יוסף הצדיק מצדיק את התואר

שבת שלום קהל קדוש. בִּפָנֶיךָ נִשְׁתַחֲוֶה הָאָדָם בְּחֲלוֹמוֹ כּבַאֲפֵלָה מְגַשֵּׁש וּבְהָקִיצוֹ רַק מִן הַמְּצִיאוּת חוֹשֵׁשׁ בְּעוֹד בִּשְנָתוֹ רוֹוֵחַ לוֹ וְהוּא נִרְגַשׁ וּמִשֶּׁנֵעוֹר מִשֵּׁנָתוֹ בַּמְּצִיאוֹת פָּגַש בְּאִצְטַגְנִינִים וְחַרְטֻמִּים עוֹד נִפָּגֵשׁ בֻּבוֹא יוֹם וְחָלוֹם הַבְּלָהוֹת יִתְמַמֵּשׁ וְאֲחֵי יוֹסֵף וְצֶאֱצָאֵיהֶם הַמְּכֻבָּדִים יְעוֹרוֹ מְחָלוֹם הַרְוָחָה וְהֶם עֲבָדִים בְּרַם בִּהְיוֹתָם בְּפִתְחוֹ שֶׁל מִפְגָּש וְהַשֵּׂאָה גְּדוּשָׁה זָעַם יְהוּדָה וַיִּגַּשׁ אָמַר לַמֶּלֶךְ אל תִתְעַמֵּר וְלֹא חָשַׁשׁ הֲרֵי נָתַּנּוּ לַאֲדִֹני כֹּל חֶפְצוֹ שֶׁדָּרַשׁ מַה עוֹד יְבֵקֵּשׁ מַעֲלָתוֹ וְלְמָה מְצַפֶּה הַכְּחֲלוֹמוֹת אָחִינוּ בְּפָנֶיךָ נִשְׁתַחֲוֶה עָשִׂינוּ דְּבַרְךָ לְמַעַן אָבִינוּ הַב מַחֲוֶה אָזַי יָדַע כִּי הַעְמָדַת פָּנָיו לֹא תְּחַפֶּה

כי כמוך כפרעה ובכל זאת נוהג כישראל

חשוב אתה בעינינו כפרעה ויגש יהודה לשליט המתעמר בו ובאחיו וודבר דִּבּוּר שמרמז על איום סמוי כי שסבלנותם הגיעה לקצה היכולת. והוסיף: אנו מתייחסים אליך כמו אל פרעה: כי כמוך כפרעה. (מד/יח) רש"י אומר כי בדברים נראים במחמיאים ליוסף, אלא לאמיתו של דבר יש בהם יותר מרמז מאיים כאומר לו, אתה עתיד ללקות (להינגע) בצרעת כמו שלקה פרעה, כאשר לקח את זְקֶנְתִּי שרה אליו מאברהם. והרי אתה נוהג כפרעה (שעתידים לקרוא עליו ביציאת מצרים) שהוא מבטיח ואיננו מקים, ועוד נשמע יהודה כאומר ליוסף: אם תקניטני אֶהֱרֹג אוֹתְךָ ואת אדונך פרעה. הלא אמרת כי תשים עין על בנימין שהבאנוהו לך הכך היא שימת עינך עליו. למעשה יהודה היה בדילמה קשה במעמד זה, הוא כבר אמר ליוסף שאחיו של בנימין (יוסף עצמו) איננו.(מקץ מב/יג), וחזר כאן ואמר ליוסף כך: ונאמר אל אָדֹנִי יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת (מד/כ) בכך למעשה שיקר יהודה ליוסף ויוסף כמובן שיודע כי יהודה משקר, אולם יהודה נאלץ לשקר באמרו "ואחיו מת", מחשש פן ידרוש יוסף ממנו: הביאוהו אצלי והרי איננו יכול להביאו, מה עוד הוא ואחיו אינם יודעים מה עלה בגורלו של יוסף אחרי שמכרוהו לישמעאלים, לכן חזר ואמר ליוסף "ואחיו מת". כאן שוקע יוסף ביגון ועצב על סבל אביו וחשש פן יקרה לו משהו רע, כאשר שמע יוסף את יהודה אומר על אביו יעקב: והורידו עבדיך את שֵׂבַת עַבְדְּךָ אבינו ביגון שאולה.(מד/לא) כאן: לא יכול יוסף להתאפק (מה/א) וְהִתְוַדַּע אל אחיו: ויתן קולו בבכי (מה/ב). בְּאָמְרוֹ להם: גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אֹתִי מצרימה ועתה אל תעצבו ואל יִחַר בעיניכם כי מכרתם אֹתִי הנה כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם (מה/ד,ה) רגעים אלה מסעירים בכל מחזה ודרמה על זה אומרים: "הדם לא נהפך למים", הדם מקשר בין האחים. יוסף לא התפלא כי המנהיג כאן הוא יהודה ולא אחיו הבכור ראובן כי הוא שגרם לך שלא ימיתו את יוסף.

