למרות שנראה כאילו התקשורת עוסקת באנשים, היא עוסקת בסמלים. ברגע מסוים, עוזבת הדמות את מי שהיא - אדם מסוים עם ביוגרפיה מסוימת - והופכת לסמל מייצג של חברה, תקופה, השקפת עולם. היסטורית, הורתו של השמאל הישראלי נעוצה במזרח אירופה. העלייה השנייה שמנהיגיה הובילו את היישוב העברי והמדינה עשרות שנים, הורכבה אף היא מ"רוסים", השם הכולל הניתן מתוך עצלות למי שהגיע מחבר המדינות לשעבר.
אביגדור ליברמן - דמותו הציבורית - מייצג את ציבור העולים ה"טרי" יותר, שהגיע ארצה בשנות ה-70 וביתר שאת בשנות ה-90 ואילך.
העולים הללו נמלטו מ"גן העדן" הסוציאליסטי-קומוניסטי ולכן אי-אפשר היה למכור להם את החזון השמאלי הכלכלי. נוסף על כך, הם היו משוחררים מהאינדוקטרינציה של התקשורת והאקדמיה ביחס לסכסוך המדיני, ולכן שפטו את המצב בעיניים ריאליסטיות. מבחינתם, ברור שזאת ארצנו ומי שמבקש להרוג בנו הוא אויב ולא לוחם חופש.
אינטלקטואלים מקרב העולים שפגשתי במשך השנים, הזדעזעו מהבון טון החד-צדדי בתרבות באקדמיה ובתקשורת הישראלית, שהתיימר להכתיב מה נכון לחשוב, את מי צריך לרומם וממי ראוי להתרחק. באופן פרדוקסלי, העולים הללו, אנשים חושבים ומעמיקים, זיהו בקרב האליטה הוותיקה בישראל נטיות טוטליטריות. משום כך, דווקא מכיוון שביקשו דיאלוג, התפלצו כשנוכחו לדעת שהם מוצגים כ"סכנה לדמוקרטיה". בארצות שמהן הגיעו, כך סומנו אויבי המשטר.
כך, בנסיבות העתים, הפך ליברמן לסמל לישראל האחרת, זו שישראל הראשונה פוחדת מפניה. הוא עצמו לא טמן ידו בצלחת והביע דעות מאוד לא תקינות-פוליטית. האליטה הישראלית התביישה בו כשר החוץ שלה; אנשיה מעדיפים קוקטיילים אירופים עם פלשתינים ולא שמחים להרוס מסיבות.
כתבתי בעבר שתוכנית כמו "ארץ נהדרת" מהדהדת את השיח הפנימי (היום נוסיף גם רשתות חברתיות) של השמאל הישראלי. בגלריית הדמויות של "ארץ" בלט הסטריאוטיפ הגזעני שעשו יוצרי התוכנית לדמותו של ליברמן. באמצעותו אפשר ללמוד מה דעתה של האליטה הישנה על העולים מ"רוסיה". כל הרעות של המשטר הסובייטי הופלו על מנהיג "ישראל ביתנו". הוא הוצג כפשיסט, גזען, מחרחר מלחמה, גנגסטר, עילג, שרק טובתו האישית לנגד עיניו ומעולם לא היה ישראלי "משלנו". מהדורה עכשווית של סטלין, שלא לומר יותר מזה.
כך כתב עיתונאי
ידיעות אחרונות יגאל סרנה, לפני מספר ימים: "לכל ידידי וישראלים אחרים שמתלבטים אם להישאר פה או לעוף לעולם החופשי... חכו ליום רביעי. אז נופלת ההכרעה לגבי גורל הארץ. חד וחלק... אם יצא ליברמן נקי או אשם ובלי קלון, הוא ראש הממשלה הבא, והארץ שביבי כבר הכינה לקראת זה תיראה אחרת לגמרי: גרורה רוסית רודפת ביקורת והומואים, אוכלת חזיר וחרדית (בשל הברית עם דרעי). לא במקרה, סרנה מזכיר את נתן זך ויורם קניוק ואחרים, שהתמחו בשפיכת מרירתם על החברה הישראלית ש"סטתה" מהדרך שהועידו לה.
גם פה אפשר לראות בבירור שלא ליברמן האיש עומד בלב הדברים, אלא התופעה - ליברמן כמייצג ציבור גדול המתייחס לשמאל הישראלי כחבורה ילדותית שחטפו לה את הבובה ("גנבו לה את המדינה") והיא רוקעת ברגליה בדרישה להחזירה. הביטוי "גרורה רוסית" מקשר את ליברמן ובעצם את רוב העולים שהגיעו משם עם פוטין והאסוציאציות השליליות העולות אתו.
זאת מסורת ידועה בשמאל ביחס ליריבים פוליטיים - מנחם בגין הוא דוגמה מצוינת. האיש, שאוהבים להתרפק עליו כעל מעוז הדמוקרטיה, הוצג במשך שנים כפשיסט ומחרחר מלחמה ואויב הדמוקרטיה. כיום לא מתקיים באמת דיאלוג תרבותי בין המחנות, אלא תקיפה אַד-הומינם, לגופו של אדם ולא לגופן של עובדות. האם פסק הדין יגרום לחשבון נפש?
