האם סבל ביאליק מ"תסביך אדיפוס"

כמי שמכיר חלק ניכר משירי האהבה של ביאליק, אני מבקש עתה, במלאת 140 שנים להולדתו, "לְהִתְכַּתֵּב" בּשִירִי "עֶלֶם חֶמֶד שֶׁלִּי" עם שני שירי האהבה הידועים (והמוּלחנים ומוּשרים רבּות) שלוֹ: "הַכְנִיסִינִי תַחַת כַּנְפֵךְ" ו"קוּמִי צְאִי", שהם - לעניות דַּעְתִּי וּפֵרוּשִׁי - גם שירים אינטימיים-אֵרוֹטִיִּים של ממש, היינו שירי-וידוי על אהבה גשמית של ממש, ומוּצנע בּהם גם משהו הרומז על אפשרות של "תַּסְבִּיךְ אֵדִיפָּלִי" שאולי היה למשורר הלאומי שלנו. כל זאת בנוסף לאיכויות הספרותיות הנודעות של שירים אלה, כפי שהן מפוּרשות ומוּבָאות בּכתביהם וּמִפִּיהם של גדולי המבקרים-מפרשים של שירתו. להלן הפֵּרוּש האֵרוֹטִי-אדיפלי שאני מציע לשני שירים אלה:

בשירי האהבה של ביאליק יש, כידוע, הֶרְמֵזִים רבּים לפסוקים מספרי התורה ומשיר-השירים, וכן יש בהם גם חידושים לא-מעטים של מלים בעברית, בצד מתן ביטוי לרבדים העתיקים של משמעות המלים הידועות והמדוברות בשפה זו. ובכן, אם להתייחס, בראש ובראשונה, לשיר "הַכְנִיסִינִי תַחַת כַּנְפֵךְ" - המלה "כָּנָף" היא בלשון התנ"ך גם "עֶרְוָה" ("לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת-אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו" - ספר דברים, פרק כג, 1). "וְהֶיִי לִי אֵם וְאָחוֹת", ה"אחות" בטור זה יכולה גם להיות אשת-חיק ("גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה" - שיר השירים ד, 12), ובקשתו של המשורר להיות תחת כנפי (=עֶרוַות) האֵם הוא אולי רמז לתַסבּיך אֵדִיפּוּס של המשורר, שמקבל יֶתר-תוקף בטור הבא (השלישי שבבית הראשון ובבית האחרון, החוזר על הראשון) "וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי", שהרי אשת-חיק של אדם היא אשתו. בהמשך השיר יש עוד מלים הרומזות על כך. המשורר-האוהב שואל ומְבַכֶּה, בסוף הבית השני של השיר, על שלא הגשים את תשוקתו בנעוריו ("הֵיכָן נְעוּרַי?"), ובבית השלישי - הוא גם שואל (בטור השלישי והרביעי): "אוֹמְרִים, יֵשׁ אַהֲבָה בָּעוֹלָם/ מַה זֹּאת אַהֲבָה?", כי הרי אהבתו זו היא העיקר ולכן "עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם/ אֵין לִי דָבָר." (השורות השלישית והרביעית של הבית הרביעי בשיר). גם בשיר "קוּמִי צְאִיִ" הארוך יותר והמכיל שמונה בתים בני ששה טורים כל-אחד - יש ביטויים על אהבה גשמית, אף שהשיר שופע "רוחניות" של תיאורי-טבע באביב, קרני-אור, מי מעין, עצים ופרחים וכו', יש בו גם, פה-ושם, ביטויים ורמזים, המעידים על אהבה ארוטית-גשמית. כבר בשורה הראשונה של הבית הראשון של שירו זה - הוא פונה אל "אֲחוֹתִי כַלָּה" שאליה הוא מביא "בְּשׂוֹרַת אָבִיב"(בשורה השלישית), והבית השני פותח ב"מִן הַבֹּקֶר שוֹמְרִים סִפֵּךְ" וממשיך בשורה השנייה ובשורה השלישית "זָהֳרֵי גִיל, זָהֳרֵי גִיל/ נוֹשְׁקִים מְזוּזוֹת פְּתָחַיִךְ". ואילו כל הבית הרביעי הוא לגמרי פּואֶטי-אֵרוֹטי: "גַּם בַּלֵּב שָׁב וַיְחִי/ פֶּרַח דּוֹדִי נָתַן ריחוֹ-/ צְאִי בָרְכִיהוּ בַּאֲבִיבֵך;/ אַף אֲנִי, אַף אֲנִי/ אֶת אֲבִיבִי בָּךְ אַשׁכְּינָה/ וַאֲבָרְכֵךְ וַאֲנִיבֵךְ". לעומת שירים אלה של ביאליק, המביאים, פה-ושם כאמור לעיל, גם וידויים אינטימיים על אהבה גשמית, אני מציע כאן לעיונכם שיר "יָשִׁיר" של אהבה אֵרוטית, כלהלן:

עֶ לֶ ם - חֶ מֶ ד שֶׁ לִּ י / משׁה שַׁפריר

לְרַגְלֵי הֶהָרִים, בְּעִמְקֵי אֲרָזִים שָׁם אֲנִי בַּיֶּרֶק טוֹבֶלֶת. בּוֹא-נָא עֶלֶם-חֶמֶד שֶׁלִּי: תַּפּוּחִים מְרַפְּדִים אֶת חָזִי, תַּפּוּחִים מְרַפְּדִים אֶת חָזִי. שִׁפּוּלֵי הַגְּבָעוֹת בַּשְׁפֵלָה שֶׁל הַחוֹף, שָׁם אֲנִי לְךָ עוֹד עוֹרֶגֶת. בּוֹא-נָא עֶלֶם-חֶמֶד שֶׁלִּי וְנַגִּיעַ לְעֵמֶק-שָׁוֶה, וְנַגִּיעַ לְעֵמֶק-שָׁוֶה. חֲמוּקֵי עֲרוּצִים בַּישִׁימוֹן הַלּוֹהֵט, שָׁם אֲנִי לְךָ עוֹד שׁוֹקֶקֶת. בּוֹא-נָא עֶלֶם-חֶמֶד שֶׁלִּי לְפַכּוֹת בְּחֵיקִי הַצָּמֵא, לְפַכּוֹת בְּחֵיקִי הַצָּמֵא. מוּל רָאשֵׁי הֶהָרִים עֲטוּרֵי הַטְּרָשִׁים שָׁם אֲנִי לְךָ כְּבָר יוֹלֶדֶת. בּוֹא-נָא עֶלֶם-חֶמֶד שֶׁלִּי אֶת יוֹצֵא-חֲלָצֶיךָ ראֵה, אֶת יוֹצֵא-חֲלָצֶיךָ רְאֵה.