הוציאו כל איש מְעָלָי

יוסף רצה שהתודעות שלו אל אחיו תעשה בצנעה ושלא בפני המצרים, כי הוא הסתיר מפני המצרים את סיבת הגעתו למצרים. משלא יכול היה להתאפק עוד ולהוסיף ולהסתיר את זהותו מפני אחיו נאמר: ויקרא הוציאו כל איש מְעָלָי. (מה/א) התורה מספרת כי יוסף נהג כך כי לא רצה שהמצרים יהיו נוכחים והשאלה מדוע? יש הסוברים כמו רש"י שאומר: לא יכול יוסף לסבול שיהיו המצרים ניצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בְּהִוָּדְעוֹ להם כאשר הוא אומר להם בין היתר: אני אחיכם יוסף שמכרתם אותי מצרימה (מה/ד) הוא לא רצה לגלות חרפתם של אחיו ברבים. כאן גם יוסף מצדיק את התואר שניתן לו "יוסף הצדיק". לפי רש"י הוא לא חס על כבודו הוא חס על כבוד אחיו למרות המעשה הנורא שעשו לו. כפי שכבר אמרנו בפרשות קודמות, כי יוסף איננו נוקם ונוטר, הוא רק מוכיח. בסך-הכל רצה למנוע מאחיו את הבושה וְעָגְמַת הנפש ממעשיהם. הרמב"ן מוסיף טעם אחר שיש לו משמעות רבה לגבי ישיבת בני העם העברי בין הגויים. כי אם יגלו חרפת איש באחיו בפני עבדי פרעה היו אומרים הם אומרים: אלה בוגדנים לכן אינם ראויים לגור בקרבנו. מכאן מתאימה האמרה: שלא לכבס את הכביסה המלוכלכת בציבור אלא רק בתוך הבית. מעשיהם של האחים ומעלליהם והשקרים ששיקרו לאביהם, אם יגיעו לאזני פרעה ועבדיו היו מערערים את מעמדו של יוסף כשליט כמשנה למלך שאיננו מצרי. יוסף הקפיד שלא לספר סיפורו גם כשהיה בבית הכלא ופתר חלומות שר המשקים ושר האופים, כך הגיע יוסף לגדולה. כל שאמר לשרים אלה כי: כִּי גֻּנֹּב גֻּנַּבְתִּי מְאֶרֶץ הָעִבְרִים (וישב מ/טו) ולא ספר כי אחיו מכרו אותו.

מעמד יוסף מתחזק בבוא אחיו ואביו למצרים השמועה כי אחי יוסף באו למצרים הגיעה לְאָזְנֵי כל וכמובן לְאָזְנֵי פרעה. כי הרי יוסף איש זר שנהיה למשנה למלך ושולט בעם המצרי זה לא כל כך מכובד בעיני המצרים, לא טוב שהמושל בהם: לא נודע מקורו ושורשיו (בערבית אומרים: מא אִנְעָרַף אַצְלוֹ וּפַצְלוֹ). לכן משנודע על בוא אֵחָיו של יוסף למצרים נאמר: וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו.(מה/טז) מדוע נאמר "וייטב" מה הטוב שבדבר. הרמב"ן אומר כי יוסף ספר לפרעה ולעבדיו שיש לו אחים נכבדים בארץ העברים וכאשר הם באו וייטב לפרעה ועבדיו כי עד כה הייתה להם לחרפה שימשול בהם איש נוכרי עבד מבית האסורים, אלא כשנוכחו לדעת שיש לו אחים מכובדים והם באו לכן הוטב להם, כי מתברר שיוסף איננו סתם אדם אסופי. דעה אחרת מביע המדרש הגדול התימני. כי למעשה שמחו רק למראית עין, כי שבע עשרה שנה לאחר מכן כשמת יעקב, והוכרז אבל לאומי במצרים, אנו קוראים בתורה כי בְּהַלְוָיָתוֹ השתתפו: כל עַבְדֵי פרעה זקני ביתו וכל זקני מצרים (ויחי נ/ז). מכאן למדים כי כל מצרים שמחה במותו, מה עוד שם וִדְאוּ שהוא יקבר בארץ העברים ולא במצרים, בעוד בבוא אחי יוסף למצרים מאמר: וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו ולא נאמר בעיני כל עבדי פרעה. והמדרש מוסיף ואומר: אם עברי (יוסף) בא למצרים, עלה לגדולה ונטל כח ועצמה, איך זה יהיה כשבאים עוד אחד עשר אחיו, הלא הם ישלטו שלטון מלא. זה שהפחיד את המצרים מבאמירה: הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ" (שמות). המסקנה היא כי כאשר העברי (אשר כיום הוא מכונה יהודי) יורד מן הארץ ומגיע לארץ זרה, והוא עולה לגדולה או עושה גדולות ונצורות לגוי שיושב בקרבו, כל עוד והוא מטיב עם הגוי שחי בקרבו, יהיה מקובל, אך כאשר מתעצם ומעורר קנאה וחשש אצל העם שיושב בקרבו, יעשו הכל כדי לסלקו מן הארץ, במצב הטוב לגרשו, (ספרד) ובמצב האיום והנורא. לְהָרְגּוֹ (גרמניה).

