מה בין מחנות צה"ל לאדמות חקלאיות?

מחנות צה"ל קיימים מזה שנים רבות והם עומדים על קרקע של מינהל מקרקעי ישראל. הם התחילו מחוץ לתחום, דהיינו מחוץ לתחום הערים הגדולות. ברבות השנים, הלכו הערים והקיפו אותם מכל עבריהם, במקביל הלכו ותפחו צורכי המקרקעין למגורים. קחו לדוגמה את מחנה סירקין שליד פתח תקוה. מחנה זה היה קרבי מאוד, החל בטייסות שהיו במקום, עבור לבית-הספר לקצינים סיירת מטכ"ל ועוד. אני עברתי במקום את קורס הקצינים, משם יצאנו לאימונים בציר קולה רנטיס. והינה נבנה הבסיס החדש במצפה רמון וכל הבית-ספר עבר לנגב. גם יחידות אחרות יצאו מהמקום ועברו למשכן חדש בפריפריה. כיום מדובר להוציא את יתרת היחידות לנגב ובמקום זה להקים במקום כ-18,000 יחידות דיור. הפיצוי לצה"ל בכסף רב ביותר, יש האומרים כי צה"ל יקבל מאות מיליונים ויש אומרים יחצה את גבול המיליארד על כמה עשרות דונמים. נכון, אומנם צה"ל לא רכש, אלא קיבל את האדמה בחינם, אולם השקיע במקום דמים רבים שגם אותם קיבל מהקופה הציבורית. ומנגד, ליד המחנה קיים כפר, שמו כפר סירקין, שגם הוא ניצב על אדמות מינהל. חלק מאדמות אלו נקנה על-ידי המתיישבים הראשונים. חלק קיבלו על-מנת להוות קו מגן לפתח תקוה. החקלאים החרוצים של כפר סירקין עבדו את האדמות, השקיעו בפיתוח השטח בצנרת, כבישים, רכשו זכויות מים ושאר השקעות נדרשות. הם לא קיבלו את הכסף מהקופה הציבורית. הם השקיעו דמים רבים תרתי משמע. אולם כיום כשהמדינה רוצה את אדמותיהם לצרכי דיור בר השגה או שאר מטרות נעלות, הם לא זכאים לפיצוי אותו נותנים לצה"ל. רק אלפי שקלים בודדים לדונם. שוכחים את מה שהם עשו למען המדינה שבדרך, את כל השקעתם, ורואים בהם פולשים שאפשר לעשות להם טרנספר מהיום למחר מבלי לשאול אותם. וכך זה בכל הארץ. הדו-פרצופיות ביחס למתיישבים החקלאים מול מחנות צה"ל זועקת לשמים, אולם אין שומע. ואני משמיע את קולי. די לחמסנות, די לצדק הלא חלוקתי הזה, מספיק צדק אחד לכולם, שיוויון זכויות וחובות בהתנהגות עם החקלאים.