נחכה לכם כאן
עכשיו, אחרי שחלף זמן מה ממרכז המהומה: ובכן, שר האוצר אמר שלדעתו על הישראלי הצעיר להישאר בארץ ולא לצאת לניכר, בעיקר לא למקומות שבהם האנטישמיות מרימה את ראשה. הגדיל והחרה אחריו הגנרל בדימוס
עוזי דיין שקרא לאותם שבחרו להתגורר בברלין (כלומר בגרמניה) בוגדים. והגדיל עוד יותר המתלהם הלאומי עו"ד יורם שפטל ושפך על אותם ישראלים לשעבר את חמתו.
וכצפוי, אלפי ישראלים וישראלים לשעבר נעלבו ושפכו את חמתם בחזרה על שלושת האישים הנ"ל.
ובכן, לטעמי יש משהו מאוד מלאכותי בכל המהומה הזאת.
ראשית, יש משהו מאוד מקומם בדבריהם של השלושה. ולא, לא מפני שהם לא מבטאים את דעתם וכפי הנראה דעות של עוד רבים אחרים, בעיקר מבני הדור המבוגר, אלא מפני שהם מתיימרים להחליט למען אנשים אחרים מי הם, מה הם, ומה אמורות להיות שאיפותיהם.
בנוסף, אם לומר את האמת, עבור אנשים מסויימים החיים כאן באמת קשים מנשוא, ואי לכך, קם לו בחור צעיר (או בחורה צעירה, או משפחה וכדומה) ומחליט שהוא רוצה למצוא חיים טובים יותר במקום אחר. האם ניתן לגנות מישהו בגלל זה? אני לא בטוח. להזכיר, כך למשל נטשו אלפי בני-קיבוץ את המשקים הקורסים, תוך שהם לא מקבלים את האידיאולוגיה שהובילה את הוריהם לייבש את הביצות, להקים נקודות יישוב במקומות קשים, ולעמוד בכל התלאות שזימנו להם החיים. האם נגנה אותם על כך?
ובכן, לאורך השנים נטשו עשרות אלפי ישראלים את מדינת ישראל והתפזרו בכל קצוות תבל. אבל זוהי דרכו של עולם, וישנם מיליוני בני-אדם שנודדים ברחבי התרבות המערבית מדי שנה למצוא את אושרם לא במקום שבו נולדו.
ראוי גם לזכור שכל אותם אנשים הנוסעים להתגורר דווקא בברלין אינם מתייחסים לעיר כמו אבותיהם, או כמו הדור הקודם שידעו את איימי הנאצים על בשר הוריהם. ולא, הצעירים הללו לא מתעלמים מן ההיסטוריה, אלא שמבחינתם היא מה שהיא - היסטוריה.
יש להודות שנכון להיום, ברלין נתפשת אצל הדור הצעיר כמו שאמסטרדם נתפסה על-ידי הדור שלפניהם, או כמו שניו-יורק נתפסה באותה התקופה: מקום צעיר, דינמי, תוסס, מקום של תרבות ואמנות ושל אפשרויות בלתי מוגבלות.
האם זה נכון? או האם נוכח ההיסטוריה,יש להתייחס מעתה ועד עולם לברלין ולגרמניה בכלל כמקום שאין לדרוך בו? אולי, ואולי לא. אפילו מר שפטל הסכים שגרמניה של היום היא לא גרמניה של שנות ה-40' של המאה הקודמת.
ויחד עם כל זה, משהחליט אדם להוציא לפועל את החלטתו, אל לו להתלונן על כך שמי שנשאר מאחור, בארץ היהודים היחידה בתבל, יחשוב שהוא בזוי או מאוס בעיניו.
יורד יקר, כל כך אכפת לך ממדינת ישראל? תישאר, תילחם על אושרך כאן, ולא מרחוק בארץ אחרת. כך עשו הוריך וכך עשו מאות אלפי יהודים שהצמיחו את הארץ הזאת תוך תשלום מחיר יקר וכבד. לכן, עזוב את ההסברים, עזוב את ההתנצלויות, עזוב את חמת הזעם הצדקנית. ביצעת את בחירתך - חיה את חייך. אבל זכור למקרה הצורך, כשיום אחד - עוד שנה, עשר או עשרים שנה - האנטישמיות תשוב ותרים את ראשה המכוער, ולאיש מאותם אנטישמים לא יהיה אכפת עד כמה אתה אזרח מועיל, וליברל, ואוהב אדם באשר הוא אדם. ואז מישהו (וזה יכול להיות נוצרי או מוסלמי) כבר יודיע לך, שלמרות מצבך הכלכלי שפיר, שלמרות שילדיך נולדו וחיים בארץ אחרת, למרות שכבר שכחת לנוחותך את תעתועי ההיסטוריה, עבורו אתה רק יהודי, לא פחות ולא יותר. ואז, תיזכר שאנחנו כאן, במדינת ישראל, מדינת היהודים, ממתינים לך ולילדיך, להעניק לכם את הביטחון והחופש להיות יהודים.
