כאשר אדם, ארגון או קהילת אנשים ניצבים בפני אתגר, נוהגים יודעי ח"ן לומר שעליו להתמקד בפתרון או לרכז מאמצים בהיענות לאתגר כדי לשפר באופן ניכר את סיכוייו להצליח. תובנה זו מקובלת גם בפעילות עסקית, בפעילות צבאית ולמעשה בכל התמודדות בלתי-שגרתית.
מול מציאות מאתגרת עולה תמיד השאלה עד כמה ניתן באמת ובתמים לרכז מאמצים פשוטו כמשמעו, ועד כמה עליו להיות גם ריכוז אבל גם רציונלי ומבוקר.
מובן שהתשובה הנכונה אינה פשוטה ואין לה "פתרון בית ספר", אבל עיקרה מתמצה בשלושה אלה: כאשר נדרש מאמץ יוצא דופן, אין מנוס מריכוז מאמצים. ריכוז מאמצים הוא רציונלי ומבוקר רק כאשר הוא מבוצע תוך מזעור נזקים לנושאים חשובים אחרים, שככל האפשר הם הפיכים. ריכוז מאמצים צריך להיות מתוכנן היטב, ולשם כך עליו להיות תחום בזמן, מבוסס על בחינת מכלול הנושאים שעל סדר היום וערוך בסדר עדיפויות שבו נקבע אלו נושאים לא ישונו כלל, אלו יותאמו למצב החדש וכיצד, ואלו ידחו מכל וכל או יבוטלו. המבחן לחלוקה זו הוא מינימיזציה של הנזקים, אפשרויות שיקום מהירות ומניעת תוצאות קטסטרופליות.
ראש הממשלה שם כיום כמעט את עיקר יהבו על מאבק בתוכנית הגרעין הצבאית של אירן, ובצדק. אין ספק שזהו כיום האיום האסטרטגי החמור ביותר על ישראל ועל אזור המזרח התיכון בו אנו חיים. משימה זו הופכת קשה, דחופה ובעייתית יותר על-רקע הנרפות המערבית בכלל ועל-רקע אוזלת היד המכוונת של ממשל אובמה, אשר מדבר גבוהה-גבוהה אבל מתחמק בצורה בוטה יותר ויותר מהתחייבויותיו הבינלאומיות בתחום זה.
1 במילים אחרות: איום הגרעין האירני, הכורך גם איום של מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון, וחדירה חוזרת של רוסיה למדינות השכנות לישראל, הוא אתגר רציני וכבד שמחייב מיקוד וריכוז מאמצים של ראש הממשלה לטיפול בו במטרה לנטרלו או לצמצמו.
יש גם מדינה עם בעיות לנהל...
לאחר שאמרנו דברים אלה, חייבים לחזור לשאלה המתבקשת מהם, כלום אין הוא "שוכח" באותה הזדמנות שהוא מופקד גם על ניהול מדינה עתירת בעיות, צרכים וקשיים, שהזנחת הטיפול בהם במשך שנים, אינה מותירה לממשלה חופש בחירה להמשיך ולהזניחם גם להבא. כאן בדיוק ניצב ראש הממשלה בפני הדילמה ממנה התחלנו לעיל -
ריכוז מאמצים בהתמודדות הראשית, מבלי לגרום לקטסטרופות בנושאים חשובים אחרים.
הפשרה שצריך לעשות ראש הממשלה לעת הזו, היא בין השארת כל הנושאים המרכזיים והדחופים בידיו והמשך ניהולם השוטף מתוך מעורבות אישית עמוקה, לבין האצלת סמכויות לאחר או לאחרים, התערבות אישית מוגבלת בעיצוב הגישה, המגמה והעדיפויות ובקרת ביצוע ברמה סבירה, והשארת הניהול השוטף לאחרים.
להערכתי, דרושה החלטה דחופה בשאלה זו, מפני שהמצב בסוגייה האירנית אינו עומד להשתפר בטווח הנראה לעין, והבעיות הבוערות האחרות רק הולכות ומחריפות.
קיימת אפשרות סבירה שראש הממשלה "יישאב", במצב זה, בעל כורחו, לעיסוק המדיני-ביטחוני, ובלא כוונת מכוון ייגרם בכך נזק חמור לנושאים חשובים אחרים, לא מפני שהדבר מחויב מציאות, אלא מפני שלא ננקטו בזמן הנכון צעדים שיכולים למנוע זאת או למזער נזקים.
בעיית העוני, בעיית יוקר המחיה והמחסור בדיור זמין, מצוקות ניצולי השואה, מצוקת האזרחים הוותיקים והאזרחים המוגבלים, ובעיות ההשתתפות בכוח העבודה כצורך חיוני להבטחת הצמיחה ואף להגדלתה - לעת הזו הם נושאים קריטיים להרמוניה ולאינטגרציה החברתית בישראל. את אלה חובה לקדם במלוא המרץ במקביל לעיסוק בנושא האירני ובסוגיות חוץ וביטחון נוספות שאינן סובלות דיחוי, לבד ממעורבות ברמה כזו או אחרת בשאר נושאי ניהול המדינה.
אם לשפוט מדרך התנהלות הממשלה בחצי השנה הראשונה לכהונתה, זו, בלשון המעטה, אינה אופטימלית. גידול הנטל יפגע עוד יותר בתפקודם של ראש הממשלה והממשלה, אם יישאר המצב כמות שהוא עתה. ירידת האפקטיביות של התפקוד הממשלתי ברוב תחומי הפעולה, בגלל היותו של ראש הממשלה צוואר בקבוק קבוע בהם,
תהפוך דה-פקטו מצב סביר ורציונלי של ריכוז מאמצים, למצב בלתי סביר, בלתי רציונלי ומסוכן של פעילות חד-ממדית.
להביא את ליברמן לעזרה
בשלב זה צריך ראש הממשלה לבצע רה-אורגניזציה מבנית וניהולית בממשלה לשיפור יכולתה להתמודד עם המצב ועם ההתפתחויות הצפויות בעתיד הקרוב. הפתרון הטוב ביותר, למרות קשיים פוליטיים ואישיים-תדמיתיים שהוא עשוי ליצור בתחילה, קשור בשובו של ליברמן לממשלה. יכולותיו הארגוניות ושאיפותיו האישיות, יוצרות הזדמנות טובה לרה-אורגניזציה, בה יופקד ליברמן לצד ראש הממשלה על ניהול וקידום הנושאים הבוערים בתומי הפנים והחברה, כסגן ראש ממשלה, שר האוצר ויו"ר קבינט כלכלי-חברתי.
ראש הממשלה יתמקד בתחומי החוץ והביטחון, ולפיד יעבור למשרד כשר חוץ ויעורב במו"מ עם הפלשתינים. סידור עבודה זה יהיה זמני לשנה, בהנחה שתוך שנה יתברר המצב מול אירן והפלשתינים. או אז יוחלט אם להמשיך במבנה ארגוני זה, או לשנותו בהתאם לצרכים ואפשרויות עדכניים. מוטב לבצע שינויים אלה עתה, בשקט יחסי ובטרם תטרוף הסערה הבאה את האפשרות להיערך לקראתה כראוי.
