בתוך בליל הצעות החוק בנושאי "דת ומדינה" - מבית היוצר של ה"תנועה", ומיסודו של ח"כ
אלעזר שטרן, הרי שאינני יכול לפסול את כולן ולהצביע על כל אותן הצעות כמקשה אחת תחת הכותרת "אנטי דתיות".
בעוד שהחרדים מייללים כל הזמן נגד הציר הפוליטי ששמו בנט- לפיד כ"הציר האנטי דתי", הרי שהציר האמיתי העושה ומחוקק הצעות חדשות בנוגע ליהדות ונגד ה"סטאטוס קוו" ההיסטורי (שבנתיים הפך ל"היסטרי" מכיוון שני הצדדים) הוא ציר לבני - שטרן מ"התנועה". כמו בתוך טנק קרבי, כך פועלים השניים, ח"כ שטרן מגיש ללבני את ה"פגז" האנטי דתי וזו כשרת המשפטים יורה אותו כחוק ישר נגד עקרונות היהדות שעוד נשמרו במדינת ישראל, ואילו בנט ולפיד הם רק הנהגים המתחלפים בנהיגת ה"טנק" האנטי דתי הזה.
הסיבה להיות ה"תנועה" המפלגה הפעילה בגוש החקיקה החדשה, נובע גם מכך שלמפלגה זו אין (עדיין...) אינטרסים במערכת הדתית, כמו למשל למנות את אנשיה במשרות "דתיות" או בכל מערכת היחסים שבין דת ומדינה כמו שיש ל"בית הלאומי" ואפילו ל"יש עתיד" (עמותות חילוניות המתיימרות לייצג "יהדות"). לבני היא בעלת מוטיבציות מדיניות ומשפטיות, ח"כ מצנע ידוע כעוד אנטי דתי, אך גם מרצו מושקע בצד המדיני והצבאי ואילו השר פרץ וח"כ שטרית דוהרים אף הם לכיווני קריירה שאינם בתחום הממסד הדתי והרצון לקחת חלק ב"מעדניו".
שטרן לעומת זאת, הוא אומנם חובש כיפה, אך חי מחוץ למערכת האינטרסים הדתית ולכן קל לו יותר לירות עלייה ולחתוך בה מבלי שמקורביו או חוגיו יפגעו. ולכן בכל ההצעות הללו לפעמים קורה שהפגז של לבני-שטרן נפל גם על איזו מטרה חיובית בביורוקרטיה של הממסד הדתי.
כוונתי לחוק שעל-פיו יבחר בעתיד רק "רב ראשי" אחד בישראל (ומומלץ על-ידי לקבעו גם בבחירת ל"רב ראשי" אחד) ובבחירת יו"ר "בית הדין הרבני הגדול" שלא מתוך ה"רבנים הראשיים", שמיום עזיבת הרבנים מרדכי אליהו ואברהם שפירא (1993) את כס ה"רב הראשי" נעלמת אט אט תעודת הדיינות מה"רבנים הראשיים" החדשים עד שבקדנציה זו אין אף אחד מהם דיין.
יתכן שהסעיף הזה - של משיכת נשיאות הדיינות, מה"רב הראשי" תמעיט בכוחו של האחרון, אך מבחינה דתית אין בתוצאה הזו שום דבר רע ליהדות. בכל מדינות העולם, ה"רב הראשי" הוא אחד ולא שניים והוא אינו אלא דמות ייצוגית ובמדינות שבהן קיימת אוכלוסייה יהודית גדולה, הרי שאב בתי הדין איננו ה"רב הראשי", כמו שקורה בבריטניה, צרפת, בלגיה, שוויץ וכדומה.
מאחר שבבחירות האחרונות לא הסכימו ה"מעכרים" לבחירת ה"רבנים הראשיים" להכניס את הסעיף שבו כל מועמד ל"רב ראשי" חייב להיות דיין, הרי שטוב שבאה הצעת חוק כזו וטוב יהיה אם היא תכוף גם על "רבני הערים" ו"בתי הדין האזוריים" וה"עירוניים".
ועכשיו הרי שהייתי מציע לשני הפעלתנים בנושא - לשרה
ציפי לבני ולח"כ אלעזר שטרן, להמשיך ולבדוק בענייני ה"רבנות הראשית" מעבר לפרגוד הדיינות, הגרות או הנישואין וגירושין.
אני מבין ויודע שהפרגודים הללו מעניינים אותם רעיונית ובמיוחד כתזה אנטי דתית, אבל אם טובת הציבור ושחרורו מהביורוקרטיה הממסדית-דתית גם הם באמת מעניינים אותם, הרי שאני מניח שאגף כשרות המזון יכול לעניין אותם לא פחות.
מעבר לבדיקה על שוחד, על סחר לא חוקי ועל רמאויות וזיופים, הרי שבעניין הכשרות במדינה יש כאן בעיה עקרונית ומונופוליסטית שבעטייה מחירי מוצרי הכשרות הם גבוהים ביותר ולא פעם צרכן חותמת הכשרות משלם עבורה פי שניים עד ארבע ויותר בגלל החוק.
