רק ביום החמישי לשרב, גרורת-קיץ עקשנית המנסה להיאחז בספינת הסתיו כמו הנוסע השמיני, החלו לרדת, בחושך הרהוי של נר ראשון, טיפות גשם מהוססות ורכות, אשר בדומה לקולו של אריק איינשטיין מציעות מנחת פיוס מַרווה יותר מאשר מאובקת.
זה כבר יממה שהזמר הלאומי המת נישא על גלי האֶדֶר של הטלוויזיה, המסרבת להניח לו לשקוע אל מצולות שמיים. לוח השידורים היה לסוכת אבלים של המוני ידידים ושותפים מוזיקליים, כולם, מהשכנה מלי ביאזי ועד רֵע-הנפש מוני מושונוב, מהללים את מה שאפשר לכנות הסחבקיוּת האצילית של המנוח, עד כי התחשק לי לשאול - "אריק, עם כל כך הרבה חברים, איך הצלחת למצוא זמן למות?". הכתבים עמדו יפה בהקפצה הזו של ה"טרם עת", חוץ מגסות רוח שהתפלקה ל
גדי סוקניק, אשר עמד בבית הקברות וקבע כי "רוב אלה שבאו לכאן אין להם שום עסק עם אריק", כאילו אוהביו של הזמר הם רק אספסוף צמא-מצלמות.
אצל הירקן למטה אריק לא פונקציה. מוזיקת קצב מזרחית, מין טרנס מסיבות מְמַסֵך-דאגות, הולמת בי כשאני מכניסה לשקית קולורבי (הכלבה אוהבת). "הלקוחות לא מבקשים לשמוע היום אריק איינשטיין?", אני מתעניינת. "מישהי באמת העירה לי", ענה הירקן בזהירות, שמא גם אני מעריצה של הווזווז המשעמם בעל החיוך הנבוך.
בניגוד לירקן שלי, הערוצים המסחריים מתרפקים על איינשטיין כמו גורים שרוצים לינוק עוד ועוד מהעטינים של נדירוּתו הקיומית: אדם הגדול מסכום ניגודיו, אך קטן בתובענותו מהעולם. העֶצֶב בקולו לא היה מתחנף או דורשני אלא עצב מסתפק בעצמו. קוראים לזה תוגה. העברית, בחוכמתה היודעת סוד ראשית ואחרית, סידרה שההפך של 'תוגה' זה 'הגות', ושתיהן גם יחד נחות בגרונו של איינשטיין לצד ייאוש וזיק-תקווה. ליטוף והתרסה. רצינות והשתובבות. כל הניגודים האלה בקולו נוקשים על לוח לבנו כפי שחזן מעיר לסליחות.
כאשר אריק היה חי הצטמררתי בייסורים של עונג לשמוע את 'עוד ניפגש', 'יושב על הגד"ר ו'היה זה רק הפעם', אבל רק אחרי מותו תפסתי שכישרונו המוזיקלי קשור לבלי הפרד באישיות, ושקירקגור היה מחבב את האישיות הזו שלך, אריק, משום שיישמת את המושגים שהפילוסוף דגל בהם: גישתך לחיים הייתה ויתור אינסופי על כבוד, כסף וכיבודים; הנחת לכאב ללבלב; היה בך ייאוש מפויס ואפילו קומי; היית אדם אותנטי ששום קשקש זיוף לא דבק בו; והקפדת על התכנסות פנימה, אל ביתך, מה שרומז לפי קירקגור שהיית "ישות של אמת".
הוויתור שלך לא היה כניעה אלא להפך, מרידה בכל מה שהשתולל סביבך: ניכור, חמדנות, צביעות, אכזריות. ההמון אוהב אותך משום שהוא חש בקולך את ההפך מכך: שפיעה מעודנת של חסד ורחמים. להתגדל אינך צריך, רק להתקדש.
