שושלת כהן, שהאב המייסד שלה הוא יעקב כהן על נשותיו וענפיו החליטה להתקבץ מכל הארץ לכנס יסוד בירושלים באולם ב"חוות הנוער הציוני". כקדימון לכנס שידרה רעיה אדמוני בקול ישראל את הסיפור של נציגי המשפחה בתוכנית "בית הוריי". הוכן אילן יוחסין משפחתי והוחל באיסוף חומר חזותי וכלי בית מסורתיים מבני המשפחה וכן תעודות משפחתיות, כתבי יד וספרים שרווחו במשפחה. מוקדי הפעילות בתצוגה של הכנס כללו ניבים בפרסית, מסורות מהענפים של בושהר, כווית ובחריין, מרשמים למתכונים מן המשפחה ועץ משפחתי מפורט: נוסטלגיה ממש! מרגש היה לראות איך משפחה מתכנסת כדי להעביר את המשואה מדור לדור. כולם נהרו לכנס, יציאת מצרים אמיתית: סבים ואבות, סבתות ואימהות, גברים נשים וטף. על המסך הוקרנה מצגת מרגשת על תולדות המשפחה, שמשולבים בה ראיונות עם זקני השבט. התפעלנו מכושר הארגון של בני המשפחה, של ריקי יונה שדאגה לכל פרט. ריקי היא אחותה של דבורה חקוק, קרובת משפחה. ריקי יונה והצוות המארגן עדיין משלימים מלאכת האיסוף והתיעוד. המשפחה הזמינה אותנו, ואנו חשנו שיש בכנס זה קריאת כיוון, משׂוּאה שיש להעביר הלאה. דרך מיוחדת ברוח הפסוק: "יוצרי הבינני מורשה להנחיל" (תפילת ימים נוראים). קראנו את אילן היוחסין, למדנו את קורות המשפחה ולחבר מקאמה. נעניינו לאתגר, הנה המקאמה שקראנו בכנס המרגש: הפעם זו לא טלנובלה מהוללת אבל זה באמת סיפור של שושלת. הפעם מדובר במגילה שתישָאר לדורות ולשנים, שכן מדובר בשושלת יוחסין של כוהנים. זה התחיל בארבעה רבנים - ראשי חץ, ראשי תורה, ומכאן התחילה סאגה משפחתית כבירה, הרב חיים הכהן, דוד הכהן, יעקב הכהן ומולא דוִד הוא מולא דאוּד, וזו התחלה של ספר בראשית, ספר של זהוּת: מדובר בילדי שנֵי מחֲנות לבית כהן - והסיפור שלהם מלבּב, מצד אחד רחל ומוּלא יוסף, וממחנה ב' הרב שמעון כּהן וסולטנה, ומכאן המשפחה המורחבת נָדה אנה ואנה. גם כשהיא נודדת ומתפזֶרת, היא מקבּלת כל פעם כוחות חדשים, כי זו משפחה מרובּת ענפים, זו משפחה עם שורשים. היא תמיד נאמנה למָקור ולמורשת דורות והיא מנחילה מדור לדור את הגחֶלת ואת האורות. חוקרי היסטוריה יודעים, שזו משפחת רבנים מהוללה, ושורש החשיבות שלהם שעסקו בתורת הנסתר ובקבלה, מקורם בעיר יאזְד בפרס - והשפעתם הרוחנית חצתה כל נהר, הם הגיעו לכל עיר וכפר, ואפילו כבשו את שיראז ואת בושהאר, ועוד לפני שחשבו לבנות בבושהאר צנטריפוגה גרעינית במיוחד, נותר שָׁם יהודי שהותיר חותם, מולא דאוּד הכהן החכם מבגדד. כל מה שסיפרנו זה רק תמצית של סיפור מרגֵש, סיפור שהגיע עד 1906. מכאן ואילך הסיפור הולך ומתגלגל, מולא דאוד עולה עם משפחתו הישר לישׂראל, זו שנת תרס"ו - ומולא דאוד לכולם מבטיח: זו השנה שהולך להגיע במהלך אקספרס ישיר אדוננו המשיחַ. האווירה משיחית ציונית, ומולא נושא את הבשוֹרה, ואל תשכחו, זה היה בתקופה של הקונגרס בבאזֶל העיר המעטירה. אבל... יש בשושלת הזו עוד תפניות מפתיעות, כי זו שושלת רבת זרועות: הרב יעקב הכהן ומשפחתו עוברים לכוֵוית שאין דומה לה, וכאן מקים יעקב קהילה, ולה הוא נותן שירותי דת לעילא ולעילא. יעקב שהוסמך לרב בבצרה, מסמיך את בנו שמעון לרבנות, והבן עושה חיל גם בשחיטה וגם בחזנות. בכווית פורצת מגפת אבעבועות, והקהילה היהודית רוחשת, יעקב ומשפחתו נודדים לבצרה ומשם לדמשׂק. קשה להשיג סרטיפיקט, והמצב כבר קריטי, והנה סוף טוב, יעקב וחנה מקבלים אשרה מהשלטון הבריטי. ב-1934 הם נכנסים לארץ ישראל - וזה להם חג