תודה רבה. תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, יושב-ראש האופוזיציה, שופט בית המשפט העליון, גבירותי ורבותי, שלום, ותודה רבה על ההזמנה לבקר בארץ הנהדרת הזאת, במיוחד ההזדמנות לדבר בכנסת, בהחלט כבוד גדול, ואני מודה לכם גם על הכבוד של הענקת מפתח הכנסת, עכשיו אני יכול לבוא ולצאת מתי שאני רוצה.
בשמי ובשם אשתי לורין, ובשם המשלחת הקנדית כולה, אני רוצה להתחיל בדברי תודה לממשלת ישראל, לאזרחי ישראל, על ההרגשה הטובה, על קבלת הפנים. אנחנו מרגישים בבית.
גבירותי ורבותי, קנדה וישראל הן ידידות טובות ביותר, בנות ברית טבעיות, וברשותכם, אני רוצה לדבר על הקשר הזה, ומה הופך את הקשר הזה, בין קנדה ובין ישראל, לכל כך חשוב ומיוחד, מכיוון שהקשר בינינו הוא קשר חזק מאוד.
הידידות הזאת שבינינו, שורשה בהיסטוריה. היא ניזונה מערכים משותפים, והיא מחוזקת שוב ושוב בדרגים הגבוהים של ממשלה ובקשרי מסחר, וכן אמונות משותפות, חזקות. למשל: היה הסכם סחר חופשי שנחתם בין ישראל לקנדה, והוא קיים כבר במשך שנים רבות, הסכם שבהחלט הוכיח את כדאיותו: הורדת תעריפים בנושאים שונים, ואנחנו אכן הכפלנו את ההכנסות שלנו. אבל זה רק מגרד את השטח מבחינת האפשרות הכלכלית שבינינו, ואני הייתי שמח לראות העמקה של הקשר הכלכלי. מבחינת הנקודות הצבאיות אנחנו חולקים טכנולוגיה, מודיעין, וזה כמובן מועיל לשני הצדדים. למשל, המשלחת שלנו, במהלך שהותה של קנדה באפגניסטן – הציוד הישראלי הציל רבים מהחיילים הקנדים. קשרים שכאלה, ואני יכול להזכיר עוד הרבה קשרים שקשורים, למשל: במדע, בטכנולוגיה. כולם בונים קשרים יציבים בינינו.
כדי להבין לעומק את הקשר המיוחד בין ישראל לקנדה צריכים להסתכל מעבר לסחר –למוסדות. להסתכל על הקשרים האישיים, על החברות, על הידידות. היהודים נמצאים בקנדה יותר מ-250 שנה – דור אחרי דור, דרך עבודה, דרך התמדה. המהגרים היהודים התחילו הרבה פעמים בלי כלום ושגשגו מאוד. כיום יש 350,000 קנדים שחולקים אתכם את המסורת שלהם, את האמונה שלהם. הם קנדים גאים. אבל כיוון שפגשתי באמת אלפים מהקהילה היהודית, אני יכול לומר לכם את הדבר הבא: הם גאים מאוד במה שהשיגו כאן, בישראל: האומץ שלכם, הנדיבות, השלום, והפריחה של הנגב והמדבר תחת ניהולכם. לוריין ואני חולקים אתם את הגאווה הזאת. אנחנו גאים ומבינים שמה שהושג כאן, בישראל, היה תחת מאורעות השואה.
ההבנה שזה הדבר הנכון לתמוך בישראל, כיוון שלאחר דורות של רדיפות היהודים זכאים למדינה משל עצמם, זכאים לחיות בשלום ובביטחון במדינה שלהם.
אני רוצה לחזור על הדבר הבא: קנדה תומכת בישראל כיוון שזה נכון לעשות זאת, וזה בהחלט מה שקנדי מאוד לעשות – משהו בלי שום סיבה אחרת פרט לעובדה שזה הדבר הנכון לעשות, למרות שאין אולי גמול מיידי. פעמים רבות הקנדים אפילו נלחמו ומתו כדי להגן על אחרים במדינות רחוקות מכיוון שהאמינו בכך. כדי להבהיר את העניין, עשינו גם טעויות לעתים, למשל כשסירבנו בשנות ה-30 של המאה ה-20 להכניס את כל הפליטים היהודים. אבל כמדינה, קנדה תמיד בחרה – אפילו שהעלות הייתה לפעמים גדולה – לעמוד לצדם של אלו שהיו זקוקים להגנה, ולהתמודד עם כוחות הרשע של העולם.