ירידת יעקב ובניו וצאצאיו למצרים יעקב וצאצאיו ירדו למצרים, כפי שזה קורה בדורותינו. הבן יורד לארץ זרה מתבסס שם ומביא את יתר בני המשפחה אליו. מאות אלפי אנשים כולל ילדי מנהיגים, יַרְדּוּ מן הארץ שבה נולדו וחיים בנכר באשליה שטוב להם שם, עד שבא היום ויהיו מאוימים כזרים המהוים כביכול נטל על העם שיושבים בקרבו. אז יהיו נתונים להתנכלות ולאנטישמיות. ובפועל לשנאת ישראל - שנאת היהודי ותו לא, כי בני המזרח שאינם מבני עמנו הם שמיים לכל דבר, אלא שְהַשֶּמִיִּים האלה מצטרפים לשונאי ישראל ולשנאת היהודים המכונה אנטי שמיות. מכאן אנו מגיעים לירידת יעקב נשותיו ובניו וצאצאיו למצרים על-פי עצת יוסף. והשאלה הנשאלת על-ידי המפרשים השונים, כלום לפי עצמתו של יוסף לא יכול היה לספק את צרכי אביו ואחיו בארץ כנען, צריך היה לטלטל אותם אליו? אך אצל יוסף מתעוררת שאלת "הנאמנות הכפולה", שחשש ממנה. היא מֻכֶּרֶת לנו בדורנו כשקמה התנועה הציונית, שחבריה גילו נאמנות לארץ ישראל, הם הואשמו במצב הטוב בנאמנות כפולה. לכן יהודים רבים בכל הדורות, שכחו שפתם העברית, ושינו מלבושם ומנהגיהם לפי הארץ בה חיים ולמעשה נטמעו ואבדו מבחינת שייכותם לעם ישראל. אך בסופו של דבר זה לא עזר להם, כי הגויים דאגו להחזירם למוצאם לאמור, פעם יהודי תמיד יהודי. על-אף גדולתו של יוסף כשליט הכל יכול במצרים, עדיין אינו רואה עצמו בן-חורין לשלוח תבואה לארץ כנען לאביו ואחיו ולצאצאיהם, פן יחשדו בו כי הוא מוכר תבואה ומשלשל מחירה לכיסו מבלי לידע את פרעה. יוסף ראה עצמו כמי שחייב נאמנות לפרעה ולא לשום גורם אחר. הרמב"ן ורבנו בחיי מבטאים את הדבר כאילו יוסף אומר לאביו יעקב: ואני אי-אפשר לְכַלְכֶּלְךָ שם, פן יחשדוני אנשי הארץ (המצרים) שאני שולח שם תבואה למכור, כדי לעשות שם אוצרות כּסֶף וּמַטְמוֹנִי מֻסְתָּרִים וּכִי רְצוֹנִי לָשׁוּב לְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי. סִבּוֹת רַבּוֹת יִמְצָא הַיּוֹרֵד לַיְּרִידָה בְּעוֹד הָאֱנוֹכִיוּת הִיא סִבָּה יְחִידָה בַּל יִתְאַמֵּץ הַיּוֹרֵד צִדּוּק לְהַמְצִיא הוּא ל ֹא רַק יוֹצֵא הוּא גָּם מוֹצִיא גָּם כְּשֶׁהַבָּיִת עָמַד עַל תִּלּוֹ וְנִקְדַּשׁ עַמֶּנוּ מְהַיְּרִידָה לְאֶרֶץ זָרָה חָשַׁשׁ טוֹב לִזְכּוֹר תָּמִיד בְּכֹל עֵת וְדַקַּה שֶׁדַּי בְּפַעַם אַחַת מַכָּבִים וַחֲנֻכָּה רצה הגורל והצדיק יעל אל על רצה את ישראל לגאול ולא נגאל הורידם אליו כבן נאמן אך כשל כי היו לעבדים בהתחלף הממשל. לנוטשי המערכה זה משל ונמשל