעיל ולנטרל בו-זמנית רימונים חיים גם בשאלות אחרות. שר, הם טענו, ירד על פקידה חיילת וכדומה בדרכו לישיבת הממשלה. אין כמו תיק פתוח מעל ראשו של פוליטיקאי נורמטיבי. זה עובד. בעקבות הרימונים באו גם לולבים ואתרוגים. מי כמו בניו של אריק שרון הבינו את הרמז. בשעה שהוא התנתק מעזה ותעלות רפיח הם נשכבו על אי-הסדר בשבילו ולמענו.
נשאלת השאלה מי הם האנשים האלה שפועלים מאחורי הקלעים ומפעילים אותנו כמו מריונטות? את ליברמן הם ניסו, במשך 17 שנה, להפוך למריו לנצה. תיק-תק הם תיקתקו בשעון שלו לכל עבר, אבל הוא שתק על כל במה.
האם ייתכן שאלה שורשיה הנפסדים של תרבות הבולשביזם ששרדה פה משברים כלכליים רציניים מאז נפטר פנחס ספיר ויוסי עבדו הוא השריד האחרון? אולי באו אנשים חדשים שלמדו מהם את משקלן של טובות הנאה? היכן הם מתחבאים? גורמים לנו להביט חסרי אונים בתיקים של 17 שנים המרחפים מעל התרבות האנושית שלנו, מצקצקים לאיטנו בלשונותינו. מובן שהם מדברים בשם החוק, הסדר הציבורי, המוסר ותרבות הדיור יחדיו. איש אינו מערער על כך. תן וקח.
עכשיו לא נותר אלא לפענח מי הם נאמניו הקנאים של 'בשם החוק' והיכן הם מסתתרים. ועוד שאלה, למה הם מתחבאים?
ובכן, הגיע הזמן לגלות לכם מי הם כל האנשים האלה מאחורי תיקים של 17 שנה. רמז קל: הם מתחלפים. כדי להסיר את המסווה מעל האנשים והנשים האלה אני עובר לרגע לסיפור רקע אחר שגם בו מופיעות אותן בריות בריאות. השבוע פורסם בכלבוטק כי רשת שיווקית מזייפת את התאריכים על מוצרים שפגו והתפוגגו וממשיכה לשווק אותם כטריים. לתומי חשבתי שהמנכ"ל ורעייתו מתגנבים בלילות לכל חנויות הרשת והם אלה שמחליפים את התאריכים ומרעננים אותם בעזרת אקדח טעון. לא דובים ולא יער. את העבודה השחורה מבצעים בני אדם נורמטיביים (מריו-לנצות) כמוני וכמוך שעובדים בחנויות האלה שעות נוספות ומסתכנים על הגדר תמורת משכורת מינימום. אותם אנשים עובדים גם במשחטות של "זולו-בנק". ליברמן, אשם או לא – ניצל מקניבליזם. אשרי המאמין.
תמונת מצב
בגרמניה, בתוך מחבוא, התגלה אוצר של תמונות יקרות-ערך שנגזלו, רובן ככולן, מיהודים. ערכו של האוצר - יותר ממיליארד אירו. האוצר הזה התגלה לפני כשנתיים והוסתר תרתי-משמע. הגרמנים לא ידעו כיצד לעכל אותו. או אולי תהליך העיכול נמשך שנתיים ועתה התפרסמו תוצאותיו. האוצר הזה, זאת לדעת, לא נמצא במרתפי מוזיאונים לאומיים של גרמניה אלא בכיסו של איש אחד שאביו היה סוחר נורמטיבי אבל עיוור צבעים.
תהיו בטוחים, את פריטי האוצר שהתגלה לא יחזירו לבעליהם היהודים, כי הרי מזה שנות דור היהודים כבר אינם הבעלים החוקיים. השלטונות הנוצריים בגרמניה - פועלים מאז ומתמיד אך ורק בהתאם לחוק - מדגישים כי התמונות 'נקנו' כחוק מאותם בעלים יהודים. ואני טוען, כמו שאותם יהודים הואילו בטובם ומרצונם להתפנות מבתיהם ולעלות על משאיות שהובילו אותם ברמקול תרועה למחנה הריכוז כך גם הואילו להתפנות מתמונות, מנכסים ומרכוש (חלקם שוכב במרתפי בנקים בשווייץ, עדיין נייטרלית). פשוט קח.
"בשר זה שואה"
"אם תבקרו במשחטת זוגלובק, תוציאו משם את בעלי החיים ותכניסו תחתם יהודים - תגלו שהקמתם לתחייה את בירקנאו. ישראלים, פקחו את העיניים".
תאמינו או לא, זה ציטוט מהעיתונות (כולל הכותרת).
אבו מאזן: אין התקדמות במו"מ וצפוי פיצוץ בקרוב
האיש הזה נעשה יחצ"ן של השמאל הישראלי. תראו כיצד הוא מצטט את כל נביאי ישראל בעת החד"שה.
לשכת הנשיא: פרס לא מתכוון להאריך כהונתו...
מזכיר סיפור על הטייקון שהגיע לחדרו של הרב וביקש ממנו למנות אותו לכהן. זה בלתי אפשרי, הסביר הרב. בעניין הזה לא מחלקים מינויים ותעודות. תראה, הסביר הטייקון, יש לי כמה מיליונים שאני חושב לחלק אותם למוסדות צדקה, כבוד הרב. הכל ייעשה דרך משרדך. כמה מיליונים, בבקשה? שאל הרב. משהו כמו חמישים, פלט הטייקון והבחין שהרב ממש מתרשם אבל שומר על שתיקה. אפילו הרבה יותר, הציע הטייקון. לבסוף אמר הרב, זה ממש המון ומחמיא. אתה באמת מוכן לשלם כל כך הרבה כדי להיות כהן? זה אמיתי, בהחלט, הודה הטייקון. מדוע? שואל הרב. זה פשוט, מודה הטייקון, כי אבא שלי היה כהן ואני כבר השגתי אותו בכל השאר...
התואר 'כבוד-שמעון-פרס' מוענק למעט מאוד אנשים עתירי זכויות לוזריות – והוא ניתן לכל החיים. גם לנשיא מוענק התואר הזה.
