הסיפור פשוט מאוד. סמיון (אלון פרידמן, בתפקיד הראוי לכישרונו הקומי-טראגי) מחוסר עבודה. כדי לקבל עבודה, הוא רוצה להתאמן לנגן על טובה, להופיע, ובכך לצאת מהייאוש והעליבות בה הוא חי. אשתו (נטע שפיגלמן המחוננת, שהרטיטה את הלב ב"יאקיש ופופצ'ה") היא העזר כנגדו. מי שמתערבת להם בחיים ומנדנדת-זוועה, היא חותנתו (נטשה מנור כבאבוצ'קה רוסית קומית). השכנים מלמעלה ומלמטה, גם הם נוטלים חלק במהלך חייו, ומשכנעים אותו שכדאי וראוי לו להתאבד תמורת מטרה נעלה, עליה יחתום במכתב התאבדות. הקקופוניה, הרעש והבלגן שעל הבמה - הם משהו שרק קוסטוריצה יודע לעשות, אך כאן, אלכסנדר מורפוב, שגם עיבד וערך מוסיקלית, מצליח בבימויו להעניק לשחקנים המצוינים הזדמנות להשתולל על הבמה כאוות נפשם ולשגע את הצופים. ויותר מכל - המוזיקה הנפלאה בהצגה של הלהקה עם בוריס פורטנוי, הנרי דוד, איליה מיחקיך, יובל ינאי ופבל דוידוביץ' היא העוגן הראשי לחגיגה החזותית-והשמיעתית. בין השכנים, בולט במיוחד ויטלי פוקס כמישה, שהוא תוספת משמעותית לתיאטרון גשר, כישרון ענק. במשחקו, בתנועה, ביכולת הריקוד ובכל. כך גם דמות שנחרתת בזיכרון הוא הכומר (ניקולאי טוברובסקי, שקול הבס הנפלא שלו מרווה את האוזן בצלילים מופלאים). לוסי דובינצ'יק מרשימה מאוד כ"פדיה" וכחירש-אילם, במיוחד בסצנה האחרונה שלה בה היא זועקת חמס. נועה קולר כמרגריטה, שכנה דומיננטית מאוד במהלך העניינים, מצוינת. יובל ינאי ממש נפלא, וכמותו גם רות רסיוק כ"קליאופטרה" המחוטבת והסקסית. הנרי דוד מצוין כסשה וכצלם. ותענוג לשוב ולשמוע את המבטא הרוסי אצל חלק גדול מהקאסט הענקי. פשוט התגעגענו לזה. עד כדי כך, שהצברים מבין השחקנים נשמעים קצת כדיסוננס... טוב עשה תיאטרון גשר שצירף אליו כמה שחקנים רוסיים שעשו עלייה, כשם שעשה כשהקים את התיאטרון ב-1991. כי הם גם בעלי ניחוח התרבות הרוסית הנפלאה, וגם הוגים את המילים ברור בעברית. כמובן הודות לסאונד המצוין של מיכאל וויסבורד. הודות לו אפשר היה להבין מה מתרחש, למרות שהוויזואליה הייתה רובה בעלטה, הודות לעיצוב תאורה סטטי, מיושן, כשברוב הזמן השחקנים היו בעלטה. לשם מה להביא מחו"ל תאורן כזה - כשיש לנו בארץ את מישה צ'רניאבסקי ומעצבים אחרים כמו זיו וולושין, המאירים את הבמה כהלכה? לעיצוב הבמה הריאליסטי, המגובב ומלא תוכן עשה ניקולאי טורומנוב; את התלבושות האותנטיות עיצבה ניקה ולגז'ינינובה. עם זאת, זו לא הצגה, אלא קרנבל צבעוני, מוסיקלי ומצחיק, כשנושא המוות והסבל הוא הגורם לכל. תענוג מסוג אחר.