כידוע לכולנו, שר האוצר,
יאיר לפיד, חתם על צו המפקיע את מתחם קבר הרשב"י במירון. המדינה מלאימה את האתר "נוכח הליקויים הרבים שאותרו בו". מה שלא ידוע לכולם הוא ההיסטוריה של הרעיון וההחלטה להפקיע את הקרקע ולא להסתפק בהקמת חברה ממשלתית ייעודית שתנהל את המתחם לרווחת המתפללים והציבור המטייל בצפון.
המידע החשוב ביותר בקושי זמין. השקעתי זמן לצורך חיפוש אחר ידיעה שתפרט את נימוקי הוועדה המייעצת להפקיע את מתחם קבר הרשב"י, ולמדתי בדרך דבר או שניים על הפקעת קרקעות וזכויות קניין, מדבריה של פרופ' הולצמן-גזית, מומחית לענייני זכויות קניין והתיקון ה-3 לפקודת המקרקעין (הפקעת קרקע), שהייתה בדעת מיעוט מול 9 חברי ועדה נוספים. אותי זה לא הפתיע.
איך הגענו עד הלום?
לדבריה של עינת פז-פרנקל, כתבת העיתון
כלכליסט, סוגיית הבעלות על הקרקע שבה קבור רבי שמעון בר יוחאי, החלה בשנות ה-40 של המאה הקודמת. אז נרשמה על-ידי השלטון המנדטורי אחת משתי החלקות שעליהן מצוי קבר על שם גופי ההקדש האשכנזי. בשנות השמונים נרשמה החלקה הנוספת על שם גופי ההקדש הספרדי. האתר הוכר כמקום קדוש ליהודים ונוהל על-ידי גופי ההקדשים. בחלקה הראשונה מצויים מצבות קבריהם של הצדיקים רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בנו ורבי יצחק תלמידו, לצד בתי כנסת ומבני דת. בחלקה הסמוכה מצוי פתח מערת הקבורה של רבי שמעון בר יוחאי ובנו, מבני דת נוספים, מחסנים, משרדים ושירותים לציבור המבקרים.
על-פי דוח
מבקר המדינה,
מיכה לינדנשטראוס, משנת 2008, נמצאו ליקויים רבים בניהול האתר ומצבו הפיזי. לנוכח הליקויים שנמצאו במתחם על-ידי מבקר המדינה, הציע משרד התיירות כי מן הראוי שאתר בעל חשיבות רבה, המהווה מוקד משמעותי לעלייה לרגל עבור ציבור גדול, יימצא בחזקת המדינה אשר תטפל בליקויים במקום. כלומר, לפני כשנתיים, בנובמבר 2011, הממשלה קיבלה החלטה להלאים את המתחם והציעה שהוא ינוהל על-ידי חברה ממשלתית. זו תעבוד על-פי תוכנית עבודה מסודרת וסטנדרטים חזותיים ובטיחותיים לשימור מתחם הקבר באופן שוטף. החברה תבטיח גישה חופשית למבקרים וקיום מוסדר של אירועים ציבוריים כולל הילולות ל"ג בעומר. התשתיות שיוקמו יישארו לאורך כל ימות השנה, לרווחת המבקרים בקבר רשב"י והמטיילים בצפון הארץ.
ח"כ הרב מנחם-אליעזר מוזס (יהדות התורה), המלווה את אירועי הילולות ל"ג בעומר מזה שנים, בירך על היוזמה משנת 2011. הוא טען כי לאתר לא יהיה פתרון אם הוא לא ינותק מהמועצה האזורית מרום-הגליל ומאחריותה. לדבריו, כל שנה משקיעים במקום מיליוני שקלים בתשתיות זמניות וארעיות, והגיעה העת להשקיע פעם אחת ולתמיד בתשתיות קבועות וארוכות טווח.
