פאבל קוהוט הצ'כי כתב את "בולרו" על-פי המחזה הנודע של ארתור שניצלר - "המעגל". כמו במעגל, התשוקה להשגת מטרות אישיות הפכה לעיקר בחיים במאה ה-21, וגורמת לאנשים למכור את עצמם עבורה. הסקס, התאווה ושעשועי המין עומדים במרכז המחזה. לא כתענוג אישי, אלא כמכשיר להשגת המטרה. האנרגיה המתפרצת של תלמידי השנה המסיימת את הסטודיו, היופי שלהם ושלהן, כשרון המשחק והלהט בו הם מבצעים את כל תרגילי הקאימא סוטרא בהילוך איטי או סוער, מעמידים הצגה מהנה, סוחפת ומצליחה. מישה לוריה ביים את עשרת השחקנים שכל אחד מופיע בשני קטעים, בכל פעם עם פרטנר שונה, וכשהכל מתחבר לשרשרת 10 סיפורים המחוברים זה לקודמו ולזה שאחריו. לוריה עושה זאת בקצב מהיר, אינטנסיבי, עם שפע אירועים - והכל תוך שימוש בתפאורה המדהימה שמורכבת כולה מאותיות המילה "בולרו" בלטינית. וזאת למה? כי מוסיקת הבולרו של ראוול שמלווה את כל המחזה, מקבלת כאן טויסט רציני, קצב שונה בכל קטע, ומעניקה להתרחשויות אווירה וצבע משלהן. ראוול מעולם לא היה כה מרתק כמו בהצגה זו. ומי שעיצב תפאורה מדהימה זו - הוא סשה לישיאנסקי, גדול מעצבי התפאורה בישראל. נדבך נוסף חשוב ביותר בהצלחת ההצגה תופס עיצוב התנועה של מרינה בלטוב הנהדרת. תנועות הידים בפרט בקטע הפתיחה והסיום, תנועות המישגלים-לכאורה בקצב המסוים, השימוש ביכולת האקרובטית של השחקנים (במיוחד עלו על כולם יהב וינר וסוזאנה פפיאן בסצינה המדהימה שלהם), הם חלק בלתי נפרד ממיכלול הבימוי והמשחק. התלבושות הסקסיות והנוצצות עוצבו בידי יקטרינה לוריה סקצ'מן, התאורה של מרטין עדין ועיצוב השיער והאיפור של סיגלית גראו, תרמו כולם לשלמות התמונה. כל שחקני ההצגה נכנסו לתפקידם בטבעיות, ומירקם היחסים בין דמות לדמות, כשהם "משחקים אותה" אוהבים - למען מטרה מסוימת, כשבקטע הבא הם נוהגים כך גם כלפי פרטנר אחר - ממחיש את התדרדרות הדור הנוכחי, ועד כמה אבדה האהבה ונעלמה מהעולם. הכל "תכלס". איך שותפה בחברה גדולה (ניצן לברטובסקי במירב ה”חיינדלאך” ונענועי עינטוזה) "עובדת" על שותף אחד (יוסי ירום הנאה) ומשדלת אותו כנגד השלישי, אותו נפגוש לקראת סיום המעגל, איך היא משדלת שר בממשלה (אלון נכטיגל, הכה משכנע בתפקידו זה) שאחראי על הפרויקט אותו היא רוצה לנכס רק לעצמה, וכמעט מצליחה במטרתה, ואיך השר המכובד חי עם אישה יפה וחטובה תוך אי-קיום יחסי מין במשך 5 שנים), ואיך האישה (מאיה ורטהימר, שחקנית עם כשרון מולד) מרטיטה את לבו בגלותה לו שהיא בהריון ממנו, בעוד בקטע הבא - היא משכנעת את המאהב שלה שהיא בהריון ממנו, וכדי לפצותה, היא מצליחה לקבל ממנו צ'ק שמן ביותר... המאהב, דודי בן סימון החטוב, היחיד שמתערטל לגמרי, מגבו, בהצגה, נשוי בעצמו להרמינה (שי לי עטרי, השחקנית שמסתמנת ככוכב המחזור הנוכחי), ומגלה לה אהבה, בעוד היא מנהלת בקטע הבא מירקם יחסים עם נער שעשועים המתמסר לה תמורת תשלום קבוע, ובתנאי שיהיה זמין בכל עת, כי היא אשת עסקים מצליחה וזמנה קצר. למרבה הפלא, אותו יפיוף(יהב וינר) חסר לו רגש וחום, אותו הוא מחפש באינטרנט. כך הוא מגיע לוונסה, שנפגשת ערב ערב עם בחור אחר, רק בתקווה למצוא אולי חום וליטוף של רגש. הסצינה שלהם היא מהטובות בהצגה, הן ביכולת האקרובטית שלהם, והן ביכולת המשחק, וסוזאנה פפיאן מסתמנת כשחקנית אופי דרמטית שתעשה חייל. ליאור זוהר כבעלה הנאה בקטע המשותף הבא שלה, וגוני רוזנבאום הרגישה ובעלת עושר התוכן הפנימי, בקטע שלה עם השותף שלא הכרנו בעסק של תחילת המחזה - סוגרים את המעגל האנושי המחובר מחלק לחלק, כשהמסר הוא משותף לכולם: כל הסקס וההתחזויות לבעלי תשוקה למישהו מסוים - הכל צביעות. אין אמת ביחסים כיום, ואת האהבה אפשר למצוא רק בסרטים או בספרים. וההצגה המרתקת הזו, הקצבית אך בעלת ניואנסים רבים והנעה כמו גלי הים בין שיא הרגש והתשוקה המזויפים לבין רגשות עדינים וכמיהה למשהו אמיתי - תופסת את הצופה בכל שניה, בשפע אירועים ומצבים, ובמשחק משובח ומשכנע. התחלה יפה לשנה של סיום הלימודים בסטודיו ניסן נתיב תל אביב.