ולכן, זו מסורת קנדית לעמוד על מה שנכון באופן עקרוני, ולא משנה אם זה נוח או פופולרי. אבל אני עדיין טוען, וכפי שאתה יודע, אדוני ראש הממשלה, אני עשיתי זאת גם בעבר, שהתמיכה במדינה, מדינת ישראל, המדינה היהודית, יותר משהיא חשובה, זה עניין של חשיבות אסטרטגית, עניין של אינטרס לטווח רחוק מבחינתנו.
גבירותי ורבותי, אמרתי לפני רגע שהידידות המיוחדת בין ישראל לקנדה נמצאת בשורשה בערכים משותפים.
ואכן, ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שתמיד נמצאת באותם רעיונות, מראה את אותם רעיונות של שלום ודמוקרטיה. ואלו לא רק הגיגים; אלו הדברים שבמשך כל הזמן וכנגד כל המכשולים, שוב ושוב ושוב הוכחו, והיו המקומות היחידים שבהם זכויות אדם, כלכלה משגשגת ודמוקרטיה אכן התקיימו. זה לא קשור לעם אחד. אלה לא ערכים שקשורים לאומה אחת או שהם איזשהו משאב מוגבל. להפך, ככל שמפיצים אותם הם מתחזקים וגדלים יותר ויותר. באותה מידה, כשמאיימים עליהם באיזשהו מקום, האיום הוא למעשה כלפי כולם. ומי מהווה את האיום? או ליתר דיוק, מה כיום מאיים על החברה שמאמצת ערכים כל כך חשובים וקדמה? אלו שמזלזלים במודרניות, אלו שמזלזלים בחירות של השני, ואלו שכל הזמן בזים להבדלים בין אדם לאדם, בין דת לדת; אלו שהתחילו בשנאת היהודים, אבל ההיסטוריה מלמדת אותנו שבסופו של דבר שנאו כל אחד ואחד שלא היה כמותם. אותם כוחות שאיימו על ישראל, על מדינת ישראל, בכל אחד מימי קיומה. ה-9 בספטמבר – בהחלט ראינו שזה מאיים על כולנו.
ולכן יש לנו אפשרות, או לעמוד על האינטרסים ועל הערכים שלנו בישראל, על הדמוקרטיה החופשית, על המדינה היהודית או לסגת, לסגת מן את הערכים שלנו לאחור.
גבירותי ורבותי, בדיוק כשם שאנחנו מסרבים לסגת מהערכים שלנו, אנחנו חייבים לקיים את החובה לקדם את אותם ערכים, להעמיק אותם. אם נשאל את הקנדים מה הדבר הנכון לעשות – הוא דבר אוניברסלי. הוא קשור לפלשתינים בדיוק כפי שהוא קשור לישראלים.
בדיוק כפי שאנחנו תומכים בישראל ובזכותה להגן על עצמה, קנדה תומכת בעתיד של שלום, עתיד יציב לפלשתינים. ואני מאמין שאנחנו חולקים עם ישראל תקווה אמיתית שהעם הפלשתיני והמנהיגים שלהם יבחרו בדרך דמוקרטית, של קיום מדינה דמוקרטית המחויבת לחיים של שלום ושלווה לצד ישראל. כפי שאמר ראש הממשלה, כשהפלשתינים עושים שלום עם ישראל, או יעשו שלום עם ישראל, ישראל לא תהיה האחרונה שתקדם את המדינה הפלשתינית באומות המאוחדות, אלא תהיה הראשונה לקדם את הפלשתינים בברכה. לצערי לא הגענו לזמן הזה, אבל הנקודה הזאת בזמן חייבת להגיע. ואני רוצה לומר לכם שישראל תקדם בברכה מדינה פלשתינית, וקנדה מייד אחריכם.
