הטור הזה נכתב כמה רגעים לאחר הבחירות. הוא ממתין קצת עד לפרסומו. אני מעלה קצת מחשבות שעלו בי מיום הבחירות, שהתקיים לפני כשבועיים. אני מתעורר כבכל כל יום מוקדם בבוקר. האוויר עדיין קר ושעון הקיץ עדיין קיים, מה שאומר שעדיין חשוך. אין חופש ביום הבחירות, אבל הילדים בחופש. זה ברור לנו שבתי הספר הם קלפיות לעת מצוא, אבל אף אחד לא חשב מה עושים עם הילדים ביום שכזה.
אנשים עומדים בתוך תחנות ה
אוטובוס, ומחכים להסעה לעבודה. חלקם מחזיקים כוס קפה של בוקר. כדי להתעורר או כדי להתחמם. יש משהו משעשע בלהגיע עם קפה לתחנת הסעה. אם חושבים על זה. כדי לרדת לתחנה עם כוס ביד צריך ללכת לאט מאוד כדי שכלום לא יישפך, הקפה כבר לא יהיה חם, ובכל מקרה חצי כוס נשפכת. את מה שנשאר צריך לשתות מהר, כי הנהג לא מרשה לעלות עם זה לאוטובוס, ואם הוא כן מרשה, אז גם
החצי השני שנשאר בכוס כבר יישפך בסיבוב. אז מה העניין? לא ברור לי. אבל זה בסדר, גם אני כזה.
להפתעתי, אני מוצא באותו בוקר את הרחובות די מלאים יחסית לשעה כזו של הבוקר. אנשים יושבים על כסאות מול הקלפיות הסגורות. אני תוהה האם הם לא מעודכנים בזמני פתיחת הקלפיות. בירור קצר מעלה שהם הגיעו כדי לשמור על השלטים שנתלו בסמוך לקלפיות. פעם, סיפרו לי המבוגרים שבינינו, היה צריך לקום מוקדם ביום כיפור כדי לתפוס מקום בבית הכנסת. הימים האלו עברו, אבל מסתבר, שיום הבחירות מביא איתו תופעות דומות.
אני חושב לעצמי, מה היה קורה אם אנשים אלו, היו קמים יום אחד בשנה מוקדם בבוקר, כדי לעשות משהו טוב למען החברה שלהם, למען הסביבה שלהם, למען המשפחה שלהם, למען הרוח שלהם. האם הם יכולים לנתב את ההתלהבות שלהם למקומות אחרים?
הבדיחה הקבועה
זו שאלה שמנקרת בי מידי בוקר, כשאני ממהר לתפילת שחרית, ואני פוגש בדרך אנשים טובי לב שמוציאים את הכלב שלהם לטיול בחמש בבוקר. איך אפשר להתעצל ולא לקום לתפילת שחרית, בעוד שיש אנשים שקמים איתך רק כדי להוציא את הכלב?
אני מסיים את תפילתי והבדיחה הקבועה נזרקת לאוויר. אומרים תחנון היום? היום כן מחר לא. תלוי מי ייבחר. אני ממהר ויוצא לדרכי.
כבר סיפרו אודות המבוגרים המסכנים שמובאים לקלפי אחר כבוד, ולאחר הבחירה שלהם מושלכים ללא כבוד. אני מגיע לקלפי ונציגי תנועה שונים פונים אליי לשכנוע אחרון. כמה אנשים באמת מחליטים אחרת רק כי מישהו פנה אליהם רגע לפני הבחירה שלהם?
מצד שני, אני זוכר שלפני כמה שנים אני עצמי כמתמודד, התייצבתי לשכנוע אחרון של הבוחרים וזה בהחלט עבד. המפלגה שלי זכתה למספר קולות גבוה בקלפי בה התייצבתי.
חתיכת השתדלות
אברך ניגש אליי ומברך אותי בברכות שיכולות להילמד בבתי ספר לחזנים. ברכות כאלו, שכבר לא ידעתי איך לעצור אותו. הוא מבקש ממני "לקבל על עצמי" לבחור במפלגה שלו. מה זה אומר לקבל על עצמי? זה להתחייב? לנדור? מה זה בדיוק? האם זה אפשרי לקבל על עצמי להצביע למישהו?
אני רואה במרחק לא רחוק מידיי רב חשוב-ראש כולל עומד ומפציר באנשים לבחור במפלגה שלו. למה שאברך, ויותר מכך ראש כולל, יעזוב את לימודו ויצא לשכנע אנשים? מי שדוגל באמונה ש-"אני לומד וצה"ל מנצח", לא מאמין שהוא צריך לשבת ללמוד והמפלגה שלו תנצח? "זו השתדלות" מסבירים לי. חתיכת השתדלות.
כשרב חשוב אומר לי לא להצביע למפלגה יהודית אחרת כי "הם רשעים", רק כי הם לא במפלגה שלו, אז מי בדיוק הרשע בסיפור הזה? ולמה רבני הציונות הדתית לא נוקטים באותה שיטה של לעזוב את הישיבות ולצאת לקלפיות? זה לא מוסרי, אבל מה עושים כשאחרים עושים זאת?
אני נכנס לריבוע הקטנטן הזה מקרטון, לוקח את הפתקים ובודק שוב ושוב, שהפתק שלי לא נדבק לפתק אחר. אני לא מעוניין שהקול שלי ייפסל בגלל טעות. בודק שוב ושוב שהלבן בלבן והצהוב בצהוב. אני מסיים לבחור ויוצא החוצה. אף אחד לא ניגש אליי ואך אחד כבר לא מברך אותי. אני מתנחם בכך שלפחות השכבות לא עושים כאן.
חלומות עולים כסף
השמש שוקעת ואני מבחין בכך שבסמוך לקלפי ניתן לאסוף בקלות מניין. יש שלושה מש"ס, שלושה מהבית היהודי, ועוד חובשי כיפה ממפלגות אחרות. אני מעלה את האפשרות, אבל מוותר עליה במהירות. יותר קל לעשות שלום עם הערבים, מאשר לאגד את כל האנשים האלו למניין אחד. ומי בדיוק יהיה החזן? בעיה.
השעות עוברות והלילה יורד. הסערה עוברת מחוץ לקלפיות אל תוך הקלפיות עצמם. לספירה. באולם המליאה מחכים אנשים לתוצאות. יש שיגשימו חלומות ויש שיאלצו להיפרד מהמון כסף שלהם. חלומות עולים כסף.
כולנו נקום לעוד יום עבודה כשיהיו כאלו שימצאו עבודה חדשה רק כי בחרו באדם הנכון, או לא בחרו באדם הנכון.