יש לציין כי בעקבות דוח מבקר המדינה הוקמה "ועדת חמישה" - בראשה עמד רב הכותל, הרב רבינוביץ'. בעקבות התנגדויות נמרצות ואלימות נגד פעילותו והצעותיו לשיפור שדרשו עבודות שטח וחשש לפגיעה בקברים, הוא התפטר ובמקומו מינו כיו"ר הוועדה את אלכס ויז'ניצר, מנכ"ל מע"צ כשלצידו פועלים שני נציגים אשכנזים ושניים ספרדים. מכיוון שלוועדה לא היה מעמד רשמי ובנוסף, היא התקשתה לעמוד בייעודה, היא חדלה לתפקד. הממשלה קיבלה החלטה להקים חברה ממשלתית בעלת סמכות רשמית אך לא הסתקפה בניהול המקום. ב-2011 חתם שר האוצר הקודם,
יובל שטייניץ, על צו הפקעה של מתחם קבר הרשב"י. גורמים בעדה החרדית שחששו פן המהלך ישנה את אופי המקום, הציבו התנגדויות. עקב כך נדרשה הוועדה המייעצת להפקעת קרקעות לדון בסוגיה.
החלטת הוועדה המייעצת להפקעת קרקע
הוועדה המייעצת לשר האוצר מורכבת מנציגים מתוך מנהל מקרקעי ישראל, משרד המשפטים ומשרד האוצר. הוועדה דחתה את התנגדויות נאמני ההקדשים וקבעה (דעת הרוב) שאכן מוצדק להפקיע את המתחם לטובת המדינה, במיוחד לאור הליקויים שנמצאו בו, הדורשים ניהול תקין. כתב ההחלטה משתרע על פני 50 עמודים. הנימוק המרכזי של הוועדה אומר שיש הכרח "בטיוב ובשדרוג המתחם כדי שיתאם את היותו מקום קדוש חשוב כל כך לעם היהודי... הפקעת המתחם, נוסף להחלטה לניהולו על-ידי חברה ממשלתית, תאפשר פתרון מיטבי למציאות הקיימת והמורכבת המעיבה על הנעשה כיום."
דעת מיעוט של פרופ' יפעת הולצמן-גזית, נציגת האקדמיה
בניגוד לתשעת חברי הוועדה המייעצת, כתבה הולצמן-גזית בהמלצתה, כי היא מקבלת את טענת ההקדש כי אין קשר בין ניהול המתחם לבין זכויות הקניין עליו: "לא השתכנעתי שיש קשר רציונלי בין אמצעי ההפקעה לבין המטרה של תיקון הליקויים. הפקעה אינה הדרך למלא את החובות הציבוריות של המדינה ביחס לאתר הקבר." לטענתה, "נפל פגם בהליך הייעוץ של הוועדה שכן שלב השימוע התקיים לאחר החלטת ההפקעה" (הציטוט מתוך כתבתה של עינת פז-פרנקל). דעת המיעוט של נציגת האקדמיה בוועדה, נאמרה על סמך מומחיותה בזכויות קניין ודיני מקרקעין. לאחרונה היא פרסמה תחקיר מקיף על התיקון לחוק המקרקעין המנדטורי - תיקון מספר 3.
סימני שאלה
אלמלא התעוררו בקרבי סימני שאלה בקשר לעידכוני התקשורת בעניין הפקעה לטובת המדינה של קרקע שנרשמה על שם עמותה (גופי ההקדש האשכנזי) עוד בימי המנדט, לא הייתי מגיעה למידע המדויק והמפורט בדבר ההחלטה שהתקבלה בוועדה שיעצה לשר האוצר להפקיע את הקרקע. האם דעותיהם של מומחים מהאקדמיה בנושאים בעייתיים כמו זכויות קניין על מקרקעין (והרווחים הנובעים מכך לבעליהם....) אינן חשובות דיין? בנוסף, דעת מיעוט היא בחזקת פעמון אזעקה שאין להתעלם ממנו. ולסיום, את הממצא בנוגע לדעת המיעוט של פרופ' הולצמן-גזית לא מצאתי באף מקור עיתונאי, פרט ל"כלכליסט", מדוע?