גבירותי ורבותי, תמיכה, תמיכה מוצקה ויציבה, אין פירושה שבעלי-ברית, חברים, יסכימו תמיד על כל הנושאים. אתם יודעים זאת, וראש הממשלה ואני יודעים זאת. אין מדינה שהיא מעבר לביקורת לגיטימית, וישראל היא בהחלט מדינה דמוקרטית, והיא מעבירה ביקורת כחלק מהחיים הלאומיים. אבל התמיכה שלנו פירושה לפחות שלושה דברים; הראשון, קנדה לא מוכנה לקבל את העובדה שחלק מהקהילות הבינלאומיות עדיין מערערות על הלגיטימציה של קיומה של מדינת ישראל.
אנחנו מאמינים שלישראל יש זכות להתקיים כמדינה יהודית, ואין מקום למשא-ומתן לגבי הנקודה הזאת.
הנקודה השנייה, קנדה מאמינה שישראל צריכה להיות מסוגלת להיות חברה באומות המאוחדות, עם זכויות מלאות. לפיכך קנדה דיברה בכמה הזדמנויות – תמכה במעורבות של ישראל, ביחס שווה כלפי ישראל. אני רוצה גם להזכיר שאנחנו מקדמים בברכה את כניסתה של ישראל לקבוצת המדינות המערביות באו"ם.
הנקודה השלישית, אנחנו מסרבים לבודד את ישראל כמושא לביקורת. עם מדינה אחת יהודית, קל מאוד לבודד את ישראל, להפוך אותה מושא לביקורת. אבל דבר כזה אינו גישה מאוזנת כלל, וגם לא גישה מתוחכמת, אם לומר פשוט. באופן פשוט מדובר פה בחולשה, בטעות מוחלטת.
לרוע המזל, גבירותי ורבותי, אנחנו חיים בעולם שבו אותה יחסיות מוסרית מתקיימת, ובמצב שכזה, בגן של מוסריות יחסית, הזרעים ניתנים בקלות לשתילה. ואנחנו ראינו בשנים האחרונות את המוטציות של המחלה הישנה הזאת, של האנטישמיות, את הצורה החדשה שהיא תפסה. אנחנו יודעים שאנטישמיות הייתה תוצר של בורות, והובילה למחנות המוות. בהרבה מקומות אפלים היא עדיין קיימת, אבל ברוב העולם המערבי תרגמו את זה לצורות יותר מתוחכמות, לשפה יותר מתוחכמת, שבה החברה יכולה להשתמש. אנשים שלעולם לא יאמרו שהם מאשימים את היהודים בבעיות העולם כולו מצהירים שהם שונאים את ישראל ומאשימים את המדינה היחידה של היהודים בבעיות המזרח התיכון. בעבר החרימו, וגם כיום מחרימים, עסקים מסחריים בישראל. יש קמפוסים שבהם יש טיעונים נגד מדיניות ישראל, והם מסתירים את המציאות. המציאות היא שיש חרם על אקדמאים ישראלים, והדבר הבזוי ביותר הוא שיש המכנים את ישראל באופן גלוי "מדינת אפרטהייד". נסו לחשוב על הדבר הזה. נסו לחשוב על ההיגיון המעוות, על הרשעות מאחורי קריאה כזאת.
מדינה המבוססת על דמוקרטיה, חרות וחוק. המדינה הזאת הוקמה כדי שהיהודים יוכלו לשגשג כיהודים, יוכלו למצוא מפלט מהניסיונות המרושעים ביותר בהיסטוריה. מגנים את זה, ומגנים את זה בשפה שהיא שפה גזענית. חברים, מדובר פה בדבר שהוא מחליא לחלוטין.
אבל אלה הפנים של האנטישמיות החדשה. המטרה שלה היא היהודים, על-ידי תקיפת מדינת ישראל, והיא הופכת את הצביעות למקובלת. הביקורת על ממשלת ישראל, על המדיניות, אינה דווקא אנטישמיות. אבל איך אנחנו יכולים לכנות ביקורת שבאופן סלקטיבי מגנה רק את מדינת ישראל, וכמובן מגנה – ואינה מכירה בזכות מדינת ישראל להתקיים, כיוון שהדבר נעשה באופן סיסטמטי? מה אנחנו יכולים לומר כשאנחנו רואים שבאופן שגרתי ישראל מבודדת באומות המאוחדות?
