לצד הזיכרון שאנו מודעים לו מוטמע בנו זיכרון רגשי לא מודע ורב עוצמה ששולט בחיינו. הפעילות של המערכת הלא מודעת מבוססת על הזיכרון הלא מודע והיא מנתבת אותנו באמצעות רגשותינו ליישם אותו בלי שיקולי כדאיות, לכן הזיכרון הלא מודע נקרא גם הזיכרון הרגשי.
רגשותינו אינם מנתבים אותנו בהכרח להיות מאושרים ולהצליח, אלא לפעול על-פי הזיכרון הרגשי הלא מודע שהוטמע בנו מבלי ששלטנו בכך.
בתחומים שבהם הטמענו זיכרון רגשי חיובי, רגשותינו ינתבו אותנו להצליח ונראה בכך משהו מובן מאליו. בתחומים בהם הוטמע בנו זיכרון רגשי כאוב ובעייתי, רגשותינו יכשילו אותנו שוב ושוב ונראה בכך גזירת גורל מכאיבה ומייאשת.
למשל: אישה שרגשותיה מנתבים אותה להיקשר לבן-זוג אוהב ותומך, לעומת אישה אחרת שגדלה ברקע משפחתי כאוב וקשה שרגשותיה מנתבים אותה לקשור את חייה עם בן-זוג קשה ומנוכר שמסב לה כאב רב.
הזיכרון הרגשי הלא מודע מוטמע בנו בעיקר בתקופת הילדות עם דגש על תקופת הינקות והילדות המוקדמת. בבגרותנו המערכת הרגשית ממשיכה לוודא שנמשיך להתנהג בהתאם לחינוך שהורינו הטמיעו בנו.
החינוך של הורינו נובע בעיקר ממניעים רגשיים לא מודעים שקשורים למשפחות המוצע בהן הם גדלו. לכן, החינוך של כל ילד שונה וקיים דימיון בין הזיכרון הרגשי הייחודי שהוטמע בילדים ובין עולמם הרגשי הלא מודע של האחים במשפחות המוצע של הורינו. בעיקר של ההורה הדומיננטי.
בעלי-חיים כמו פינגווינים החיים בקוטב, חיים בסביבות שאינן אופטימליות, אך מתאימות ליכולות שהתפתחו בהם. גם המערכת הרגשית שלנו מנתבת אותנו ליצור סביבה הרמונית רגשית, כלומר סביבה שאינה בהכרח נעימה וטובה, אך בה המערכת הרגשית תתפקד בתנאים שדומים לאלו שבהם עוצבה.
מיכל נולדה לאחר שאחיה הבכור חלה מאוד והפך לצמח. האם שהייתה שבורה ממה שקרה לבנה הבכור, חשה חרדה רבה למיכל. היא פחדה שתצא מהבית ותידבק במחלות. מיכל הטמיעה את חרדותיה של אמא. בבגרותה היא נתקפת חרדות מלצאת מביתה ומנהלת חיים כאובים ומתסכלים בשל כך. היא מודעת לכך, אך אינה יכולה לנהוג באופן המנוגד לרגשותיה.
אסף היה בן יחיד לאמו ששמרה עליו בצורה מוגזמת ומנעה ממנו לצאת לפעילויות. בבגרותו אסף ממעט לצאת מביתו. הוא מצא עבודה שמאפשרת לו לעבוד חלקית מהבית. למרות שהוא מוכשר ויכל להתקדם כלכלית ומקצועית, המערכת הרגשית שלו כולאת אותו בביתו ומונעת ממנו לחיות חיים מלאים ומספקים.
כמו מיכל ואסף, אנשים רבים חווים חרדות של ממש מהאפשרות לצאת מביתם. המערכת הרגשית שלהם ממשיכה לאכוף את החינוך המגונן של הוריהם ואינה מאפשרת להם לפתח חיים מלאים ולממש את יכולותיהם. לא נוכל לנהוג בצורה המנוגדת לרגשותינו, אך נוכל לפעול בשתי דרכם:
- טיפול תרופתי שניתן רק על-ידי רופא, ומחליש את פעילותה של המערכת הרגשית ובעקבות כך גם את עוצמת הניתוב הרגשי הבעייתי;
- שינוי הזיכרון הרגשי העומד מאחורי הניתוב הרגשי הכואב והבעייתי בתחומים שהם, אנו מתקשים. שינוי זה ישנה את הניתוב הרגשי שלנו ואת המציאות האוביקטיבית. הזיכרון הרגשי משתנה כאשר מתעוררת התגובה הרגשית הרלוונטית. לכן העלאה מבוקרת של הרגשות בעייתית ועיבודם מסייע לשנות ולעדכן את הזיכרון הרגשי שמסב לנו וכאב.
שינוי כזה ניתן לעשות בכמה דרכים:
- חקר עצמי רב עוצמה ועיבוד מבוקר של הרגשות המתעוררים במהלכו;
- התנסות מבוקרת והדרגתית בתחומים הבעייתיים. למשל אדם שמתקשה לצאת מביתו יצטרך להתמודד בהתחלה עם יציאות חיוביות קצרות ומבוקרות שילכו ויתרבו בהתאם לשינוי הרגשי שיכול בו;
- שינון מסרים חיוביים שמעוררים בנו רגשות. שיטה שמתאימה לחלק מהאנשים. המסרים ייראו לנו זרים ועם הזמן שנטמיע אותם, הם ילכו וייתפסו כנכונים ואמיתיים יותר;
- טיפול מקצועי במהלכו מועלים רגשות בעייתיים ונערך להם עיבוד שמאפשר לשנות את הזיכרון הרגשי שגרם להם.
הקשיים שלנו אינם גזירת גורל. הם תוצר של זיכרון רגשי לא מודע שהוטמע בנו מבלי שבחרנו בו. שינוי המציאות הרגשית העמוקה שלנו תוביל לשינוי הדרך בה אנו מנתבים את חיינו, היכולות התפקודיות שלנו והדרך בה אנו תופסים ומבינים את העולם. השינוי במציאות האוביקטיבית לא יאחר לבוא.
