הכותרת עלולה להטעות ולעורר תמיהה: הייתכן שבמדינה מתוקנת אלימות חוסה לחת כנפי שלטון החוק שאמור למגרה? מבלי לקבוע מסמרות לגבי כל צורותיה וביטוייה של האלימות, נסייג ונתייחס דווקא לפן הצעקני, תרתי משמע, של האלימות, היא האלימות הסייברית המתגלה לנגד עיני כל באינטרנט וברשתות החברתיות למיניהן, עד כדי פגיעה בנפש והרג אנשים.
למומחי המשפט למיניהם ודאי תהיינה הערות או הארות מושכלות לגבי יסודות עבירות האלימות, קרי היסוד העובדתי והיסוד הנפשי. הבעיה היא שבדיקה כה מעמיקה וחילוקי דעות אינטלקטואליים או פילוסופיים-משפטיים בהם נוטלים חלק פעיל בתי המשפט או רשויות אכיפת החוק האחרות, מעניינים למדי אלא שהם מפילים קורבנות מדי יום ביומו.
האלימות ברשתות החברתיות ובאתרי האינטרנט השונים המאפשרים למגיבים לכתוב כל דבר, ללא כל בקרה, בשם הזכות לאנונימיות או
חופש הביטוי, גואה, פוגעת קשות בזכויות אחרות, משסה ומסיתה, ויותר מכל, גורמת לאובדן חיי אדם.
המדינה הזדעזעה בשבוע שעבר כאשר נער בן 12 שם קץ לחייו בגלל הצקות קשות בפייסבוק. נערה אחרת גם היא שמה קץ לחייה משום שברשת הופצו תמונותיה או דברי בלע עליה ועל "נהנתנותה" לשכב עם בני שכבתה או גדולים ממנה. כל מי שמבקש להיווכח עד כמה האלימות הרשתית היא איומה מוזמן לקרוא מאמר או ידיעה בעיתונות המקוונת. זו אלימות שאין כדוגמתה אלא שמערכת המשפט ושלטון החוק, במפתיע מאוד, לצד האלימים והבוטים הרומסים את כבודם של אחרים תוך שהם שומרים על אלמוניותם.
אלה תופעות בזויות שיש לשים להם קץ. המחוקקים מוזמנים להטות את אוזניהם למצוקות האיומות, במיוחד של בני הנוער, להימנע מפופוליזם או זעקות של "קוזקים נגזלים" ולראות את טובת החברה לנגד עיניהם.
פסק דין מכונן בסוגיה זו הוציא תחת ידו בית המשפט העליון רעא 4447/07 רמי מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ שעיקרו "במסגרת פורום באתר אינטרנט פורסמו הודעות אנונימיות לגבי המבקש. המבקש סבור כי הודעות אלה מוציאות את דיבתו רעה והוא חפץ להגיש בגינן תביעה לפי חוק איסור לשון הרע. דא עקא, שאין הוא יודע את זהות הנתבע שכן ההודעות הן כאמור אנונימיות. לכן פתח המבקש בהליכים כנגד המשיבה, שהיא ספקית הגישה לאינטרנט, ודרש כי זו תגלה נתונים שברשותה (כתובת ה- IP) אשר יאפשרו לחשוף את זהותם של הגולשים-המפרסמים.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה, בדונו בבקשות רשות ערעור על החלטות של בית המשפט השלום, קבע כי דרישה זו בדין יסודה, והתווה לעניין זה אמות-מידה מנחות. עם זאת, החליט ביהמ"ש המחוזי לייחס לפסיקתו תוקף פרוספקטיבי ולא להחילה על עניינו של המבקש. מכאן בר"ע זו, אשר נדונה כערעור".
קיצורו של עניין: התובע נפגע קשות מדברים שהועלו נגדו ברשת מבלי שניתנה אפשרות להתגונן ולהוכיח ששמו נקי מכל השמצה שהיא. בית המשפט העליון קיבל את פסק הדין של המחוזי למרות שזה הכיר בפגיעה בתובע אלא שמטעמים בלתי מובנים לא נפסק הדין לטובת התובע.
ואלה המניעים העיקריים של שופטי הרוב: "הסעד שמתבקש בענייננו הוא חריג. מדובר בניסיון לרתום, עוד בטרם משפט, את מערכת המשפט ואת הצד השלישי לצורך קיום חקירה שתביא לחשיפת זהותו של מעוול על-מנת שניתן יהיה להגיש נגדו תביעה אזרחית. מדובר למעשה בהליך מעין-חקירתי שביהמ"ש מגויס לו בהליך מקדמי במתכונת כזו או אחרת. הליך זה אינו טריביאלי, הוא מערב שיקולי מדיניות מורכבים והוא מצריך הסדרה חקיקתית".
ביהמ"ש מבהיר, כי אין בדברים אלו, כדי לסגור את השער בפני המבקשים לחשוף את זהותם של מעוולים ברשת האינטרנט. ראשית, כאשר מתבצעת באינטרנט עוולה שהיא גם עבירה, קיימת אפשרות לנפגע להגיש תלונה, וחזקה על רשויות האכיפה שתפעלנה את סמכויות החקירה והבדיקה המסורות להן מכוח הדין; הן ולא ביהמ"ש. שנית, יש להניח ולקוות כי בסופו של דבר תתקבל חקיקה שתסדיר באופן בהיר ומפורט את הנושא הנדון, תיצור את המסגרת הדיונית הראויה ותתווה את האיזון בין השיקולים שלעניין".
דומה שהדברים ברורים למדי. במצב זה של העדר חוקים והימנעות של בתי המשפט לפסוק הלכה על-פי הפרשנות המשפטית המחייבת, המעוולים נותרים באלמוניותם והקורבנות מוטלים בפנינו. זהו מצב בלתי נסבל. עם קרות מקרה טרגי כתוצאה מפרסום שקרי, העלבה, הטלת רפש באדם, יודעים הפוליטיקאים ומשפטנים להעלות טענות ולבכות את המצב. במקום לעשות זאת מומלץ להם לקחת את היוזמה ולחוקק חוק שיגן על כל זכויות האדם גם ברשתות השונות כאשר מעוולים מרשים לעצמם להשתלח ללא רסן באחרים תוך שהם חוסים תחת הזכות לאנונימיות.
ד"ר צ'לו רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי
