נתן דונביץ', פנומן-כתיבה בן 88, מי שהיה 51 שנה עיתונאי בהארץ ומייסד מוסף הארץ ועורכו, איש תרבות ומוזיקה, מפרסם את ספרו התשיעי. הגיל רק מחדד את זיכרונותיו ואת אהבתו לתל אביב בה נולד בשנת 1926, בהיות העיר בת פחות מעשר שנים. ספרו החדש, "אריות ברחוב הירקון", יצא בהוצאת כרמל.
תל אביב של שנות ה-20 וה-30 במאה ה-20 הייתה עיר אקזוטית על חוף הים התיכון, בה התקבצו תושבים יהודים מאירופה ובנו להם עיר קיט ועבודה. בעיר החדשה, שנבנתה בתים קטנים וקסומים, בעלי נימת אגדה, היו תושבים חרוצים ושקטים, שאהבו לחגוג ולבלות. הם קישטו את חצרותיהם בגינות ונטעו עצים ופרחים. זו עיר שהיה בה קזינו על שפת הים וחגגו בה את העדלאידע, נשף פורים ציבורי ומתמשך שבו כל העיר לובשת מסכות ותלבושות, משתכרת ורוקדת.
דונביץ' מספר סיפורים אמיתיים שהתרחשו בעיר הקטנה שמלכתחילה התכוונה להיות עיר של הנאות, בגדים יפים ומוסדות תרבות ובילויים. בהיות העיר בנויה על שפת הים, ברור שחוף הים הוא מרכז של בילוי ומפגש. היו חוקים בעיר האוסרים על ביקור בחוף הים עם מכנסיים קצרים בלבד. מותר היה רק להסתובב שם בבגד ים מלא (מכנסיים וגופיה). מאיר דיזנגוף, ראש העיר, קיבל רפורט משטרתי, ביולי 1929, כי נכנס למים ערום כביום היוולדו. היו עדים שהעידו, אבל העניין "הוחלק" ומאז דיזנגוף היה מגיע לחוף עם "מכנסי רחצה".
1926: ביקור צפלין בתל אביב
באותה שנה חוו אזרחי תל אביב ביקור היסטורי של ספינת האוויר צפלין שהומצאה באותה תקופה על-ידי גראף פון צפלין בגרמניה. ספינת האוויר שערכה טיסות ניסיון, הייתה כלי טיס גדול (אורכו 250 מ') הממולא במימן (ומותנע על-ידי בנזין). חשבו שזה יהיה כלי הטיס העתידי עד שהתפוצץ בטיסת הבכורה הרשמית ונשרף על צוותו ונוסעיו (וחלף מן העולם). הצפלין המדובר יצא לטיסה מגרמניה עם 66 נוסעים וטס דרך צרפת והרי האלפים לכיוון ארץ ישראל והגיע אחרי 24 שעות, נחת קודם בחיפה ומשם טס לתל אביב. כל העיר חיכתה לו עד שהגיע בשש בערב, ב-26 במרס 1929. דונביץ' כותב: "הייתי אז זאטוט בן פחות משלוש שנים. משהתקרב הצפלין באוויר הוא נראה כמו כריש ענק, מאיים, מפחיד, שהנה-הנה יעוט עלי. התעלפתי בפעם היחידה בחיי".
גן החיות ברחוב הירקון 62
דונביץ' מספר עוד על הרב שורנשטיין שעלה מקופנהגן לגור בתל אביב, בקיץ 1935. הוא הפליג לארץ ישראל בספינה שיצאה מטריאסט באיטליה. על סיפון האונייה מלבד חפציו האישיים העלה גם כלובי ציפורים. הוא חלם להקים בארץ ישראל גן חיות. התיישב בתל אביב ברחוב הירקון ופתח חנות לממכר ציפורים, קופים וגם איילות, תנים, אווז ותרנגולי הודו. הוא גבה מכל אורח שבא להציץ בחיות חצי גרוש (מחיר של כוס גזוז בקיוסק בעיר). העיתונים כתבו שהיו בחנותו למעלה ממאתיים ציפורים ממינים שונים.
הרב הרפורמי מקופנהגן שנמלט למעשה בזמן מאירופה של הנאציזם, היה אהוב על-ידי כל מכריו. הוא נסע למצרים לקנות חיות וחזר לגן החיות שלו ברחוב הירקון עם שני גורי אריות שנקראו בשם גיבור ותמר. אחרי בוא האריות קיבל הרב מתנות: זוג פנתרים, קופים, נמרים, דובים ומה לא. גן החיות המה קהל של מבוגרים וילדים וזו הייתה אטרקציה רצינית בתל אביב. גורי הדובים היו משכשכים בתוך גיגית מים ומראה הגן היה עלוב. אבל החיות, איזה חיות!
העירייה החליטה לפתוח גן חיות אמיתי ובנתה משהו בשטח של עשרים וחמישה דונם, הרחק, במקום לא מיושב שהוא היום גן העיר ליד כיכר רבין ואז היה אי שם בסוף העולם. הכתובת המדויקת לימים: שדרות קרן קיימת פינת רחוב שלמה המלך. הגן הנחמד הזה נפתח בשנת 1938 והיה מנוהל על-ידי הנהלת אנשי ציבור. הרב שורנשטיין המסכן קופח ונזרק כפי שנהוג אצלנו וקיבל פיצויים עלובים, עד שנאלץ למכור תמונות בבתי הקפה של תל אביב. בזכות ראש העיר ישראל רוקח שהתערב, קיבל הרב המייסד פנסיה צנועה למחיה החל משנת 1941 בפסיקת בית המשפט. הוא קיבל גם שלט בגן החיות של תל אביב שם נכתב שהוא מייסד גן החיות. בני משפחתו של הרב המייסד זכו לקבל כניסה חופשית לגן החיות לכל החיים. הגן הזה נשאר באותו מקום והקסים את כולנו עד שנת 1980. אז הועברו החיות לספארי ברמת גן.
הערה להוצאת כרמל: הספר של נתן דונביץ', "אריות ברחוב הירקון" ערוך רע מבחינה גרפית. חבל שלא התאמצה הוצאת כרמל להוסיף כמה צילומים של תל אביב בעשורים הראשונים שלה, כמו גם תמונות של המחבר בילדותו או/ו למצער, תמונות גן החיות הישן של תל אביב. המחבר ראוי לכך וגם אנחנו הקוראים.
