הטור של פריצי

מותר לכל אדם לאחוז בדעותיו, ואפילו בדעות קדומות. מותר לכל אדם שתהיה לו הטיה פוליטית, אפילו כזו שתמנע ממנו מלבחון אובייקטיבית את המתרחש. זה מותר לכל אחד, זו מדינה חופשית. אבל לא כאשר זה נעשה על-חשבון הכסף שלי ובמחיר אגרת הרדיו שלי. כל מי שהקשיב לאורך 10 השנים האחרונות לדברים שנאמרו על-ידי משה נגבי, הפרשן המשפטי של הרדיו, שמע בעצם הטפות ולא פרשנות. כי לאזרחי ישראל אין ברדיו הממלכתי שלנו פרשן משפטי אמיתי. יש לנו שם איזה מטיף משפטי, מואזין דתי לענייני משפט, כזה שמכריז כל יום מיהו אלוהי המשפט ומי קלדניתו. אבל זה לא פרשן. ובטח לא אובייקטיבי. וככל שמתחוור מסיקורו רב השנים את פרשת ליברמן, נראה שהוא אולי גם לא מומחה כל כך גדול לענייני משפט. רוב האנשים אינם בקיאים בענייני משפט ובמונחים מקצועיים, ונדרש להם סיוע בהבנת המתרחש. זה תפקידו של הפרשן המשפטי. אבל הפרשן המשפטי של הרדיו הממלכתי שלנו היה עסוק לאחרונה, ובטח גם יעסוק בזה בשנים הבאות, בלהסביר לשופטים מה צריך להתרחש ואיך לעשות זאת, ואם חפצי חיים הם, כדאי שיתיישרו לפיו. כי בסופו של דבר יש, היה, ויהיה לנו רק פרשן משפטי אחד בשידורים הממלכתיים של מדינת ישראל.

מודעת ענק של רופאי הדסה, מנהלי מחלקות ופרופסורים בכירים, זעקה שביה"ח על-סף קריסה והתמוטטות כלכלית, וקראה לממשלה לפתור את הבעיה. זה מרשים מאוד. רק שהמודעה יכולה להיות אמינה יותר אילו ליד שמותיהם היו החותמים מציינים גם את גובה משכורותיהם והסכומים החודשיים שהם מקבלים בביה"ח. משהו בסביבות 110-90-80 אלף ש"ח לחודש לכל חותם. לא בדיוק מסכנים. שהממשלה תפתור את הבעיה של הדסה, זה אומר שאנו נשלם יותר מיסים כדי לממן את המשכורות הללו, וגם את הסכמי הפרישה הנדיבים, כמו ההסכם המדהים שניתן לאדון הפרופסור מור יוסף, המנהל הקודם של ביה"ח, זה שתחת שרביט ניהולו הגיע ביה"ח לפשיטת הרגל. עכשיו הוא פרש אבל ממשיך לקבל מהדסה משכורת והפרשות סוציאליות בהיקף של 80,000 ש"ח או יותר בכל חודש, וזה עכשיו, כשהוא כבר לא בהדסה אלא מנהל את הביטוח הלאומי ומקבל מאיתנו עבור זה משכורת של 60,000 ש"ח לחודש - יותר משכר ראש הממשלה, כי הוא רופא. אבל אל תתרגזו על מור יוסף שמקבל מהדסה כמעט מיליון שקל לשנה בלי לעבוד שם. כי חבריו שכן עובדים שם, חלקם עדיין מרוויחים שם (ממשכורת ושר"פ) סכומים בהיקף של 400,000 וגם 500,00 ש"ח לחודש. זה מגיע לעיתים לˉ9-8-7 מיליון שקל לשנה לרופא. עיינו בנתונים בדוח מבקר המדינה הקודם, או בדוח הקרוב של פשיטת הרגל של הדסה. יש ספק, אם מי שהרג את החוסן הכלכלי של ביה"ח הדסה בזמן ניהולו, הוא מי שיוכל לשמור לנו מעכשיו על בריאותו של המוסד לביטוח לאומי. אבל כל עוד מנהלים מהסוג הזה ממשיכים לקבל משכורת תמורת אי עבודה, אין לממשלת ישראל שום זכות לקחת תקציבים ציבוריים ולהעבירם למוסד שממשיך לשלם משכורות כאלה למנהליו גם כשאינם עובדים בו יותר. הדסה היא גוף פרטי, ומותר לה להיות מושחתת ככל שהיא רוצה. רק שאנו לא צריכים ולא חייבים לשלם זאת. נסו ותראו. הם יעבדו שם גם אם המשכורת שלהם תרד ל-2 מיליון ש"ח לשנה.

עורכת הדין אביה אלף הייתה עד לאחרונה מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה. במדינת הון שלטון זה תפקיד בכיר ורגיש ביותר. עכשיו היא פרשה לגמלאות ופתחה את הפה, תוך האשמת היועץ המשפטי לממשלה במחדלים קשים ביותר בפרשת ליברמן. אבל מה שמעניין בעיקר זו עדותה בין השורות על הפרקליטים שעבדו עימה ותחתיה. כמו אלה שתמכו כל הזמן בהגשת כתב אישום שכולל את חברות הקש, עד לרגע שהם זיהו שהיועץ המשפטי לממשלה רוצה לסייע לליברמן, ואז "דעתם השתנתה" לפתע. זה באמת מעורר גאווה לדעת איזה חומר איכותי עם עמוד שידרה זקוף יש לנו בפרקליטות. יש מקומות שקוראים לזה קרנף, ויש מקומות שקוראים לזה רכיכות. רק אצלנו זה נקרא פרקליט. על עו"ד שי ניצן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מי שניסח את חוות הדעת שנימקה מדוע גונזים את פרשת חברות הקש, מספרת עו"ד אביה אלף כי "אמרתי לשי בפרצוף שהוא מכשיר כל שרץ". שי ניצן, למי שלא זוכר אותו מהשקרים הרגילים בבג"ץ, הוא המועמד המוביל כיום לכהונת פרקליט המדינה, ככה שעוד צפויות לנו איתו עלילות גבורה. מסתבר שזה לא רע שמפעם לפעם מישהו מבכירי הפרקליטות פורש ומתחיל לספר לנו על חבריו ועל המתרחש שם. אבל מטעמי הגינות חושבה שנביא גם את התגובה, ודובר משרד המשפטים הגיב ומסר כי "הגברת אביה אלף הייתה פרקליטה צנועה במשך שנות עבודתה בפרקליטות, ויש לה סיבות מצוינות להישאר כזו גם היום". אז עכשיו אנו יודעים, מהודעה רשמית ומפי דובר משרד המשפטים בעצמו, מהי לדעתם רמת ואיכות הפרקליטה שהם עצמם העמידו כל השנים בראש המחלקה הכלכלית של הפרקליטות. הם בהחלט צודקים שהם לא צריכים יחידת ביקורת על הפרקליטות. הם צריכים מכונת טיאוט.