ג'ימי קרטר, איש המפלגה הדמוקרטית, היה נשיאה ה-39 של ארה"ב (1981-1977). לפני בחירתו לתפקיד הוא היה סנאטור במדינת ג'ורג'יה וגם מושל של המדינה הזו. במקורו הוא היה חקלאי, בעל חווה חקלאית וחברה העוסקת בגידול ומסחר בבוטנים. באמצע שנות השבעים החברה המשפחתית של קרטר נכנסה לקשיים פיננסיים ובשנים 1976-77 קיבלה הלוואה מהבנק הלאומי של ג'ורג'יה (National Bank of Georgia - NBG) בסכום חריג של 4.6 מיליון דולר. ביולי 1980, העיתונאי ג'ק אנדרסון
חשף בעיתון "וושינגטון פוסט" שמשפחת קרטר הייתה הלווה הגדולה של הבנק וההלוואה הכניסה את הבנק עצמו לקשיים.
אז, מנהלו של הבנק היה חבר ואיש סודו של קרטר,
ברט לאנס, שמוּנַה בהמשך על-ידי הנשיא לתפקיד ראש משרד הניהול והתקציב (על החתול הוטל לשמור על השמנת). בו-זמנית, בגלל הניהול הכושל של לאנס, בנק NBG היה על סף קריסה והציל אותו Agha Hasan Abedi, המייסד הפקיסטני של Bank of Credit and Commerce International - BCCI, המכונה "האיש שיכול לשחד גם את האלוהים". הוא בא לעזרתו של לאנס ומינה אותו ליועץ עם משכורת 100,000 דולר לשנה. לאחר מכן הודיע ש"לעולם לא אדבר על ניצול יחסיו עם הנשיא". הוא גם הציג את לאנס למשפחת המלוכה הסעודית ולמיליארדר הסעודי Gaith Pharaon.
בינואר 1978, Abedi כיסה את הגרעון של 3.5 מיליון דולר בבנק NBG והפך בעצם לבעל השליטה בו. בהמשך, אנדרסון כותב שהסעודים נשארו הבעלים הדיסקרטיים ולא הבליטו את אי-הסדרים בבנק בגלל המימון של משפחת קרטר. זו, ככל הידוע, הייתה ההתחלה של קשרים ישירים ועקיפים של הנשיא עם בעלי הון מוסלמים. אבל בהחלט ייתכן שהקשרים התחילו קודם, הרי לאנס הכיר אותם עוד לפני עזרת החרום שניתנה לו ודרכו גם לנשיא. בזמנו הסתובבו לא מעט סיפורים על קרטוני ויסקי שהיו מגיעים יום-יום לבית הלבן מ"תורמים" דיסקרטיים מהמזרח-התיכון ה"משפרים" את מצב רוחו של הנשיא שאהב לשתות, אבל היה מוגבל בגלל תקציב של הבית הלבן. נעזוב את זה – אין לסיפור משמעות רבה, הוא רק מראה טפח מהאופי של האיש.
חייבים להדגיש שהנשיא קרטר עוד ממש מתחילת כהונתו הודיע שאחת ממטרות נשיאותו - השגת "מולדת" ל"פלשתינים" - ולכל אורך הדרך, ניהל מדיניות אנטי-ישראלית. עד כאן על קצה המזלג תמונת השלב ההתחלתי בקשריו של קרטר עם בעלי ההון המוסלמים. לא מעט פרטים נוספים אפשר ללמוד במאמרה של רחל ארנפלד, "Carter’s Arab financiers"
[קישור], שפורסם בעיתון "The Washington Times" ב-20.12.2006. מטבע הדברים, גם הנשיא המכהן וגם ה"תומכים" שמרו על דיסקרטיות. אחרי סיום התפקיד הכל היה חופשי יותר – משפחת קרטר ייסדה כל מיני קרנות למטרות שונות – ולקרנות הללו התחילו לזרום עשרות מיליוני דולרים מ"ידידים" שכבר לא היו צריכים להסתיר את עצמם.
כתב אישום חמור נגד קרטר עמוס בראיות פרסם בשנת 2007 אחד המשפטנים הבכירים בארה"ב, פרופסור באוניברסיטת הרווארד - אלן דרשוביץ. במספר מאמרים הוא חשף את פרצופו האמיתי של הנשיא לשעבר כאנטישמי פתולוגי ובובה בידיהם בעלי הון מוסלמים. לא אתייחס לפרטים – כדאי לקרוא את זה במקור.
רק עוד הערה אחת: רוב הדברים פורסמו לפני חמש-עשר שנים. בתקופת כהונתו הם היו סוד המדינה הכמוס שם. אבל גם בזמן אמיתי היו לא מעט פרסומים על טבעו של קרטר – כולם הוסתרו מהקורא הישראלי – זו דוגמה מצוינת של ה"אמת" שאנו מקבלים מה"תקשורת" הישראלית המתמחה בשטיפת המוחות. הם לא תמיד משקרים, הם רק מסתירים את העובדות הלא רצויות למפעיליהם מעבר לים. בואו לא נשכח שאת קרטר
הפעילו המוסלמים והוא הפעיל את בגין וחבורתו.
עובדות נוספות על "גיבור" סיפורנו אפשר למצוא במאמרו של
יעקב אחימאיר, "
ג'ימי קרטר והכסף הסעודי", שפורסם ב"ישראל היום".
עוד נקודה חשובה בפעולתו: אחד מ"הישגיו" של ג'ימי קרטר הוא
המהפכה האיסלאמית באירן. ב-1979, בהתחלת ההפגנות של האיסלאמיסטים שם, השאה האירני רצה להשתמש בכוח להחזרת הסדר במדינה, אבל קרטר הפעיל עליו
לחץ כבד כדי למנוע "צעדים אנטי-דמוקרטיים" - בזכותו המהפכה ניצחה. אחרי כשנה הסיפור התפוצץ לו בפרצוף: שגרירות ארה"ב בטהרן נכבשה על-ידי ה"מהפכנים" ואנשי הקומנדו שנשלחו לשם הובסו ונשבו בבושת פנים. זה עלה לו בקדנציה נוספת. העם האמריקני וגם מדינת ישראל לא הפסידו מזה.
