אסור להאליל בן אדם או להפוך אותו לגורו. מספרת התורה אודות מקום קבורת משה רבנו "ויקבר אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את מקום קבורתו עד היום הזה (דברים ל"ד). מחשש שמא יהפכו את משה לאלוה ואת מקום קבורתו כמוקד עליה לרגל. ומדוע מול בית פעור? - משום שפעור בן אדם היה ואחרי מותו סגדו לו כאלוה (אברבנאל שם). מאותה סיבה אין שמו של משה גיבור סיפור יציאת מצרים מוזכר בהגדה. הפענח רזא (שמות יתרו) למד אותיות המילה אליל מהפסוק "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" (דברים ה' ז') מפרש רש"י: בכל מקום אשר אני שם וזה כל העולם.
כל רב או ידוען שהרבים נוהרים אחריו ושוחרים לפתחו, חייב להקפיד לקדש שם שמיים בכל צעד שהוא צועד או בכל פעולה שהוא עושה. וחלילה אם ימצא עצמו מחלל שם שמים ברבים. אוי ואבוי לו כי אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם (אבות) קובע הרב אפרים זלמנוביץ, הרב הראשי מזכרת בתיה.
הוא אשר אמר רבי יוחנן על הפסוק "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב' ז'); אם דומה הרב למלאך ה' צבאות - יבקשו תורה מפיהו. ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיהו (חגיגה ט"ו ב'). אם תורת אמת הייתה בפי הרב ועוולה לא נמצא בשפתיו, אם בשלום ובמישור הלך איתי ורבים השיב מעוון; רב זה ראוי להיות שליח האל עלי אדמות. אותו אני חייב לחקות. ממנו עלי ללמוד תורה.
אסור לרב לנצל מעמדו הציבורי לסיפוק צרכיו האישיים. אני הייתי מבטל את כל הפריווילגיות ומחיל את מבחן בוזגלו על כולם. אני קורא בזאת לרשויות לבטל את האישורים הניתנים לאח"מים כולל רבנים ויש בהם העדפה על האזרח כגון; אישור הגעה עד המטוס וממנו או שר"פ בבתי חולים וכי דמו של האחד סמיך משל חבירו. כולם שווים לפני הבורא. אומר הרב אפרים זלמנוביץ.
נוכחנו לדעת כי המצליחנים שהאללנו אותם, גאוותם הרקיע שחקים ועטפה אותם בהילה שהטיסה אותם לתרבות ה"מגיע לי" עד כדי השחתת המידות והתנהלות קלוקלת. אף ניצול החלש לסיפוק אישי של צרכים אפלים.
יוסף בן יעקוב אבינו חלם להיות מלך. כל המעלות היו בו; יפה תואר ויפה מראה. גאה היה בתכונותיו התרומיות עד שמצא עצמו "מסלסל בשערו" ועושה מעשה נערות. משמים סיבבוהו אל בית האסורים ושם נשברה גאוותו. שם הפך לשולט ביצרו, ויכול היה להניח כתר מלכות על ראשו. ללמדך, שהידוען המתגאה אינו מלך אלא עבד ליצריו האפלים. הענוותן הוא מלך השולט ביצרו. אותו יש לחקות ממנו יש ללמוד.