החוק כיום כופה על כל מפעל, מסעדה או כל עסק הזקוק לתעודת כשרות לפנות קודם כל ל"רבנות המקומית" באזורו ורק אחר-כך - אם יחפוץ בכשרות מהודרת יותר, הוא יוכל להוסיף עליה כשרות מהודרת של בד"ץ ארצי. המצב הזה גורם לכך שמפעלים, בתי אוכל, בתי מאפה וכדומה ש"איתרע מזלם" והם נפלו באזור שבו חיים דתיים וחרדים רבים או לחלופין שבו מערכת הכשרות של ה"רבנויות המקומיות", ובמיוחד ה"אזוריות", מדורגות בין רעוע לגרוע, יאלצו לשלם לשתי השגחות וכך יעלה המוצר אוטומטית. הם ישלמו ראשית דבר ל"רבנות המקומית" או ה"אזורית" שבתחומה הם יושבים, כי את זה דורש החוק, אך בד-בבד הם יזמינו גם הכשר ארצי מהודר כדי שמוצריהם יקנו באמת על-ידי הציבור הרב שאינו סומך על ה"רבנות המקומית" או ה"אזורית" שבה נפל בית העסק שלהם.
בפועל מסתבר, שלא פעם הצחוק והחוק הם היינו כשזה מגיע לכיסו של היצרן והצרכן. למרות שהיצרן משלם פעמיים והצרכן מחקהו, הרי שלמעשה ה"רבנות" והבד"ץ לא פעם ולא פעמיים מסתפקים באותו משגיח וכך שההוצאה על המשגיח נמוכה בהרבה ממה שהיצרן משלם.
יתרה מכך, המונח ששמו "רב קונצרן" עושה מהחוק עוד יותר עיסה של צחוק. במצב הזה משלם המפעל לא פעם גם שלוש פעמים - ל"רב הקונצרן" או ל"רב המפעל", לרבנות ולא פעם גם לבד"ץ. אם חובת הכפייה על היצרן תבוטל והלה יוכל להזמין כל כשרות שיחפוץ, הרי שכפל ושילוש ההשגחה שלא קיימת תרד.
חוק כזה - שיבטל את הכפייה, הרי שהוא יבטל גם רבנויות כושלות שחיות על כסף חינם כזה וגם בדצי"ם מיותרים, שחיים על משגיחי הרבנות או המפעל, יעלמו. בכלל, סדר נוסף בצורך קיומם של "רבני מפעלים" או "רבני קונצרנים" מחויב המציאות ובמיוחד הדברים אמורים לגבע "רבני המרכולים" שאינם אלא סרח עודף ורבים מהם עוסקים בעבודות ובמלאכות אחרות.
בעולם היהודי הגדול, ההשגחות הן פרטיות ואין חובת מדינה לקחת דווקא הכשר זה או אחר ומספיק הכשר אחד שאותו בוחר היצרן על-פי צרכי לקוחותיו, ואילו במרכולים אין כלל צורך בכשרות ממש, וישנם אפילו מרכולים נוכרים שיש בהם פינת כשרות עם מוצרים סגורים וחתומים וללא צורך ב"רב מיוחד" וכדומה, וענייני הכשרות שם לא פחות טובים מאשר בישראל.
במקומות רבים - בעיקר בישובים קטנים ובפריפריה, אין בכלל צורך במערכת רבנית וכשרותית עצמאית, אלא הללו יכולים להיסמך על מערכת כזו הקרובה ליישובם וכך גם לא יצטרכו בעלי עסקים לשלם שוב ושוב עבור "הכשרים" נוספים רק משום שאת כפילות השירות והרבנות באזוריהם איש לא פתר.
ישנם "רבני ישובים" שחיים עשרות ומאות קילומטרים מהישוב שלהם אך הם חתומים על ה"כשרות" של יישובם ועל המערכת הרבנית שם, מבלי שיכירוה.
גם עניין ה"אינפלציה" ברבני שכונות, "רבנים אזוריים" וכדומה, שאינם גרים ואינם פועלים באזור הצבתם (לאחרונה שמעתי גם על "רבני רדיו") מחייב לעבור ראורגניזציה (כולל בדיקה יסודית של "כישורי" הרבנים הללו ומומחיותם לנושא). רק ח"כ אחד - שכיהן בשנות ה-90 כסגן שר הדתות, חשב לערוך ראורגניזציה בנושא, אך כמובן שמפלגתו דאז, המפד"ל (הגלגול הקודם של ה"בית היהודי"), עשתה יד אחת עם ש"ס, "יהדות התורה" ואפילו עם הליכוד ועם מפלגת העבודה כדי להכשילו וכדי שקבלני הקולות שלה ימשיכו לכהן בנעימים. האיש הזה היה
יגאל ביבי. מאחר שאנשי ה"בית היהודי" (הם המציאו את ה"גלגל" הזה) ואפילו הליכוד עסוקים במינויים פוליטיים לכל דכפין בנושא - בדיוק כמו ש"ס ו"יהדות התורה" עושים זאת, אולי באמת כדאי שהצוות של "התנועה", בציר לבני-שטרן, יערכו רביזיה בנושא.