מרכזיותה של ישראל ברחוב היהודי-האמריקני הולכת וקורסת מיום ליום ומה שנחשב עד לא מכבר לנכס האסטרטגי של יהדות ארה"ב מאבד עכשיו את ערכו. דעה נחרצת זו משמיע גד נחשון, עורך ה"ג'ואיש פוסט" בניו-יורק, בראיון לאתר News1.
במהלך הראיון הביע נחשון דאגה עמוקה מן התפנית החמורה שחלה ביהדות-ארצו כלפי ישראל, שגורשה, לדבריו, מגן העדן היהודי-אמריקני. לדבריו, חלה בקרב יהדות זו נטישה ברורה של עמדת המגננה, שבה היא נהגה לנקוט כלפי המדינה היהודית, לטובת עמדת התקפה וביקורת גלויה עליה. הדבר בא לידי ביטוי בכרסום יוקרתה של ישראל בעיניה ובפיחות זוחל מצידה בעוצמתה של ההשפעה עליה.
את קולר האשמה תולה נחשון בדור היהודי הצעיר בארה"ב, שאינו הולך בדרכו של הדור הישן, שכבר הלך לעולמו. "לדור הצעיר, שלא ידע את יוסף, אין כל זיקה למדינת ישראל, באשר אין לו רקע חינוכי על הציונות ועל הקמתה של המדינה היהודית. מה לעשות, אבל זהו הדור שיש לו יותר ריגושים להקמתה של מדינה פלשתינית מאשר צורך להביע הזדהות עם ישראל" - מטעים נחשון בכאב.
היחלשות
נחשון מצביע בדאגה רבה על כך שהדור היהודי הצעיר מתרחק ממעגלים יהודיים ונוטה להתבולל. קיים אצלו ניסיון ליצור תרבות אתנית, שפניה לשורשים, תוך דילוג על הציונות ומדינת ישראל. הדברים באים לידי ביטוי בעלייה מזערית לארץ. צעירים שבכל זאת מגיעים לישראל, נוטשים אותה כעבור זמן קצר ושבים הביתה. גם ממדי התיירות פוחתים ומתברר שרק 25 אחוז מצעירים אלה ביקרו אי פעם בארץ.
לדברי נחשון, באה הדה-ישראליזציה ברחוב היהודי-האמריקני לידי ביטוי מעשי בהחלשתו הברורה של המעמד הפרו-ישראלי בארה"ב. להחלשה זו תורמים, לדבריו, במידה ניכרת, גופים יהודיים אנטי-ציוניים, כדוגמת התנועה הרפורמית, מועצת הרבנים וארגוני השלום למיניהם.
בד בבד עם נטישת ישראל על-ידי יותר ויותר גופים ביהדות האמריקנית, בולטת אצלם הבדלנות וההזדהות המוחלטת עם ארה"ב. "הם רואים עצמם בראש ובראשונה כאמריקנים לכל דבר, ורק אחר כך כיהודים" - מטעים נחשון.
דבקות
בתוך כך ניכרת בקרב היהדות האמריקנית דבקות בהנצחת ה"שטטל" של פעם - הלא היא העיירה היהודית שנעלמה עם הזמן. מסתבר שגופים יהודיים-דתיים מבקשים לשמר אותה לצורך מלחמה בהתבוללות ובנישואי-תערובת, אבל על חשבון הזדהות עם מדינת ישראל. בשורה התחתונה מתפרשים הדברים כחיים יהודיים עצמאיים בארה"ב, בלא שישראל תהיה בתמונה.
נחשון רואה בדאגה רבה את התפישה היהודית-אמריקנית, שרק הולכת ומתעצמת, לפיה ישראל היא מדינה בעלת עוצמה כלכלית משלה ובתור שכזו אינה זקוקה עוד לסיוע פיננסי-כלכלי מבחוץ. גישה זו הקצינה, לדבריו, עד כדי כך שמושמעת קריאה לבטל את ה"בונדס", שהוא גוף תורם אמריקני-חוקי. אבל החלשתו של המחנה הפרו-ישראלי רק מסייעת, לדעת נחשון, למכבש הלחצים האמריקני, שמקורו בבית הלבן, בסטייט דיפרטמנט ובשדולות האנטי-ישראלית, שכוחן מתעצם, ולו גם מתחת לשטח.