רעשנים בפרוטה
ובכן, חבר הכנסת החביב
אחמד טיבי מאיים באינתיפאדה נוספת ובמלחמה עם כל העולם המוסלמי אם יעלו יהודים ויתפללו על הר-הבית. (כאילו שעכשיו המוסלמים הם ממש אגודת "חובבי ציון"). ולצערי, יש לא מעט אנשי תקשורת ופרשנים המחרים ומחזיקים אחריו. ואני אומר, ניחא, זכותכם לחשוב את מחשבותיכם, ואולי אפילו לבטא את תקוותיכם הכמוסות. אבל אני שואל את עצמי, אם מישהו מאותם רעשנים בפרוטה עדיין זוכר את ה"אוריינט האוס". ומדוע אני שואל? די פשוט למען האמת. פעם היה מקום שנקרא "האוריינט האוס", שבו היו משרדים של הרשות הפלשתינית - שניסו להיות ראש חץ להתיישבות הפלשתינית בתוך ירושלים. ואז, יום אחד ב-2001 החליטה ממשלת ישראל לסגור אותו. ואז, כמו היום, היו מי שקפצו והסבירו תחת כל שיח רענן שאם חס וחלילה נסגור את המקום, מיד יהיו מיליוני מוסלמים שיכריזו עלינו היהודים מלחמת קודש, והבטיחו כל מיני זוועות בסגנון מיודענו טיבי.
למרות הפרשנים, המלומדים והמזהירים למיניהם, החליטה ממשלת ישראל להתעלם וסגרה את המקום. ומה קרה? אני עד היום מחכה לתגובה המובטחת.
שלי הרשיעה אותו וזהו
ואיך אפשר בלי קצת ליברמן? ובכן,
אביגדור ליברמן זוכה. לא סתם זוכה, אלא חד-משמעית. ומה זה אומר? האמת, לא מעט. אז ככה: הראשונים לחטוף הם התקשורת ועדת הפרשנונים עלובי הנפש שנאלצו לאכול את הכובע. הם כמובן מצאו וימצאו אלף ואחת סיבות להסביר את כישרונם המופלא להיות מנותקים לחלוטין מהמציאות או להתעלם ממנה. אגב, היה ממש משובב נפש לראות איך הם התנפלו על הפרקליטות - כי הרי היא אשמה, לא? לאחר מכן חזיתי בהנאה איך אושיות הצדק והדמוקרטיה ש"חזקת החפות" מדבררת מגרונם בוקר וערב, שוכחות פתאום את כל הנאורות ואת כל הליברליזם המלווה אותם נאומים לבקרים, כשמדובר במישהו שהוא לא "משלנו". והמצטיינת הייתה כמובן
שלי יחימוביץ שמיד טענה שלא באמת אכפת לה מה אמר בית המשפט, היא הרשיעה אותו וזהו. כלומר, שלי היא הקובעת, ומי שלא נוח לו, שיחפש מדינה אחרת. ובכן שלי, כאזרח ישראל אני אומר לך: תחפשי אַת מדינה אחרת (רוסיה של שנות ה-50' נראית לי מתאימה יותר לאקלים המוסרי שלך).
אבל הדבר החשוב ביותר בפסק הדין, ועליו לא מדברים כמעט, ודווקא ראוי לדבר עליו הוא שבפסיקתו החד-משמעית החזיר בית המשפט מעט מכבודו האבוד של מוסד בתי-המשפט, שבית המשפט העליון אולי גם הוא יתברך ממנו .העם, כן אותו העם שבית המשפט אמור להיות משרתו, הבין מחדש כי איכשהו, יש גם קצת צדק. נכון, בשנים האחרונות הבין האזרח הישראלי הנורמלי שהצדק קצת נעלם מבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ), שהפך לבית המשפט הגבוה לאג'נדה. אז אולי סוף סוף מישהו למעלה, מאותם אושיות מורמות מהעם, יבין שצדק חייב להיעשות וגם להיראות, ושהצדק חשוב בהרבה מה"אג'נדה". ואם לא, אז בלית ברירה, ייקח על עצמו בית המשפט ה"רגיל" את התפקיד הנ"ל (קצת עצוב, אבל זאת הולכת ומסתמנת כאופציה היחידה, לפחות עד שחברי בג"ץ יחזרו לשרת את העם ולא את ה"אג'נדה").
קשה כשנתניהו צודק
ושוב הוכח כי בכל הקשור לאירן - נתניהו צדק. קשה לכם חבורת אנשי ביטחון לשעבר? חבורת מכפישים עלובי נפש שהיו מוכנים למכור ומכרו את הנהגת ישראל תמורת נזיד תקשורת אוהדת - תאכלו את הכובע. או טוב יותר. תפרשו לאי-שם ושלא נשמע מכם יותר. ואני חוזר: נתניהו צדק.
שלא תטעו: הוא אויב
ובאותו עניין, אחרון חביב. כבר כתבתי את זה לא פעם וצריך לחזור על זה שוב:
ברק אובמה וממשלו אינם ידידים של ישראל. הם לא היו ולא יהיו. נכון להיום, הממשל האמריקני הינו האויב הגדול ביותר של העולם החופשי כולו. לא מאמינים? תסתכלו מה קורה בעולם. וודאי בכל הקשור למדינת היהודים, נציגו ההדיוט של אובמה, קרי
ג'ון קרי, הוא האויב הגדול ביותר שלנו כאן בארץ. לא ידיד, לא חבר, אפילו לא טועה בהבנת המציאות (אף אחד לא יכול להיות כל כך טיפש). הוא אויב שמטרתו להכחיד את מדינת היהודים. לא מאמינים? תקשיבו למה שהוא אומר.
