ובכן לכך יש רק תשובה אחת, אין מדובר בגופה ואין מדובר בקשר סנטימנטאלי בלבד, מדובר כנראה בעסק כלכלי עם פוטנציאל אדיר, אשר במקרה הגרוע בעלי מניותיו יעברו תגלחת של 30-40 אחוז, בשל קשיי הנזילות אליהם נקלע הקונצרן.
אינני מכיר את
נוחי דנקנר, היה לי בעבר אפילו טאקל רציני עם אנשיו בשל בנייה של שופרסל ליד ביתי, אינני מבין גדול בפירמידות וברכישות של חברות, אבל אין ספק ש-IDB במתכונתה הנוכחית היא פרי יצירתו, לטוב ולרע, והעובדה שעיניים כל כך עשירות נלטשות אל מעשי ידיו על-מנת לרכשם מעידה על כך שיש לו גם הרבה במה להתפאר, הוא אומנם מינף את עסקיו באופן מוגזם ואולי בלתי שקול, הוא אולי קנה מספר עסקים שלא הניבו כצפוי והכניסו את עסקיו לקשיים (סוויס בנק, מעריב) אך מרבית הנכסים של IDB הם נכסים יציבים, מניבים, עם עתיד רב לפניהם ולכן יש עליהם קופצים ולא סתם קופצים אלא קופצים מרובי ממון.
התחכמות פוליטית
גדולי תוקעי הסכינים בגב הם חלקים מאותם גופים פינאנסיים אשר רוממו את דנקנר וניפחו אותו בכסף ללא די בטחונות וללא די ערבויות, הם אלו שסימאו את עיניו בהפקידם בידיו סכומי ענק אשר שימשו אותו לעסקותיו אשר בדיעבד חלקן התבררו כעסקות די מפוקפקות, וכעת מפנים לו את גבם ונוטשים אותו.
מאד לא אהבתי את דנקנר של ימי הזוהר עת השתלט על כל מה שזז במדינה, מאד לא אהבתי את ההתחככות הפוליטית, ייתכן מאד שדנקנר חטא בחטא הגאווה, והקופות של המוסדיים והבנקים שעמדו לרשותו ללא כל מאמץ, הסיטו אצלו את נקודת שיווי המשקל – ועל כך הוא נענש שבעתיים, גם נאלץ להיפרד מחלק מעסקיו המניבים וגם נאלץ להלחם על שמו המרוט ברחובות המדינה, אך נוחי דנקנר הוא איש מוכשר, הוא זה שבנה במו ידיו את הקונצרן הזה, הוא זה שנלחם כמעט ללא גבולות על שמירתו בידיו, ולטעמי הוא גם ראוי להשאיר בידיו את הקונצרן, בכפוף לכך שמאמציו לפצות את הנושים יהיו מרביים, כנים אפילו לא מגיעים לרמות של הצעות ממקורות עלומים או מקורות זרים אשר לא ניתנת לנו הזדמנות אמיתית לתהות על קנקנן.