גבירותי ורבותי, כל הערכה שהיא, כל שיפוט של הפעולות של מדינת ישראל, צריכים להתחיל בהבנה הבאה: ב-65 השנים שמדינת ישראל היא אומה מודרנית היו התקפות רבות מספור, ולא עבר יום שבו היה שלום אמת. אנחנו, הקנדים, מבינים שהישראלים חיים עם אותו חשבון מתמטי בלתי אפשרי. אם אתם רוצים להגן על עצמכם, אתם תסבלו מגינוי שוב ושוב ושוב. אבל אם לא תגיבו, אתם בעצמכם תסבלו מהתוצאות של חוסר הפעולה שלכם. התוצאה הזאת תהיה סופית. היא תהיה ההרס שלכם.
האמת, שקנדה מבינה אותה, היא שהרבה מהקולות העוינים שישראל מתמודדת אתם נשמעים מאותן הסיבות שאנחנו, מדינות מערביות אחרות, מתמודדות אתן. אתם פשוט קרובים יותר למקור של הקולות האלה. מובן שאין אומה מושלמת, אבל הקיום של ישראל או המדיניות של ישראל אינם אחראים לחוסר היציבות במזרח התיכון כיום. צריכים להסתכל מעבר לגבולות ישראל כדי למצוא את הסיבות לדיכוי, לעוני ולאלימות ברוב האזור. הסבל של הפליטים בסוריה, האלימות כלפי המיעוטים, במיוחד הנוצרים, והמהפכות מבית בכל כך הרבה מדינות. אז אם כן, מה נשאר לנו לעשות? הכי חשוב – אנחנו חייבים להתמודד עם העולם כפי שאנחנו מוצאים אותו. האיומים כאן הם אמיתיים, מושרשים, איומים קטלניים. ליותר מדי מדינות, קל מאוד לעשות את ישראל שעיר לעזאזל, יותר מאשר לחקות את ההצלחה. הרבה יותר קל לגנות מאשר לתת את אותן זכויות דמוקרטיות, זכויות חופש לאזרחים שלהם.
אני מאמין שמדינה פלשתינית תקום, ואחד הדברים שיהפכו את המדינה למציאות היא ההבנה שהדרך לשלום אינה עוברת באלימות. וזה מוביל אותי לממשלת אירן; העולם החליט לנקוט גישה דיפלומטית חדשה כלפי טהרן. קנדה מאמינה שכל צעד דיפלומטי צריך להינקט כדי להבטיח שהמשטר שם לא יגיע לנשק גרעיני. לכן אנחנו בהחלט מעריכים את המאמצים של מועצת הביטחון בגרמניה. קנדה תעריך את ההצלחה של הגישה הזאת לא על בסיס המילים, אלא על בסיס יישום ווידוא של המעשים.
אנחנו מקווים שיהיה אפשר להניא, להסיג, את ממשלת אירן מייצור נשק גרעיני, אך כרגע הסנקציות שקנדה נוקטת יישארו במקומן. אם התקוות שלנו לא יתממשו, אם נראה שההסכם אינו יוצא לפועל, קנדה תהיה כוח חזק, קול חזק בעולם, לחדש את הסנקציות.
אני רוצה לסיים במחשבה הבאה: אני מאמין שהסיפור של ישראל הוא דוגמה גדולה לעולם; סיפור של עם שהתגובה שלו על סבל הייתה לעבור מעבר לשנאה, ולבנות חברה, חברה דמוקרטית, מדינה אוהבת חירות ושלום, מדינת חוק, מדינת סטרט-אפ מובילה. אתם הפכתם את הזיכרון, את הידע שלכם על מוות ורדיפות – הפכתם אותו לחברה משגשגת. לפעמים אתם מוכנים לשחרר אלפי טרוריסטים כדי להציל אחד משלכם. ישראל מייצגת ערכים שהממשלה שלנו רואה בהם עקרונות חשובים, שגם הם יכולים לקדם את חיינו הלאומיים. ולכן, באש ובמים, קנדה תעמוד לצדכם.
תודה רבה, חברים. אני יודע שמספיק לי עד כאן, אתם הייתם בהחלט נדיבים בזמן, בתשומת הלב. לורין ואני מודים לכם, גם בשם המשלחת, על קבלת הפנים. תודה רבה, ואני מקווה ששלום יבוא על ישראל.