מיוחד, ודי מהר הם מתבּשׂרים שמצטרפים אליהם אחיהם מבגדד. סולטנה ובעלה מקבלים אַשרה וכך מתאחדות שתי המשפחות בעוז ובגבורה. הרב שמעון הכהן עובר במצוות אביו לבחריין - והנתיב מבטיחַ, שמעון מנהיג קהילה יהודית וביתו פתוח לכל שד"ר ושליחַ, לפרנסתו עוסק בקשרי מסחר עם לונדון, בומביי ובושהאר, שמו נישא ברחבי העולם היהודי - ותרומותיו היו לשם דבר. שנת תש"ח - 1948 - שנה ציונית שמסעירה את העולם, שנה שיהודים נאבקים על גורלם. יש פרעות ביהודי בחריין, והמצב יוצא משליטה, האוכלוסייה הערבית תוססת, ובכל מקום נאומי הסתה. הרב שמעון הכהן ומשפחתו מכינים עצמם לעלות למולדת העתיקה, אבל המצב מתלהט, המון מוסת פוגע בהם ורבה המצוקה. הרב שמעון אינו אומר נואש, מוביל את קהילתו דרך הודו לישראל, ויחד עם הסוכנות היהודית מאמציו נושׂאים פרי, תודה לאל. נתיבי ההיסטוריה של המשפחה מגיעים לשׂיא מַפעים, סוף סוף בני המשפחה מגשימים את חזון הנביאים: את הרגע ההיסטורי הזה שומרים בשושלת כהן כרגע הגאולה, כרגע מכונן של תפארת וגדוּלה. הרב שמעון לא רצה להגר מבחריין כקהילה נודדת, הוא קבע שהפתרון האמיתי הוא ציוני: רק במולדת! ל א ללונדון ו ל א לשום עיר מסחר מהוללה, וכך היו דבריו: אין מחליפים גולה בגולה!! שושלת כהן נושאת מורשתה לרבבות ולאלפים, ועיקר גדוּלתה שהתבּרכה בכמה ענפים. תמיד היו בניה עטורים בחוכמה ובכהונה של רבנים, מעולם לא שכחו לשׂאת ברמה את ייחוסם כמשפחת כוהנים. הם אינם שוכחים את הפסוק: ממלכת כוהנים וגוי קדוש, הם כוהני המורשת העתיקה, והם הולכים תמיד בראש. הם ראו בכהונה לא דרך להסמכה בחוכמה ולהשיג תוֹאר, אלא ראו בַּמעמד צו לשמור על המורשת ועל הטוֹהר, לכן הכשירו עצמם כל העת לעבודה במקדש שייבָּנה בעתיד, והתחתנו בנישׂואין משפחתיים כדי לקרב את אש התמיד. צוֹר תעוּדה, הם אמרו, חתוֹם תוֹרה בלימוּדַיי, והכוהנים יורוּ תורה לעם, תורת אל שׁדַי. שושלת כהן ידעה להשְׁריש בדרך ייחודית את המורשת וזיכְרון הראשונים בקרב כל קהילה יהודית הם הנחילו את חשיבות היהדות וחשיבות היוחסין, ובשירותי הדת הֵם הצילו קהילות בכל רחבי המפרץ הפרסי. הם דאגו לנישׂואין, לשחיטה,לכשרוּת, לברית מילה, העמיקו בקהילות תלמוד תורה, הכשרת חזנים, העמקת התפילה. גם כשבקהילות היה קשה, גם כשהיה רע ומר, ידעו שמשוֹשלת כהן תיפתח הטובה, שיש ערוץ של תורת הנסתר. היה בשוֹשלת זו כוח לשלב חומר עם רוחַ, חיי מסחר חוצֵי אוקיינוסים וקשר עם כל שד"ר ושָלוּחַ, הם הנהיגו ברמה יהדות תוססת ואמיתית - ועליה ידעו להגן, הן בבושהאר, הן ביאזד, הן בשיראז, כווית ובחריין. בכל מקום שהיו שם, בכל דרך ובכל שביל, הם נשאו את דגלם: מורָשה להנחיל. בדרך ציונית משיחית ידעו לנווט את כל השושלת האגדית כי האמינו שאין עתיד בגלות, רק בארץ הקודש האמיתית. ואנו כאן, לאחר שנות דור, באים היום להצדיע להם ממרחק ימי חושך ואור: זרעתם, נטעתם, הובלתם, ידעתם להקרין מקרוב ומרחוק ואת הכול להאיר בַּלב וְעָמוק. את התרומה שלכם לא ניתַן יהיה לָנֶצח למחוק. הֱיוּ ברוכים כל הוגי הרעיון לכַנֵס את כל ענפי השושלת, זו דרך להוכיח כמה המשפחה הזו מלוכּדת ומחושֶׁלת. לסיום: כמו שאמרה סקַרלט אוהַרה בְּלב כּה נרגש, מחר, ידידיי, יש כּבר בוקר חָדש. נכון, סקרלט, גם לבּנו נרגש, ופועם נהדר, ואת הסיפור של שושלת כֹּהן הלֵב כבר שר. כי עם שרוצה עתיד, לעולם לא יִשכַּח כזה עבר. הסיפור הזה יהיה מעתה חקוּק על כל לוח, כי הסרט הזה... לא חָלף עם הָרוחַ.